הרחיקו את הילדים

הוא מבוקש על-ידי החוק באוסטרליה, רשתות השיווק הגדולות בארה"ב ובריטניה מסרבות לאפשר לו כניסה, ואירגוני הורים מזהירים מפניו. זה לא ממש עוזר: הגיימרים עושים לו כבוד, והבוסים שלו עושים הרבה מאוד כסף. קבלו את Grand theft auto 3, או כמו שהחבר'ה קוראים לו, GTA3.

כבר מזמן שמשחק הפעולה המוטרף של חברת רוקסטר הוא לא סתם עוד להיט על פלייסטיישן 2 והמחשב - הוא תופעה. נתחיל עם מספרים: מאז יציאתו לשוק באוקטובר2001 מכר GTA3 מעל 4.5 מיליון עותקים בארה"ב בלבד. זה נתון מרשים בכל מקרה, אבל העובדה שחלק גדול מהרשתות המובילות לא מחזיקות אותו, או דורשות תעודת-זהות המוכיחה שאתם בני 18 ומעלה, רק מעצימה את ההישג. משחק ההמשך, GTA :Vice city, מכר מאז אוקטובר האחרון יותר מ-1.5 מיליון יחידות בארה"ב - וזה עוד לפני טירוף הקניות של כריסמס.

דורשים אלימות

מבט על סטטיסטיקת המכירות מגלה, ש-GTA הוא חלק ממגמה כללית של עלייה במספר המשחקים המיועדים למבוגרים. אם בשנת 2000 היו רק 6 אחוזים מהמשחקים מיועדים לשחקנים בני 18 ומעלה - ב-2001 מדובר כבר ב-13 אחוז. כניסת האקס-בוקס של מייקרוסופט לשוק, במקביל לעליית הפופולריות של קונסולות המשחקים, יצרה צורך במציאת קהלים חדשים. מנגד, קהל השחקנים הולך ומתבגר - ומי ששיחק סופר מריו בילדותו ודום בנעוריו רוצה עכשיו משהו חדש, שמתאים לגילו.

השאלה היא מה באמת מתאים למבוגרים. קל לטעון, כי שרמת האלימות שמציג המשחק היא שהביאה להצלחתו, אבל כבר ראינו משחקים אלימים יותר ומוצלחים פחות. מה שמייחד את GTA הוא היעדרו המוחלט של מוסר, וחופש הפעולה שהוא מעניק לשחקן.

הדמות המרכזית היא זו של עבריין, שמנסה לטפס לצמרת אירגון הפשע שבו הוא עובד. בניגוד למשחקים אחרים, לא מדובר בעבריין טוב-לב שמעד. אתם משחקים כאן פושע אלים ותאב-בצע. הדמות גם לא מוגבלת למיקום מסויים או למשימות ספציפיות. כלומר, לא שאין עלילה ומשימות לבצע - אבל ניתן להתעלם מהן ולהסתובב שעות בעולם המשחק תוך-כדי גניבת מכוניות, ירי על עוברים ושבים ועימותים עם המשטרה. והכל בעולם תלת-מימדי ריאליסטי למדי.

GTA3 מאפשר לשחקן לעשות הכל. אבל הכל. אתם הולכים ברחוב ורואים מכונית שמוצאת-חן בעיניכם? עימדו לפניה (היא תעצור) גשו לדלת הנהג ושלפו אותו החוצה כשהוא מקלל ומוחה. אם הוא מגלה התנגדות נמרצת יותר, תוכלו לעשות שימוש במחבט הבייסבול שלקחתם ממישהו, או באקדח. אם המשטרה בסביבה, יכול להתפתח קרב יריות או מירדף מעניין.

Vice city ממשיך את המגמה הזו עם גרפיקה מוצלחת יותר. בין המשימות במשחק ההמשך: הכאת מושבעים כדי שלא ירשיעו חבר במאפיה, וחיסול שליח פיצה כדי לפגוע באירגון יריב. אפשר לדרוס אותו, לירות בו - העיקר שהפיצות לא יגיעו ליעדן. כמו בקולנוע, גם בתעשיית המשחקים היו תמיד כותרים דלי תקציב שפורסמו בשוליים, והציגו פורנוגרפיה ואלימות. עכשיו מגיעות המגמות האלו למיינסטרים, ו-GTA3 הוא שיאה של המגמה הנוכחית.

