בשם הורד

לרמי ורד אף פעם לא יקראו מר טלוויזיה. ואם מישהו יקרא לו ככה בטעות, הוא עלול להיעלב. אין לו את זה. אפילו אם נעמי בלומנטל תבוא להתארח אצלו בתוכנית, הוא לא ינשוך אותה. הוא לא בנוי לשטויות האלה, ורמת הטסטוסטרון לא עולה אצלו ביחס ישר לעליית הרייטינג.

ורד אומר שהוא אדם פשוט, מאמין לפרסומות, משווה מחירים בסופר, נוסע לטורקיה. אז יש לו תוכנית חדשה, פעמיים בשבוע במיני פריים טיים של ערוץ 10, והוא די מבסוט מזה, עובד קשה, אבל הוא לא חושב שזו העבודה הכי חשובה בעולם, והוא לא מודה בכל בוקר לאלוהי הטלוויזיה )יוסי מימן( שהביא אותו עד הלום. למען האמת, לורד יש הרבה ביקורת על הקופסה הזו ועל האנשים שעומדים מאחוריה, כמו גם על המדינה הזו והאנשים שעומדים מאחוריה - שלפעמים נראה שהם אותם אנשים בדיוק. פעמיים בשבוע הוא מתייצב מול המצלמות בשידור חי, ובשאר הזמן הוא כותב מול המחשב. בזמן הפנוי שנשאר הוא עושה כל מה שביכולתו כדי למנוע בגופו מהילדות שלו לראות את 'המורדים' - התוכנית שמשודרת גם היא בערוץ של אבא.

אף פעם לא אלים

נפגשנו אחרי התוכנית הראשונה. טבילת האש, טייק טו. שהרי לורד היתה תוכנית גם בסיבוב הקודם של ערוץ 10, טוק שואו לגברים, שירד לבסוף עם כל תוכניות המקור של הערוץ. בינתיים הבינו שם שגם נשים רואות טלוויזיה, והחליטו להמיר את הקונספט משיח גברים לעוד תוכנית בידור/אירוח לכל המשפחה. בכל אופן, גם הפעם הביקורות לא נפלו. המחמירים החמירו והמקילים כתבו שהוא חמוד, לא רע בכלל, משעשע, רק שמכותב חריף ומוכשר כמוהו, שיודע איפה ואיך לעקוץ כשהוא רוצה, ציפו לקצת יותר.

אז אם בתוכנית הוא לא יכול להגיד את כל מה שהוא רוצה, בעיתון הוא יכול. קבלו את רמי ורד בגירסה העצבנית. אזרחים שמעוניינים להצטרף למאבק של ורד במדינה ובטמטום הכללי, כפי שיפורט בהמשך, מוזמנים ליצור קשר. בשנייה הראשונה שיהיה לו זמן הוא מבטיח לטפל בזה.

"כתבו שאני לא מספיק חתרני. אני מבין מה הם אומרים. אני כאילו יותר צעיר, האמת לא כזה צעיר, בן 39, קשיש, אבל אני בא מסטנד אפ, אז בטח ציפו ממני להיות יותר אלים. יותר נוקב. אבל אני אף פעם לא הצחקתי באלימות, גם במופעי הסטנד אפ שלי. אף פעם לא דרסתי אנשים מהקהל. אני לא מאמין בברוטליות לשם הברוטליות. אני משדר בשעה 21:30, ויש הרבה דברים שאני לא יכול לעשות בשעה הזו ואני לא אעשה".

- איכזב אותך הרייטינג בתוכנית הבכורה, 3.6 אחוזים?

