סיטרואן C3 - סוף סוף סיטרואן

זה מספר עשורים שקונצרן PSA מבטיח לנו כי "הסיטרואן הבאה תהיה אמיתית". עד עתה, פעם אחר פעם אכזבו אותנו. ככה זה כשחולף זמן ארוך מדי עד שבעלי הבית מבינים, כי אין טעם לייצר סיטרואן שהיא בעצם פיז'ו. אך כרגיל, התגובה בפס הייצור איטית בהרבה מקצב הדיבור של אנשי השיווק ויחסי הציבור. ולכן למשל בישרה ה-C5 אמנם על קו שמות חדש, אבל לא על המהפכה. וכאן בדיוק נכנסת לתמונה ה-C3, זו שאמורה להיות הסנונית הראשונה, בעידן כל-חדש. ויש בכך מן הצדק. כי עבור רבים, הסיטרואן האמיתית האחרונה - בוודאי אם מתייחסים לקטנות - הייתה הויזה מנוחתה עדן, שעוד השתמשה במנוע שני צילינדרים מקוררי אוויר מבית היוצר של הדה-שבו הפרה-היסטורית.

לא דה-שבו

זו גם הסיבה לכך שמייד עם חשיפתה כמכונית תצוגה, מיהרה העיתונות הצרפתית להכתיר את ה-C3 כדה-שבו חדשה. אבל בסיטרואן לא התלהבו מההשוואה. "הדה שבו הייתה מכונית פשוטה ובסיסית של 'ימי אחרי המלחמה', בהם לקהל לא היה כסף". ואגב, גם מבחינת חדשנות ותג-מחיר אין כאן פריצת דרך של קטנה-עממית.

מה יש בה בכל זאת? בגרסת הפלוריאל הרב-יעודית של ה-C3, מראה סיטרואן כי חזרה למחשבה מקורית. מה עוד? כדאי לדעת שהפלטפורמה החדשה - המבוססת מלפנים על זו שב-206 של פיז'ו - תשמש את הקטנות העתידיות של הקונצרן (ה-C1 ו-C2) עם שינויים במתלה אחורי שיעבור לשימוש קורת מתח וקפיצי סליל מקובלים.

כן סיטרואן

לא צריך יותר ממבט אחד לכיוון המכונית הקטנה, בחניה, בנסיעה או בפקק תנועה, כדי להבין עד כמה היא שונה ומיוחדת. על רקע המראה השמרני של רוב המתחרות, מדובר בהתגלות של ממש. היא גבוהה מבלי להיות קופסתית או וואנית, מעוגלת אך שומרת על פנים מוגדרות ונוכחות בולטת. מצליחה להראות כיצד ניתן להיות נאמן לאופי המותג, מבלי ליפול במלכודת הרטרו שהפילה בפח רבות וטובות.

החזית הבולטת, יחידות התאורה המיוחדות ומכסה המנוע הגבוה, כולם לוכדים את העין, ממש כמו קווי הגג המעוגל שמשתפל לאחור ופוגש יחידות תאורה מחודדות למראה. היא פשוט נאה מאד, ומצליחה למשוך מבטים למרות יעוד עממי במוצהר.

גם מבפנים

גם תא הנוסעים המתקתק אומר סיטרואן, אך כאן לא תמיד באופן חיובי. הרושם הראשוני אמנם טוב, עם סביבה מקורית לאזור הנהג, כולל פתחי אוורור ייחודיים ולוח מחוונים מצועצע. והמחוונים מזכירים גם תקופות אחרות בהן התעמקה סיטרואן בנושא, עם פרשנויות שונות ומוזרות לנושא - זוכרים את התופים הסובבים?.

