סינגלים ישראליים: 5 אופציות

1. המשולש (שמעון גרשון, מלי לוי וסבי גרשון) - "שמיים כחולים"

אחרי שהתבשרנו השבוע על לידתה של "חווה", התינוקת המשובטת הראשונה, אפשר להכריז בגאווה על פיתוח כחול לבן – "המשולש", ההרכב המוזיקלי המשובט הראשון. "שמיים כחולים", סינגל הבכורה מאלבום ראשון הצפוי בקרוב, הוא מוצר מהוקצע, בוהק וסטרילי, עם נתוני סקסאפיל תקשורתי מרשימים, שמבטיחים כתבות שער בכל עיתון כרומו נחשב.
לכאורה, אין באמת אכסניה מתאימה יותר מזו של מדורי הרכילות לשיר הזה, בהתחשב בעובדה שהוא פרי עבודתם של מלי לוי ושמעון גרשון - הזוג הלוהט של העשירון הנוצץ. ידוע שכדורגלנים אוהבים לשיר, אבל שמעון גרשון לקח את התחביב צעד אחד קדימה, ובגדול. הוא וזוגתו לא רק מזמרים, אלא אף נטלו לידם את שרביט המילים והלחן, ובליווי אחיו הם יוצאים לתקוע דגל בפסגת הפלייליסט הישראלי.
כאן נגמר הספין התקשורתי ומתחיל השיר. וכאן גם מתחילה הבעיה. את הטקסט הבנאלי-עד-עצבות (ששורת המפתח שלו, "צבעים לבנים שמים כחולים", אומרת הכל) עוטף לחן סתמי לא פחות, שלא מתרומם אפילו בעזרת עיבוד והפקה יעילים של טל שגב וערן וייץ. צמד המדענים רקח יצירה עשירה ב"לופים" של גיטרות וקלידים, אבל מתחת לחזות הנוצצת אין שם רגש או עניין מיוחד.
ואי אפשר כמובן שלא להתייחס לזוג המלכותי בכבודו, ונקודת האור באה דווקא מכאן. מלי לוי מתגלה כזמרת לא רעה בכלל, עם יכולת קולית מפתיעה מאד, ולא פחות חשוב – עם הרבה רגש וכוונה בקול ובשירה. שמעון לא מנצח בינתיים את אייל גולן בקרב על התואר "הכדורגלן המזמר המצטיין", אבל שומעים שהוא משתדל מאד, ועם משטר אימונים קפדני עוד יבואו התוצאות.
בסופו של דבר, למרות ההשתדלות הרבה זה לא "זה כל הקסם" החדש, אבל זה גם לא שיר רע, והשניים, במיוחד גרשון (ויסלחו לי כל אוהדי מכבי חיפה), כל כך מקסימים שאי אפשר באמת להתעצבן. אולי האלבום השלם יביא שירים יותר מעניינים, שיביאו את החשק להקשיב ל"משולש" לא רק בגלל איך שהם נראים. ציון: 6.5

2. גלעד כהנא - "על מה הוא מדבר?" (רמיקס: יאיר קז)

כנראה שגלעד כהנא מודע היטב למידת הנגישות שלו לאוזן הישראלית הממוצעת. "מה אמרת"? הוא שואל (ובצדק) בשיר "סטריאו" מתוך האלבום המרתק של הג'ירפות, "משוחח עם כיסא", ולשיר החדש שלו קוראים, כמה מתאים, "על מה אתה מדבר?"
הטקסט של השיר הוא אמנם במיטב מסורת הטקסטים ההזויים, הספק-גאוניים ספק-סתומים שניפק כהנא באלבום ההוא, אבל ההפתעה מגיעה מכיוון המוזיקה. על הלחן של כהנא הולבש רמיקס תזזיתי ומקפיץ של יאיר קז (שותפו של כהנא בג'ירפות), עם לופים נהדרים בסגנון עדות ערב שמתרוממים אל-על בעזרת תופים דומיננטיים וכלי נשיפה. ואם צריך עוד עידוד כדי להזיז את הראש ו/או את הידיים, מישהו מדרבן כל הזמן מאחורה בצעקות "GO!" מהדהדות.
באורח פלא, הרמיקס הכל כך אגרסיבי הזה מתאים לטקסט של כהנא לא פחות מהעיבודים המנומנמים שליוו את "וואו", או את "יש לו בחורות כמו מים" מהאלבום ההוא של הג'ירפות. השירה העצבנית והחורקת של כהנא מסייעת היטב לאווירה האנרגטית והדרמטית שמציפה את השיר, וגם אם לא באמת ברור על מה הוא מדבר, לא נותר אלא להיענות לקריאתו של כהנא "בוא לחגוג מכאן". אז בואו כולם לחגוג למשך כמעט 5 דקות עם שיר שמתחרה ללא רגשי נחיתות ביצירות אלקטרוניות משובחות המגיעות, בדרך כלל, מעברו של הים. ציון: 8

3. סקסטה - "היא תגיע רחוק"