"לא. לא מעניין אותי הרייטינג. קוקה קולה נמכר הרבה יותר ממיץ פרי, אז זה אומר שזה יותר טעים? זה משהו אחר. לא שאני רוצה לעצבן את המבקרים, הייתי שמח אם הם היו אוהבים אותי, אבל מה זה מבקר בעצם? שיחקת פעם שחמט? אז מבקר זה כמו ההוא שיושב באמצע כששני אנשים משחקים. קוראים לו קיביצר. הוא כל הזמן מעיר, כל הזמן מתערב במשחק, אומר מה כן ומה לא. זה סבבה שהוא בצד שלך ושהוא מעודד אותך, אבל הוא גם יכול להיות מה זה מעצבן. תאמיני לי שאני יותר גרוע מכל המבקרים שלי, ואני יודע להגיד אחרי כל תוכנית מה בדיוק היה חרא, ואני אנסה להשתפר. הבעיה היא שכל דבר פה משווים לאמריקה. באמריקה הם באמת יותר חתרנים. באמריקה מצלמים את 'סיינפלד' בארבע מצלמות פילם. באמריקה פרק אחד של 'חברים' עולה כמו שישה סרטים ישראליים. אז מה? פה זה לא אמריקה ולא שופטים פה כל דבר לגופו".

- אבל למה זה קשור? תוכנית אירוח טובה נשענת על אישיות המנחה.

"נכון, ומה שאני מוציא בתוכנית זה בהחלט אני, וככה אני, אני שואל את מה שמעניין אותי ומדבר כמו שאני מדבר. זו לא הצגה. אני רוצה תוכנית נעימה, עם אנשים סבבה. אני רוצה להיות נחמד למרואיינים שלי, אבל אני לא טיפוס מתחנף מטבעי, ואני בדילמה. אני יודע שלא כל זמר שבא הוא הזמר הכי גדול, ולא כל דוגמנית שבאה היא הכי מצליחה, אז מה אני אמור לעשות? לרדת עליהם? שירלי בוגנים באה לתוכנית, אז מה, לא לנשק אותה? לא לתת לה מים? לא להגיד שהיא מאוד מצליחה בעולם, להתעלם מזה? איך אני יוצא מזה בלי שיגידו שאני חנפן? אין לי עניין להציק או להביך את המרואיינים שלי, כי אני חושב שזה לא נעים לראות מישהו נבוך בטלוויזיה. זה לא נעים לי כצופה, וזו גם לא הנישה שלי. אני לא נסים משעל".

- וגימיקים?

"אני גם לא מחפש גימיקים. אני לא מאמין בלהפיל מרואיינים מהתקרה ולגלח את הרגליים. אני חושב שהגימיק או הפטנט בא לפצות על חוסר יכולת לעשות את הדבר עצמו - טלוויזיה טובה. מנחי טלוויזיה במדינה הזאת עושים דברים שאי אפשר להאמין בשביל רייטינג. צופית גרנט משכה כל כך הרבה תשומת לב לתוכנית שלה כי היא שתתה שתן. תראי לאיזה סף גירוי מביאים את הצופים פה. האישה שתתה שתן, תחשבי מה צריך לעשות בשביל להתעלות על זה. מה יעשו בתוכנית הבאה כדי שאנשים יישארו? יאכלו סוס שלם חי? לאן זה עוד יכול להידרדר?".

- אז אתה נגד טלוויזיה קיצונית.

"לא, מה פתאום. אני נגד טלוויזיה לא אחראית. צריכה להיות אחריות של הגופים המשדרים, וזה דבר שאין לנו פה. הטלוויזיה מגיעה לכל בית, חייבים לתת את הדין על זה. יצא לי לראות באיזה ערוץ ניו יורקי טוק שואו שמנחה אותו שחקנית פורנו חצי ערומה, וזה היה בשתיים בלילה, אז זה סבבה, אין לי בעיה עם זה, להיפך. אבל כשדודו טופז נושך בחורה בשידור חי בפריים טיים, זה מאוד לא בסדר. ואנשים מעריצים אותו וזה האליל שלהם, ואני בטוח שכשהם רואים אותו הם חושבים שזה מגניב ושככה הם צריכים להתנהג כדי שילך להם עם בחורות, וזה מאוד חמור בעיני. זה אולי יישמע נורא מתחסד, כי אני חלק מהתעשייה הזו כבר כמה שנים. כתבתי לטקס 'אנשי השנה' ו'מסך הזהב' ו'מסך הכסף' ו'מלכת החן' ומה לא, כי זו היתה הפרנסה שלי, אבל אני מתחיל להיות מאוד חרד מהעובדה שהנוער והילדים של היום, כל המטען התרבותי שלהם זה ערוץ 2. אני מאוד חרד מזה ש-15 אלף ילדות הולכות לתחרות ב'מי רוצה להיות נטליה אוריירו'".

