מטוס הנוסעים הגדול בעולם

הגודל כן קובע, זו המשמעות של החלטת בואינג, יצרנית המטוסים האמריקאית, שהודיעה לפני מספר ימים כי החליטה לבטל את התוכנית לפתח ולייצר מטוס נוסעים מהיר יותר מכל מה שקיים כיום בשוק.

בשנים הקרובות לא יתקצרו זמני הטיסות במטוסי נוסעים בעולם. במקום זאת ידחסו אותנו בחלק מהקווים למטוסים גדולים יותר וצפופים יותר. חברת בואינג ביטלה את תוכניתה לפתח ולייצר את ה'סוניק קרוזר' אחרי שהגיעה למסקנה כי בתנאי המשבר העולמי אין לו הצדקה כלכלית.

באותה שעה, המתחרה האירופית של בואינג, איירבאס, ממשיכה בתוכניתה לבנות את מטוס הנוסעים הגדול בעולם. לפני כמה חודשים עוד היתה בואינג נחושה בדעתה, למרות קולות ספקניים שהושמעו בעולם התעופה, והביעה נכונות לגשת לפיתוחו של ה'סוניק קרוזר'. המטוס לא היה אמור להיות המחליף המצופה של מטוס הנוסעים העל-קולי קונקורד, אבל להוות ללא ספק קפיצת דרך גדולה קדימה.

אחרי שבואינג הגיעה למסקנה כי בניית מטוס על-קולי דוגמת הקונקורד כרוכה בהשקעות ענק, היא החליטה ללכת על בטוח, לעשות שימוש בטכנולוגיות קיימות ולשפרן כדי לייצר מטוס שיטוס במהירות של כ-0.95 מאך, או בשפה פשוטה יותר כ-1,100 קמ"ש. מטוס רגיל, כמו בואינג 747 למשל, טס במהירות של 0.87 מאך, כלומר כ-900 קמ"ש.

את מהירות הקול עובר מטוס הטס במהירות העולה מעט על 1,200 קמ"ש, אך טיסה כזו כרוכה בטכנולוגיות מיוחדות ובפתרון בעיות סביבתיות, בעיקר של ה"בומים" העל-קוליים שמטוס כזה יוצר. זה מחייב פיתוח טכנולוגיות חדישות בהשקעות ענק. בתקופה זו, השקעות כאלה כנראה אינן באות בחשבון.

בואינג ניסתה כאמור ללכת על בטוח. היא תיכננה מטוס בעל צורה יוצאת דופן, שאותו ניתן היה לבנות עם הטכנולוגיות הקיימות. לא רק מהירות אמור היה הסוניק קרוזר לתת, אלא גם טווח מדהים. לדברי אנשי בואינג, תצורת הכנפיים של המטוס, צורת דלתא מאחור עם כנפונים גדולים בקדמת המטוס, היתה מאפשרת לו לטוס כ-17 אלף ק"מ.

החסכון בזמן אמור היה להיות הקלף העיקרי. לפי טבלאות של בואינג, טיסה במטוס החדש מניו יורק לטוקיו אמורה היתה להתקצר בשעה וחצי, טיסה מניו יורק לרומא להתקצר בשעה, וטיסה מניו יורק ללונדון ב-50 דקות. ה'סוניק קרוזר' היה אמור להטיס כ-250 נוסעים.

עיר מעופפת

בעוד שבואינג נסוגה מתוכניתה לפתח מטוס קטן יחסית אך מהיר מאוד, ותרכז מאמצים בפיתוח דגמים חדשים של מטוסי נוסעים מהדור הקיים, ממשיכה חברת איירבאס האירופית בפיתוח מטוס ה-A-380, והיא מתחייבת שהוא יוכנס לשירות כבר בשנת 2006. משמעות ההחלטה של איירבאס אינה לפתח עוד מטוס, אלא משהו שיהיה שונה מכל מה שהכרנו. מה שיבלוט הוא הממדים העצומים של המטוס הדו קומתי, אבל עיקר המהפכה תהיה במערכות המטוס, שזכה כבר לשם 'עיר מעופפת'.

