ברוכים הבאים לחור השחור. על אוקלנד ריידרס

בשנת 1969 טבע הפיסקאי האמריקני, ג'ון ווילר, הנודע את המונח "חור שחור". ווילר, שנמנה על צאצאי תורת היחסות של אלברט איינשטיין, השתמש במונח החדשני והמדבק דאז לתיאור תיאורטי של תופעה מוזרה וכמעט בלתי נתפסת, שזיהו הוא וחבריו במרחב האינסופי של החלל. לפי התיאוריה, החור השחור הוא כוכב שקרס תחת המאסה של עצמו ויצר נקודה בעלת כבידה אינסופית - כבידה בעלת כוח אדיר עד כדי כך שהיא מושכת אליה כל דבר שנקלע אל אופק האירועים (תחום הכבידה האינסופי), מאסטרונאוט תועה בחלל לאלקטרון מזדמן. שום דבר לא מתחמק מהחור השחור, אפילו לא קרן אור, אפילו לא הזמן בעצמו, שמאבד כל משמעות.

התחזית באוקלנד: יהיה סוער

ה"חור השחור" של ווילר מתייחס כאמור לגורמים שמיימיים, אולם אי שם בחופה המערבי של ארצות הברית ב'נטוורק-אסושייט סטדיום' באוקלנד, התגלה חור שחור עלי אדמות - זה של הריידרס - וגם בו הזמן אינו משחק תפקיד. לא אם תשאלו את ריץ' גאנון, ג'רי רייס, טים בראון, רוד וודסון, ביל רומנובסקי, טרייס ארמסטרונג - כולם נוגעים בגיל ארבעים וכולם משחקים ברמה הגבוהה ביותר מול הקשוחים בצעירי ליגת הפוטבול - התובענית ביותר בעולם הספורט. לא בכדי הגיעה חבורת הווטרנים הזו לספורבול ה-37 ולא נראה שהם מתכוונים לוותר על ההזדמנות ללכת עד הסוף.
ה"חור השחור" בגירסת הריידרס הוא כינוי לאצטדיונה הביתי של הקבוצה, על יציעיו גדושי האוהדים האקסצנטרים וחמומי המוח בליגה והאווירה הססגונית המחשמלת שהם מייצרים - אטמוספירה סוערת בעלת מטען שלילי במיוחד, לפחות מבחינת זרועות החוק והקבוצות האורחות. מדובר בחבורת פושטקים ססגוניים מהשכונות העניות של אוקלנד - עיר הפועלים של סן פרנסיסקו המוזהבת שמעבר למפרץ, ביתם של הניינרס השנואים. חלקם לבושים כסף-שחור וצובעים פניהם בצבעים תואמים. היצירתיים שבהם מתחפשים לשודדי-ים, גולגלות, שדים ודמויות לא סימפטיות נוספות. רובם מתנהגים בהתאם ביציעים. חלקם אף מתנהגים כך במציאות שמחוץ למגרש. דבר אחד משותף לכולם - הם סוגדים לזקני השבט שלהם למטה על המגרש.

