שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    חוק התשוקה

    די מדהים ש"מיניות ואהבה" של פרויד מעולם לא תורגם בשלמותו לעברית. אולי העדפנו להדחיק. עכשיו זה קורה. ומה מתברר? תנחשו

    "מיניות ואהבה", קובץ המאמרים הקלאסי של זיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה, נכתב במהלך 30 השנים הראשונות של המאה ה-20, אך מעולם לא תורגם לעברית (לבד משלוש מסות שתורגמו לפני שישים שנה וכבר מזמן אינן ניתנות לקריאה). רק עתה, רואה הספר אור בעברית, בשלמותו. העובדה שספר המאמרים הזה, שהוא תמצית תורתו של פרויד על מיניות האדם, מעולם לא הופיע בעברית, היא מדהימה למדי.
    העובדה מדהימה במיוחד אם נזכור שהפסיכואנליזה דווקא "עלתה" לארץ ישראל בהתלהבות רבה כבר בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת, בידי החלוצים מקימי הקיבוץ, ולמעשה החינוך הקיבוצי הבראשיתי הושתת על תפיסה, אמנם תמימה, של עקרונות הפסיכואנליזה. חיים ויצמן אף השתבח באזני פרויד כשאמר לו שביד אחת אחזו החלוצים בכתבי מרקס וביד שניה בכתבי פרויד. אך, ולא במקרה, תרגומיו של פרויד לעברית כללו בעיקר מאמרים חברתיים או מאמרים על הטכניקה הטיפולית. מאמריו של פרויד על המיניות נתפסו כנראה כמאיימים מדי, נועזים מדי, פחות מדי סבירים. ואולי אין לתמוה על כך, שהרי מפרויד למדנו שיש קשר בין מיניות להדחקה, כלומר שאסוציאציה מינית מעוררת לעיתים קרובות חרדה וצורך להימנע.
    דומה שגילוייו של פרויד באשר לאופן שבו מיניות האדם מניעה את התנהלותו בעולם, הקדימו לא רק את זמנו שלו, אלא שהם חלוציים גם לזמננו אנו. פרויד חושף את משקלה העצום של המיניות בחיינו: את האופן שבו היא פועלת וחותרת מתחת לפני השטח של חיינו המודעים. המיניות לדידו אינה טכניקה מינית אלא מניע אנושי רב-עוצמה, שונה בעוצמתו ובמודעות לו ממניעים אנושיים אחרים כגון הישרדות או אהבה עצמית (הנובעים מן ה'אני'). המיניות פועלת מתחת לפני השטח וההכרה, והיא מחוללת תהליכים שהם סיבתם של מצבים אנושיים. ואת הסיבה הזו אנו דוחים, מדחיקים ומעדיפים שלא לדעת אודותיה. כי יש משהו מזעזע בגילוי הזה של הסיבה המינית. הוא משיל מאתנו את הגאווה בהישגים, הוא מפרק את המוסריות והצדקנות, הוא יוצר אתיקה אחרת המתבססת על תשוקה. חיינו המיניים לעולם אינם מספקים ולכן מהווים את מקור החסר ואי-הנחת המפעילים ומכוונים אותנו. המיניות היא הבסיס לבחירות האהבה שלנו, היא משכן המועקה וסיבת החולי והיצירה גם יחד. מנקודת מבט זו, הפסיכואנליזה תחתור תמיד תחת ערכים כתועלת ויעילות, ותגלה לנו שמה שבאמת קובע את גורלנו אינו דווקא האידיאלים, הערכים או השקפות עולם (שבהם אנו נוטים לראות בדרך-כלל את המניע להתנהגותנו), אלא מה שמעניק לנו עונג.

    לא רק פרו ורבו

    דור הפסיכואנלטיקאים שבא אחרי פרויד דילל ושינה את ממצאיו של פרויד, ובכך הפך אותם לנוחים יותר לעיכול ולהתקבלות. אבל בכך הוא גם נטל את עוקצן של התגליות הגדולות והמהפכניות שלו. כדוגמא לגילוי מרכזי (ולא כל-כך מדובר) של פרויד נביא את חשיפת המיניות הילדית. משמעותו של גילוי זה אינה שילדינו הם לא יצורים תמימים כפי שאנחנו אוהבים לחשוב, אלא שהילדים הם מבוגרים הרבה יותר מן הנדמה, או אולי שהמבוגרים הם הרבה יותר "ילדיים". במילים אחרות שהמיניות האנושית היא מורכבת הרבה יותר ממה שנדמה - פרוורטית, חלקית, חתרנית במהותה, ואינה הולמת את המטרה הביולוגית "הטבעית" כביכול של "פרו ורבו" שאנו נוטים ליחס לה. תהליך ההכרה של גבר באישה ולהפך, אינו נתון מראש באופן ביולוגי. עבור פרויד, התשוקה המינית נקבעת תמיד על ידי האובייקט המיני החלקי וטבולה תמיד בפנטזיה. אין הרמוניה ואין שלום בתוך האדם, כמו שאין הרמוניה ואין שלום בין המינים. באותה מידה בה יש צורך, למשל, להסביר את הבחירה ההומוסקסואלית, יש בכל מקרה ומקרה גם צורך לפרש את הבחירה ההטרוסקסואלית למרות שהיא נראית לכאורה כמובנת מאליה.
    ומה בדבר המיניות הנשית? המאמרים בספר העוסקים בהבדלים שבין המינים ובמיניות הנשית, כוללים התבוננויות מבריקות וממצאים קליניים עשירים ומפרים באשר למיניות הנשית. הידע שלנו לבדו, אומר פרויד, כולל הידע הפסיכואנליטי, אינו מספיק על מנת לפתור את חידת המיניות הנשית, וכך או אחרת נוותר בסוף עם השאלה המהדהדת בעוצמה: "מה רוצה האישה?". האם השינויים העכשוויים במדע ובתרבות ביחס לנשים - כמו התנועה לשחרור האישה, הפריה מלאכותית, פונדקאות, חד-הוריות, הנדסה גנטית וכדומה - משנים באופן מהותי את תפיסותיו של פרויד, משנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, על ההבדל שבין המינים, על הנשיות ועל האמהות?
    ***
    * רות גולן, פסיכואנלטיקאית, היא מעורכי התרגום החדש, ומיוזמי הוצאתו לאור יחד עם עמיתיה ל"המקום הפרוידיאני ביפו", מכון עיוני שמתמקד בהכנסת השיח הפסיכואנליטי אל תוך השיח התרבותי בארץ, ולשם כך מקדם תרגום כתבי פרויד לעברית בת זמננו.

    "מיניות ואהבה", זיגמונד פרויד, סדרת "פסיכואנאליזה" בעריכת פרופ' עמנואל ברמן. עורכים: רות גולן, מונה זופניק, שלמה ליבר, אבי ריבניצקי, הוצאת עם עובד, 232 עמ'

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פרויד. עדיין חלוצי
    עטיפת הספר. מאיים מדי?
    לאתר ההטבות
    מומלצים