הפעם, עם צג דיגיטלי גדול למהירות, טורי נורות צבעוניות לדלק ולחום, ומד סל"ד שמקיף את כולם בקשת, הוא ספוג בהומור משובח. לכן גם ניתן (כמעט) לסלוח למד סל"ד שאינו קריא במיוחד. חוץ מזה, כמו בסאאב למשל, ניתן להחשיך את הכל ולהותיר רק את מד המהירות. מעבר למראה הייחודי יש בה גם אבזור שופע, הכולל מערכת שמע עם שליטה מההגה, בקרת אקלים, חישני אור וגשם, וכמובן שפע תאי אכסון, עם צמד תאי כפפות ומגירה מתחת למושב הנוסע.

הצד הפחות חיובי הוא הביצוע. כבר דיברנו בהשקה על איכות גימור לא מרשימה, וגם אם אכן שופרו הדברים במכוניות שהגיעו ארצה, זה עוד לא זה. כיסויי תאי הכפפות זולים למראה ולמגע, למנופי האיתות תחושה לא משכנעת, פקדי מערכת השמע מונחים באופן לא נוח או מעורר ביטחון על מנוף המגבים, וחיבור מסעדי היד מלפנים לא איכותי. אפילו המוט שמחזיק את מכסה המנוע נראה זמני מדי.

ובעיות אלה מורגשות גם בקרקושים מיותרים מאחור, הן מהפלסטיקה והן מהמתלים. לכך יש להוסיף נקודות בהם מורגש חיסכון לא מתאים כמו מחסור אירופאי מוכר בתפעול חשמלי לחלונות מאחור, העדר תאורת לקריאת מפות או לתא הכפפות, כיוון תאורת מחוונים לא נוח ומנופי כיוון לא מדויקים למושב. ניתן היה לצפות ליותר הקפדה.

מאחורי ההגה התחושה מיוחדת, בעיקר בשל תנוחת נהיגה שונה מהצפוי בסופר-מיני. היא גבוהה למדי, ולוקח זמן להסתגל אליה, ממש כמו למושבים שאינם נוחים במיוחד. מאחור מדובר במכונית מרווחת, גם אם קצת פחות מהרושם הראשוני. המושב הגבוה פוגם במרחב הראש שאינו יותר מסביר, אך המקום לרגליים מספק. עם זאת, המושב נראה פשוט והכרית תהיה קצרה מדי לגבוהים. תא המטען בגרסאות ישראליות אינו כולל את רעיון הרצפה הכפולה-מבריקה, וזה חבל מאד.

בנסיעה

עם מנוע ה-1.4 ליטר הוותיק בעל שמונת השסתומים של פיז'ו, זה המסתפק ב-75 כ"ס בלבד ומשודך לתיבה אוטומטית, אין לצפות ליותר מהמקובל היום אצל אירופאים, אלה המעדיפים משום מה מנועים חלשים יחסית לגרסאות אוטומטיות.

אצלנו, בניגוד אליהם, מדובר במכונית האמורה לשמש ליותר מתנועה עירונית ותחבורה בסיסית. אן מדובר לעיתים קרובות גם במוביל משפחתי קטן בטיול שבת ארוך. כלומר, אצלנו ביצועים אינם מותרות. למזלה, ה-C3 עושה שימוש ביחסי העברה קצרים יחסית, ומציעה זמינות כוח טובה.

אלא שלחיצה כבדה על דוושת התאוצה תביא עימה שאון מנוע בולט. אז נכון שהיא שקטה מה-206 למשל, זו המזכירה אותה במיוחד, אך עדיין מדובר בצליל לא מזמין בסל"ד גבוה.

ואתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהתיבה האוטומטית מבית פיז'ו-סיטרואן תעצבן אתכם לפעמים. לכאורה, מדובר באחד ה"אסים" של המכונית, מהיחידות בתחום עם גיר בסגנון טיפטרוניק. אולם כרגיל, נראה כי הצרפתים עדיין לא משוכנעים כיצד צריכה תיבה אוטומטית לעבוד.