הגידו כן לזקן

ספק אם עולם הספורט ידע מימיו תופעה מדהימה שכזאת - תופעה שמשאירה פתח לאופטימיות אפילו לבני גיל הזהב או לחברי כת האי-מורטאליטי שבינכם. הגווארדיה הוותיקה מאוד של הריידרס עשתה את זה בגדול העונה, עם יתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף, ששיחק תפקיד לא מבוטל בדרך לסופרבול בסן דייגו (וכשמדובר ב"חור השחור" מדובר ביתרון ביתיות עצום). שימו לב למצעד הווטרנים: ג'רי רייס בן 40, ריץ' גאנון, רוד וודסון וטרייס ארמסטרונג בני 37, ביל רומנובסקי וטים בראון בני 36. כולם כאמור נמנים על טובי השחקנים בליגה. במקרה של גאנון, מדובר בטוב שבינהם.
הקווטרבק הוותיק זכה בתואר ה-MVP העונה. אין הרבה שיפקפקו בכך ולא מטעמים של הסבר פניך לזקן. עם שיא ליגה חדש שקבע - 418 מסירות לעונה (באחוז השלמה של 67.6 - השני בטיבו בליגה), ועם רייטינג קווטרבק השני בטיבו בליגה - 97.3 נקודות, זכאי גאנון, בעל הזרוע הכירורגית, לכל ההערכה, וזאת מבלי לקחת בחשבון את תכונות המנהיגות, קור הרוח ושיקול הדעת שלו.
ולמרות הכל, גאנון אינו לבד במערכה. רייס, המייקל ג'ורדן של משחק הפוטבול, ממשיך בגילו המתקדם להיות אחד הווייד-רסיברים הטובים בליגה עם 1,211 יארדים מצטברים ו-7 טאצ'דאונס. אחרי 17 שנות קריירה, הוא מחזיק כמעט בכל שיא בספר הליגה וכמו שהוא נראה בגילו המתקדם, קשה להאמין שמישהו ידביק אותו אי פעם. בצידו השני של המגרש ניצב בראון, גם הוא נמנה על טובי הרסיברים בכל הזמנים וגם העונה - עם 930 יארדים בתפיסה ושני טאצ'דאונס. עם כל הכבוד לזאטוטים צ'ארלי גאנון (בן ה-30) וג'רי פורטר (בן ה-24) השניים הם הבסיס להתקפת ה"חוף המערבי" של המאמן ביל קלהאן (רק בן 45...), שהיתה הטובה ביותר העונה והפיקה בסך הכל 6,237 יארדים (ו-450 נקודות - שניה רק לקנזס סיטי צ'יפס).
המדהים ביותר בהצלחה של קשישי הריידרס היא היכולת שלהם לשלוט בגופם ולשמור על עצמם מפציעות, הסיוט הגדול של כל שחקן פוטבול. במשחק בו גוף הספורטאי סופג זעזועים רבים כל כך, היכולת להימנע מקרע ברצועה הצולבת או זעזוע מוח היא התכונה החשובה ביותר. גאנון, בראון ובעיקר רייס ניחנו בסגולות הללו, אך יש כאלה שייחסו אותן דווקא ל"התקפת החוף המערבי" האלגנטית או לחסותם הבטיחותית של מגני קו ההתקפה המצוינים. פריבילגיות אלה אינן מנת חלקם של שחקני ההגנה, אלו שתפקידם להתנגש במודע בשחקני ההתקפה - משימה שהיא עדיין בגדר תחביב לוודסון, רומנובסקי וארמסטרונג.
הבעלים השנוי במחלוקת של הריידרס, המיליונר היהודי אל דייויס, החליט שמה שטוב להתקפה יצליח גם בהגנה והביא השנה את רומנובסקי, הליינבקר והרוקח החובב מדנבר, ואת הסייפטי הטוב בהיסטוריה וודסון. השניים הצטרפו לדפנסיב-אנד טרייס ארמסטרונג, שהגיע בעונה שעברה ממיאמי וחזר לפעילות השנה אחרי קרע ברצועה הצולבת (נפצע שוב בתום העונה הסדירה). השלושה שימשו בסיס איתן להגנה מצוינת שסבלה דווקא מפציעות של הצעירים, פיליפ ביוקאנון וצ'ארלס וודסון (דיון סאנדרס בן ה-35 כמעט והוחזר מפרישה כדי להחליפם).
וודסון מוביל את הליגה עם 8 אינטרספשנס והוא גם שיאן הליגה בהחזרת אינטרספשנס לטאצ'דאון בקריירה (12). רומנובסקי היה שני בקבוצה בטאקלים (91) ורביעי בסאקס עם ארמסטרונג (4 כל אחד). ביחד הם מהווים שלד מאסיבי לאחת ההגנות הקמצניות בליגה - תכונה שתרמה לא מעט במסע המוצלח לסן דייגו.

הגיע הזמן

19 שנה לאחר הזכיה האחרונה של הריידרס באירוע הספורט הגדול של אמריקה, נראה שאופק האירועים של הקבוצה מוביל שוב היישר אל הדבר האמיתי. נקודת הכבידה באוקלנד מצויה בתחום הקריטי שלה, ולא ברור עד מתי. אבל לפחות כרגע, ב"חור השחור" אין משמעות לזמן, אין משמעות למרחב, רק דבר אחד נחשב - גביע וינס לומבארדי. ווילר, רוג'ר פיינמן, סטיבן הוקינג ושאר המוחות הגדולים ראו בחורים השחורים את המפתח לבריאת היקום - הם קראו לזה המפץ הגדול. אף אחד לא יתפלא אם הביג-בנג יתחולל בחור השחור של אוקלנד.