מלכלכים את הפה

עם הרקורד הזה, זו היתה רק שאלה של זמן עד שמישהו ינסה להתחרות ב-GTA ולהדיח אותו מהפסגה. משחק בריטי חדש, The getaway, מאיים לעשות את כל מה ש-GTA יודע, אבל טוב יותר. הוא מציע משחקיות דומה מאוד, אבל עם כמה שינויים משמעותיים. מפתחת המשחקים הבריטית טים סוהו שמה את הדגש המרכזי על משחק ריאליסטי יותר. GTA מתרחש בעיר פיקטיבית (ליברטי סיטי). The Getway מתרחש בלונדון.

המשחק הבריטי גם לא מציג על המסך מפה, מד חיים או כל אמצעי חיווי אחר: כשהדמות שבה אתם שולטים נפצעת, היא זזה לאט יותר והולכת כפופה, וכתמי דם מתפשטים על המקטורן שלה. כשאתם דוהרים ברחבי העיר, מנחים אתכם אורות האיתות שבמכונית להיכן ומתי לפנות. הכל כדי להעביר תמונה קולנועית נקייה ממימשק נראה לעין, כאילו אתם צופים בסידרת טלוויזיה.

אפשר להתווכח אם The getaway אלים יותר או פחות מ-GTA3, אבל בטוח שהוא מנצח בניבולי הפה המושמעים בו. המילה Fuck מעולם לא נשמעה כל-כך הרבה במשחק אחד. בנוסף, כבר במשימה השלישית תוכלו לצפות בחשפנית מרקדת, עם חוטיני ופטמות בתלת-מימד. הרחיקו את הילדים.

עוד קצת ריאליזם: ב-GTA3 לא מתים או מוכנסים לכלא. אם ירו בכם, תמצאו את עצמכם ליד בית-חולים, אחרי שטופלתם. אם עצרו אתכם, תופיעו ליד תחנת משטרה. בשני המקרים תפסידו קצת כסף ואת הנשק שלכם, וזהו. לא משנה אם רצחתם קשישה חביבה או חטפתם 17 כדורים בריאות.

ב-Getawy מוות או מעצר הם סוף המשחק. לא תמיד זה עובד: כיוון שבריאליזם עסקינן, אם הדמות שלכם נפצעת, אין דרך קלה לרפא אותה. המשחק מאפשר לה להישען על קיר כדי להירגע קצת ולהחזיר לעצמה כמה נקודות חיים. לא פעם תמצאו את עצמכם בוהה בדמות שעונה על קיר, ומחכים שתגמור לנוח כדי שתוכלו להמשיך לשחק.

שחרור יצרים

ההבדל המשמעותי ביותר בין שני המשחקים הוא אולי בעלילה. הגיבור של The getaway הוא עבריין שחזר למוטב, אלא שאשתו נרצחה ובנו נחטף - והחוטפים מאלצים אותו לבצע פשעים ועבירות קשות עבורם. דווקא הצידוק המוסרי-לכאורה הזה מטריד יותר מהכאוס הפרוע של GTA. הריאליזם והרעיון של צידוק לכמות מסחרית של הרס והרג בעייתיים הרבה יותר מהאווירה הלא-מציאותית שמשרה המשחק האמריקני.

שני המשחקים מצויינים. שניהם מציגים גרפיקה מוצלחת ומשחקיות ממכרת ומרתקת. The Getway אפל ורציני יותר, ו-GTA פרוע ומשועשע, אבל שניהם מצליחים להיות מטרידים מבחינה מוסרית. גם המתנגדים הגדולים ביותר לצנזורה יסכימו שמדובר במשחקים שילדים לא צריכים לשחק בהם, בגלל העולם האלים ונטול המעצורים שהם מציגים.

מצד שני, אם אתם מבוגרים בעלי תפיסה סבירה ומעלה של המציאות, תמצאו כאן אפשרות להשתוללות מהנה למדי, תוך-כדי שחרור כמה יצרים אפלים באופן מבוקר. הקפידו רק להרחיק מהילדים - ואם כבר נתתם להם לשחק, אולי כדאי להחביא את מפתחות המכונית (האמיתית), לפני שהם יוצאים למסע השתוללות ברחובות.