קאמבק של "סקסטה"? למה? התשובה הברורה מאליה היא "למה לא?". בתקופה שבה אפילו שיר עברי חדש-שאינו-חידוש שמצליח להסתנן לרדיו מדי פעם נשמע כמו משהו שכבר היה כאן, מתקבל גם שיר חדש של סקסטה בברכה. כיאות למי שהתחשלו בשדות הקרב של הקדם-אירוויזיון ופסטיבלי הילדים, הן (בניגוד לרבים וצעירים יותר) מצליחות אפילו לעשות את זה בסטייל.
הקודם שלהן, "מים שקטים חודרים עמוק", העלה את החשש שעדיף כבר היה לחדש את "נולדתי לשלום" (למרות האירוניה הדקה שבדבר), אבל הסינגל הנוכחי, "היא תגיע רחוק", מעלה נחת. הטקסט, המפתיע ברצינותו, הוא פרי עטה של פנינה בריק חברת הלהקה. הוא תיאור מריר של אישה מזדקנת שהפכה מהבטחה לאכזבה". עד כמה השיר ביוגרפי אין לדעת, ולא נותר אלא ליהנות מהלחן והעיבוד הנעימים והנוצצים מאד של יורם צדוק, המגבים את ההרמוניות הקוליות שלא איבדו מזוהרן עם השנים, אם כי הטקסט הנוגה והכואב נשמע קצת לא שייך לכל הזוהר הזה.
השיר הזה הוא פרדוקס לא קטן. מצד אחד הוא נשמע כמו זוכה בטוח של כל קדם אירווזיון שהתקיים כאן בשנות ה-80, ומצד שני הוא עומד בכבוד לצד לא מעט להיטים של להקות בנים/בנות התוקפים את מסכי ה-MTV הקרובים לבתיכם מדי יום. אם זה טוב או רע, זו כבר שאלה מסובכת יותר, ומי שציפה למצוא איזה בשורה חדשה בחדש של "סקסטה" ודאי יתאכזב, אך נתנחם בידיעה שגם לנו יש אחלה להקת בנות שעושה יורו-פופ, אפילו שהבנות שלנו הן כבר ליידיז. ציון: 7.5

4. נתן סלור - "מאושרים היכונו"

מאיר גולדברג תרם לפזמונאות העברית לא מעט פנינים, מ"ארץ קטנה עם שפם" ועד "כל הזמן שבעולם", וברוח הזמן העשיר בסיכומים ובמחוות גם הוא זוכה לאלבום אוסף משיריו שייצא בקרוב. "מאושרים היכונו", שיר חדש שנבחר לקדם את האוסף, מתהדר בטקסט עוקץ ומדכא-משהו, ששורת המחץ שלו, ברוח "המצב", היא "יבוטל האושר לאלתר – עצב או שום דבר". ממש סיסמת בחירות מנצחת.
אבל במקום שיר מחאה נושך ובועט, בוחרים יוצרי השיר להציע אופציה אדישה יותר, בבחינת "זה מה יש – בואו לפחות נהנה מזה". הלחן של נתן סלור ויסמין אבן (הוא גם שר, היא צירפה קולות) רך וענוג ומעורר עליזות קלה, שהופכת לעליצות גדולה ממש הודות להפקה והעיבוד המצוינים, עם שילוב של וירטואוזיות אלקטרונית חייכנית ומפויסת (חיים לרוז המשובח תמיד) ופאנקי-ג'אז קליל ועליז (דודוש קלמס, מחברי "הדג נחש"). השיר מלא בסוכריות מוזיקליות קטנות שקופצות ומפתיעות את האוזן מדי פעם (בעדינות הראויה). נתן סלור מתגלה כזמר טוב מאד, ואת הכל עוטף טרומבון מלטף. פתאום אפילו בטקסט האפרורי מפציעות קרני שמש, וממש מתחשק להאמין לנתן סלור כשהוא שר בחיוך "אושר בא ואושר הולך". אז אולי האושר עוד יחזור, עד אז אנחנו פה עם המציאות הנושכת שלנו, נושאים תפילה חרישית לעוד שירים מקסימים כאלה שינעימו לנו את הזמן בינתיים. ציון: 8.5

5. רביד גואטה - "שיר סתיו"

מתקפת החידושים שנחתה על אוזנינו בחודשים האחרונים עוררה דיונים עזים וכבדי משקל לאורך ולרוחב עיתונות המוזיקה הישראלית, שעם כל הכבוד לתקפותם ולעומק הפילוסופי שלהם – הם משכיחים לפעמים את זכותו של כל שיר לקבל את תשומת הלב האישית המגיעה לו. לפעמים זאת אפילו הזדמנות מצוינת לתת כבוד לנפילים שהיו כאן ושעוד מסתובבים בקרבנו, כמו במקרה של "שיר סתיו".
לכאורה, ההחלטה של רביד גואטה הצעיר לחדש קלאסיקת גלגל"צ מנצחת, ועוד לשחרר אותה לעולם כסנונית המבשרת את בוא אלבומו החדש, נראית כמו ניסיון שקוף מדי לרכב על הגל. אבל למרבית השמחה, מה שחשוב הרי הוא "מבחן התוצאה", ואת המבחן הזה השיר עובר בהצלחה. מול סוללת ארץ-ישראל-יפה של עמוס קינן, יוחנן זראי ואריק לביא, מעמידים גואטה וחבריו סוללה מכובדת לא פחות של מקצוענים כאבי פרץ, אשר פדי ואבי יפרח. העיבוד המפתיע מצליח להזיז את הביצוע המקורי עשור שלם קדימה, ומציג גרסת דיסקו משומנת וקלאסית המלווה בכמה קטעי סולו גיטרה מרשימים, שתורמים מאד לחשק לפזז מתחת לכדור מראות.
רביד גואטה הוא אמנם לא אריק לביא עם אפרו, והשירה שלו לא מתקרבת לעושר ולעניין שמציע הקול של לביא, אחד הזמרים היותר מופלאים שצמחו כאן, אבל הוא עומד במשימה בכבוד עם קול נעים ועוצמתי במידה, מלווה בסלסולים עדינים במקומות הנכונים. זה ביצוע שמביא גם חיוך וגם חשק לקפץ, והחשוב מכל – יש כאן הרבה רספקט לביצוע המקורי ולאריק לביא, אבל עם ניסיון כנה ואמיתי להפתיע ולחדש. ציון:7