התיבה מזכירה את קיומה לעיתים קרובות מאד (מדי). במצב ידני היא מתעקשת לקחת פיקוד ולהעלות הילוך, אך לעומת זאת מסוגלת לחבר אותנו אל מנתק ההצתה לשניות ארוכות, דווקא במצב "D". אולי כעת, כאשר יש שיתוף פעולה עם טויוטה, הם יכולים לקחת מספר שיעורי עזר. אגב, צריכת הדלק טובה יחסית ונעה בסך הכל סביב ה-10 ק"מ לליטר בתנאי המבחן.

התנהגות

זה לא חדש לנו. מעולם לא נודעה סיטרואן כמתקשרת במיוחד בין ההגה לנהג. אז נכון, מדובר במשפחתית קטנטנה, נעדרת יומרה בתחום זה, אך כבר פגשנו בהגה כוח חשמלי טוב משמעותית. חוסר התחושה שלו ומשקלו הקל במהירות איטית דורשים הסתגלות ומפתיעים לרעה לעיתים קרובות מדי.

מעניין, אך את כישלון ההגה מדגישה דווקא שלדה לא רעה. היא מייצרת אחיזה נאותה, מתאפיינת בהתנהגות טובה עם תת-היגוי מתון ותגובה מדודה ולא מפתיעה מדי להרפיה מדוושה בפניות. ובאותו עניין, תנוחת נהיגה גבוהה מדגישה את זוויות הגלגול, והרגישות לרוחות צד בולטת.

ואם כבר תכונות אופייניות, מה קורה עם נוחות הנסיעה? ובכן, למרות שהיא סבירה, ציפינו מסיטרואן ליותר. היא נוקשה מדי במהירות איטית, ומתקשה לטפל בשיבושים תכופים ובמפגש מטריד בין מעצ למתלה האחורי. במיוחד הופתענו לגלות רעשים מיותרים מחלקה האחורי, שנבעו מפעולת מתלה לא רגועה.

עם זאת, על אספלט מעט טוב יותר, לא מתקשה ה-C3 לעמוד בסטנדרטים גבוהים הרבה יותר. ועל הכביש המהיר, במהירות גבוהה יותר, הנוחות כמעט-צרפתית. צרפתית-כמעט היא התגובה הנחושה מדי לעיתים לשימוש במערכת הבלימה. למרות זאת, לעיתים התחושה הנדרשת אינה קיימת, ותחת עומס מתמשך אבדה חלק מהיכולת, אך התווסף רעש.

חביבה

קשה שלא לחבב את ב-C3. היא נאה, מרווחת, ובעיקר יש לה "אופי". לזכותה גם רשימת ציוד עשירה יחסית למתחרות, ומפתיעה לטובה בכל קנה-מידה. ולכן ניתן בפירוש לומר כי תג המחיר - למרות שהוא גבוה יחסית עם 98,000 שקלים - מוצדק. אך לא הכל ורוד.

ברשימת החסרונות יש איכות לא מספקת, חטיבת כוח לא מעודנת וביצועים בינוניים. וכאן כדאי להדגיש כי מי שמחפש ביצועים נמרצים, יאלץ לנדוד למתחרות כמו רנו קליאו השמרנית יותר, או טויוטה יאריס הקטנה והשובבה. ובכל מקרה, סיטרואן מתייצבת קרוב לפסגה, ותאלץ כנראה להתמודד בעיקר עם מתחרה מבוססת מבית - פיז'ו 206.

בסופו של יום, ברור כי סיטרואן כיוונו כאן לפלח שוק שונה מהמקובל בקטגוריה הקטנה. קבוצת רוכשים גדולה שתעשה במכונית הזו שימוש משפחתי תכוף יחסית. ככזו, ה-C3 בפירוש אינה הבחירה המועדפת לחובבי הגה. לעומת זאת, היא בחירה טובה למשפחה צעירה ורגועה. אתם תחליטו לאיזו קבוצה להשתייך...