יומרה זה רע?

מפתה להדביק ל"צ'ימיצ'נגה" את התואר העממי-אך-מתנשא "מסעדה מופלצת": היא בהחלט יקרה (60-100 שקל למנה עיקרית), מנותיה מתהדרות בעיצוב מתוחכם ובשמות מפוצצים ("פילה סלמון אטלנטי עם פירה מזלג של תפו"א וגבינת כבשים בשמן וחומץ זית שחור"), וכן, היא יומרנית. עם נתוני פתיחה כאלה, אין לה ברירה. אבל מה? כשחווים אותה, מבינים שיש לה על מה. "צ'ימיצ'נגה" יכולה להרשות לעצמה. רעבתנית, מתפתה בקלות, אך מוגבלת בתקציבה, הסתננה חוליית החיסול ע"ש אוכל-הכל לארוחה עסקית בממלכה: 77 שקל לאדם, למנה ראשונה ועיקרית בלבד, בצהרי יום חול. בלענו בעיניים את הצבעים הצהבהבים-אדמדמים שמסביב, צללנו לתוך קערת נאצ'וס פריכים מקמח תירס ומטבל סלסת עגבניות חרוכות, ועבדכם אף שאב בקשית את אחד מדגלי הבית – כוס גדולה של פרוזן מרגריטה לימון (33 שקלים, שיהיו בריאים). וראו זה פלא, החיים כבר חייכו.

מכאן ואילך זה הלך והשתבח: שש מנות במסגרת העסקית, עוד שני קינוחים במסגרת הגרגרנות – ואף נפילה אחת. האוכל כאן, לבד מטעמו המשובח, הייחודי, העשיר בתבלינים ובפלפלים האופייניים למטבח זה (סנטה פה, הסמוכה למקסיקו בדרום-מערב ארה"ב), גם מוגש בצורה אומנותית: פיסול על גבי הצלחת, לעיתים במגדלים מעוררי-השתאות. במלים אחרות: לא רק טעים, גם מקסים.

הראשונות שלנו היו מרק שורשים עם "סלסת קישואים ופטריות מקומטות" (ככה קוראים לזה, שככה יהיה לי טוב), סלט "צ'וללו" פיקנטי, עם תריסר תבלינים, ירקות ונתחוני חזיר, וקרפצ'ו סלמון עדין, מלווה בטוסטונים. שלושתם נהדרים.

בעיקריות אירחנו המבורגר בקר, מהאמיתיים, צרוב נכון, עם סלסלת פלפלים אינדיאנית שהרימה אותו לרמה מיוחדת, ופילה סלמון אטלנטי שמופיע בשמו המלא בפתיח, ושכמעט גרם לאחד מחברי החוליה שזכה בו להתאבד עליו מרוב אושר.

מובן שנכנענו והוספנו קינוחים: עוגת שוקולד איבארה באבק צ'ילי הבנרו, גרסה ציורית של פאדג' שוקולד מעולה, וטרין טאובומה אצטקי עם פריכית דבש וגלידת שוקולד ובוטנים – מנה לא פחות נפלאה, אותה טרח המלצר לפרוס במיוחד, לחלק לכפות גדושות, ולהאכיל כל אחד מאתנו במו ידיו!

הקינוחים היו משל למסעדה כולה: מהטובים שאכלנו, מהיפים שראינו, מהמיוחדים שחווינו. רק מה? מחיר מכל אחד מהם 35 שקל. וכמו שאמר החבר הביקורתי בחוליה: הקינוח עלה כמו ארוחה עסקית במסעדה אחרת.

"'צ'ימיצ'נגה", רחוב קרימיניצקי 6, תל אביב. טל. 5613232-03.