עד לפני מספר שנים היה קשה מאוד לתכנן מטוס כזה. כיום יש במרכז הפיתוח של איירבאס בטולוז את המחשבים וכלי התיכנון המאפשרים לתכנן את הגוף, הכנפיים והמערכות האחרות של המטוס החדש. הרבה כושר מיחשוב יופעל בתיכנון המטוס והרבה סימולציות יתבצעו כדי לבחון את השילוב של כל החידושים שרוצים להכניס בו. כך למשל יבחנו במערכות אלו את השילוב של מכוני כושר, מרכזי עסקים וחנויות, בשטח העצום מתחת לרצפת הקומה הראשונה. איך ינועו הנוסעים בין מושבם למתקנים הללו? איך יישמר מרכז הכובד של המטוס בתנועת נוסעים כזו ובהיקף כזה? מהי הדרך הטובה והמהירה ביותר להושיב 550 או 700 נוסעים במושביהם לפני ההמראה? איך מוציאים אותם מהמטוס בנמל היעד? כל השאלות ייבחנו תחילה במערכות הדמיה ממוחשבות.

אנשי איירבאס יודעים כי הצלחת המטוס, או יותר נכון סיכוייהם לבנות ולמכור כ-250 מטוסים ולכסות את ההשקעה האדירה, תלויה במהפכנות שבו. רק אם השילוב הזה של נוסעים ומתקנים יעבוד בצורה חלקה, הקונים ישלמו יותר מ-200 מליון דולר עבור כל מטוס A-380.

ב-A-380 ניתן יהיה להטיס 550 נוסעים בתצורה הרגילה של שלוש מחלקות, או עד 700 בתצורה של מחלקת תיירות בסיסית בלבד. בתצורה של שלוש מחלקות רוצה איירבאס לעשות מהפכה של ממש, על ידי שימוש בחלק מהחלל הענקי שייווצר בגוף הגדול של המטוס, מתחת לרצפת הסיפון המרכזי. שם ניתן יהיה למקם מתקנים שעד כה נתקלנו בהם רק על הקרקע, כמו בתי קפה ואזורי ישיבה. יש המרחיקים לכת ומדברים על מכוני כושר, חנויות ללא מכס ומרכזי עסקים, בהם יוכלו הנוסעים להשתמש לצורך ישיבות, תוך שימוש במערכות תקשורת חדישות.

הסיוט של נמלי התעופה

האם נמלי התעופה מסוגלים לטפל במטוסים בגודל זה? האם יידרשו השקעות גדולות כדי להתאים אותם לטיפול במטוס החדש? אנשי איירבאס טוענים כי נמלי התעופה יוכלו לטפל במטוס החדש ללא בעיה אם יסכימו לבצע שינויים "לא גדולים" בתשתית שלהם. אנשי הקונצרן מנסים לשכנע כי שינויים אלה ישתלמו כלכלית, שכן כל המראה ונחיתה של המטוס הענק תכניס יותר כסף לנמל התעופה, שכן יותר נוסעים יעברו במתקניו ויוציאו בהם יותר כסף.

מומחי תעופה רבים טוענים כי המטוס הגדול יסבך את פעילותם המורכבת בלאו הכי של נמלי תעופה גדולים כמו קנדי בניו יורק, הית'רו בלונדון ושארל דה-גול בפריז. מדובר בסיוט לכל איש תיפעול של אחד מנמלי תעופה אלה, אומר מומחה תעופה.

על פי הנתונים של איירבאס, יהיה אורכו של המטוס החדש כ-75 מטר, אורך כנפיו 80 מטר וגובהו 24 מטר. משקל ההמראה של המטוס מתוכנן להיות כ-550 טון. עם נתונים כאלה יצטרכו המופקדים על הסימולציה באיירבאס לעמול קשה כדי לשכנע את שלטונות התעופה בערים המרכזיות שלא צפויה בעיה מיוחדת בטיפול במטוס המתוכנן.

בקונצרן איירבאס הולכים על כל הקופה. בחברה המתחרה, בואינג, שוקדים על תכניות ל"מתיחת פנים" ל-747 הוותיק והמוכר. איזו משתי הגישות נכונה נדע רק בעוד כמה שנים, כשמטוס ה-A-380 יעלה לאוויר.