רגע האמת של אבי נימני / נועם שיזף

אבי נימני יכול היה במהלך הפגרה לקחת את ההימור הגדול בקריירה שלו, ולנסות להוכיח שהוא מסוגל להיות גדול גם מחוץ לריפוד הנוח של מעמדו במכבי תל אביב. נכון לרגע זה, נראה שבעיות סביב כרטיס השחקן של נימני הצטרפו לחששותיו-שלו לקפוץ למים הקרים, וההכרעה עם בית"ר נדחתה לקיץ. אבל גם אם נימני אכן בחר לבסוף להישאר בקריית שלום, זו לא תהיה אותה מכבי וזה לא יהיה אותו נימני: משהו מהותי השתנה ביחס שבין הקבוצה לכוכב, ויכול להיות שמבחינת כל הצדדים, עדיף היה להכריז כעת על הגירושים, ולחסוך את המאבקים שעוד נכונו עד לסיום העונה.

1. האוהדים

תחושות חדשות עברו במוחם ובליבם של אוהדי מכבי תל אביב בחודשים האחרונים. לחלק גדול מהם החלה לחלחל ההכרה בדבר הבעייתיות במעמדו של אבי נימני במועדון. זה לא שהם התחילו להעריץ פתאום את הרציקוביץ' או את קלינגר; פשוט, בשלב מסוים הגביע המזדמן או מסע הניצחונות המסורתי בגרבג' טיים של הליגה כבר לא יכלו לחפות על כך שמכבי תל אביב הפכה לקבוצה השלישית בישראל (והייתה יכולה גם להפוך לרביעית, אלמלא ההתרסקות של בית"ר).
מאז עזיבתו של גרנט, מכבי תל אביב נבנתה על הציר שבין שני אנשים: הרציקוביץ' ונימני. את הבוס תמיד יותר קל לשנוא, מה גם שהרציקוביץ' באמת התנהל באופן אבסורדי בהרבה פרשיות, וכך הטינה נגדו עלתה ראשונה. מול הכוכב והסמל קצת קשה יותר לצאת, ועד שהמציאות טפחה להם בפנים, אוהדי מכבי העדיפו להיתלות בכל תירוץ אחר לשרשרת הכשלונות. היום גם רבים מאלו שאוהבים את נימני מוכנים להכיר בחוסר יכולתו להביא את הקבוצה להישגים, לא כשהוא הקודקוד שסביבו נבנה המועדון. האוהדים היו בסיס הכוח האחרון של נימני במכבי, בלעדיהם, מאבקיו בקלינגר יהיו קשה פי כמה.

2. הרציקוביץ'

אפילו איש עם עור של פיל לא יכול להישאר אדיש מול קונצנזוס בין העיתונאים שמבקרים אותו לבין האוהדים שיוצאים נגדו. ואפילו לוני הרציקוביץ' צריך לדעת כבר שהטענות נגדו לא מועלות רק על ידי סוטים וחולי נפש, כמו שהוא לעתים מעדיף לחשוב. פרשת נימני גילתה שלבוס של מכבי נמאס קצת להיות עב"ם.
לא בטוח שהרציקוביץ' לקח הפעם את הצד של קלינגר בגלל לקחי פרשת שרף. סביר יותר להניח שגם אצלו נשבר משהו, ויכול אפילו להיות שמדובר בניסיון אחרון לדחוף את הקבוצה להישגים, וכך גם לשפץ את מעמדו בתקשורת ובקרב הקהל. לאור הרקורד של הרציקוביץ' בניהול ענייניה של מכבי תל אביב, לא ברור אם האוהדים צריכים לקוות שהניסיון הזה יצליח.

3. קלינגר

ניר קלינגר ניהל את ענייניו מאוד בחוכמה בפרשה. בניגוד לגרנט, שטיפח מערכת יחסים הדוקה עם נימני שהזיקה מאוד למכבי, או לניר לוין, שהעדיף להתנהל כאילו הוא לא יודע מה הבעיה האמיתית של קבוצתו, קלינגר החליט ללכת על המהפך הגדול. אבל קלינגר הבין גם את הלקח מפיטורי שרף, לא נכנס לעימות ישיר עם הרציקוביץ' ובטח שלא כרה לעצמו בור באמצעות השתלחויות פרועות וסגנון מתלהם. ברגע שהרציקוביץ' הכריע לטובתו, הפך קלינגר, עד להודעה חדשה, לאיש החזק במערכת (אחרי הבוס, כמובן).
אבל, כמו שאומר הדוד לפיטר פארקר הצעיר ב"ספיידרמן", עם כוחות גדולים באה אחריות גדולה. הגרעין הקשה של תומכי נימני לא יסלח למאמן הצעיר אם השפלת הכוכב לא תביא להישגים. ברור שלא מצפים מקלינגר להשיג דאבל כבר העונה, ובכל זאת, אם מכבי תסיים את השנה בקול ענות חלושה, ראשו של המאמן יהיה הראשון בתור לעולה.

4. נימני

יכול להיות שאבי נימני הפסיד את הקרב הנוכחי כבר ביום שגרם לשלמה שרף לעזוב את המועדון (כזכור, בלי שהפסיד משחק אחד עם הקבוצה). מאותו רגע, הזרקורים הופנו אליו, ובהיעדר קבלות בדמות תארים ממשיים, מעמדו של נימני הלך ונשחק.
לאבי נימני יש עוד כמה שנים טובות לתת. בסוף השבוע עמדו בפניו שתי אופציות, שיכריעו איך הוא ייזכר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. הוא היה יכול לעבור לבית"ר ירושלים, שם היה צריך לבנות את עצמו מחדש: אמנם לא להתחיל מאפס, אבל בטח לא במעמד של מלך בלתי מעורער, וללא בונוסים קטנים כמו שומרי ראש בדמות אוהדים שרופים, המוכנים לנפנף כל עיתונאי שיעז לבקר אותו.
כרגע נראה שנימני קיבל רגליים קרות, והחליט לדחות את ההכרעה עד לקיץ. אבל ההישארות במכבי תל אביב, במעמד מוחלש ותלוי ברצונו הטוב של קלינגר, עלולה להתברר עבורו כסיוט קשה אפילו מחימום הספסלים בספרד. מבחינתו של נימני, המעבר לירושלים בכל זאת צפן איזה סיכוי: אם בעזרתו בית"ר הייתה מוצאת סוף סוף את עצמה, היה נימני מוכיח שבניגוד לדעתם של כל מבקריו, הוא כן מסוגל לאסוף קבוצה סביבו. ואם בדרך הוא היה מנצח את מכבי תל אביב של קלינגר, הטעם מהעונה עוד יכל להיות מושלם מבחינתו.