מזדעזע מהטראש הארגנטיני

- מה אתה מאשים את ערוץ 2, ערוץ 10 שונה במשהו?

"לא. אותו דבר. גם ערוץ 10. למבוגרים אפשר להראות מה שרוצים, אבל יש לי בעיה עם זה שאפשר לראות זיונים ואנשים מזריקים סמים בחמש אחרי הצהריים. זו אמנם טלוויזיה מסחרית והתפקיד שלה הוא לעשות כסף, אבל התפקיד של המדינה הוא לשים לב למה שקורה ולהגביל, אם לא לצנזר. מצד שני יש בעיה הפוכה. הילדים מקבלים זיונים בשש בערב, והמבוגרים מקבלים תוכניות לילדים ולנוער בעשר בלילה. אני לא מרגיש שהטלוויזיה משדרת אלי. ערוץ 2 ושאר הערוצים גילו שהילד בן ה-11 קובע מה רואים בבית וכופה את עצמו על המשפחה. ולכן הילד מאלץ אותך לראות תוכניות שהן לא לגילך. חבר טוב שלי שכב בבית שבוע חולה, אמר שאין כלום מה לראות. כל היום טלנובלות ושטויות. אם אתה לא ילד בן שמונה, או אדם מאוד שטוח, אין לך מה לראות. מה מעניין אותי לראות 'בראבו' בעשר בלילה, מה מעניין לבוא הביתה מהעבודה ולראות חבורה של ילדים שרים בספרדית? שישימו את זה אחרי הצהריים. ובכלל, מזעזע אותי ההתחברות פה לתרבות הטראש הארגנטינית. אני לא יכול להבין מאיפה בא החרא הזה, אני רק יודע שאצלי לא יראו 'המורדים'".

- איך לא יראו?

"אני לא נותן. אני מכריח את שתי הבנות שלי לראות איתי 'אוגי והמקקים' בערוץ 6. בשום פנים ואופן לא 'המורדים'. אז נכון, הבת שלי הולכת לבית הספר והיא יודעת לרקוד את הריקוד של 'המורדים', אבל היא לא תראה את זה בבית.

- אולי אתה פשוט צריך להבין שזה מה שהקהל אוהב, ושאם אתה רוצה רייטינג גם התוכנית שלך צריכה לשדר לקהל הזה, מה שפעם קראו לו 'מסעודה משדרות'.

"מה פתאום. אוי ואבוי. אם יש הרבה רייטינג לתוכניות ירודות, זה רק בגלל שהצופים אוכלים בלית ברירה מה שנותנים להם. אני ממש לא מרגיש שאני משדר בתוכנית שלי למסעודה. אני גם חושב שזה קשקוש. אין כזה בנאדם, מסעודה. היא לא קיימת, ואם היא קיימת - אין לה טלוויזיה. היא לא הקהל שלי, ואני, התפקיד שלי כמנחה תוכנית זה לנסות להעלות את הרמה, להשביח את טעמו של הקהל, לא לרדת איתו הכי נמוך שאני יכול".

- היה מעניין אותך לוותר על כישוריך ככוכב מול המצלמה, מה שאנשי מקצוע מכנים 'טאלנט', ולהיות אחראי לתוכן השידורים בערוץ?

"מאוד. לא היום אולי, אבל כן, מאוד, הייתי שמח להיות מאלה שמעצבים את לוח השידורים. אני גם לא סובל את המילה הזאת, 'טאלנט'. היא עושה לי בחילה. בכלל, אנשי טלוויזיה וצוותים של תוכניות חיים בתחושה שהם עושים את הדבר הכי חשוב בעולם. תמיד הם בלחץ, בפאניקה. על מה? אנחנו מצילים חיים? כולה תוכנית טלוויזיה. אני רואה את עצמי כבעל מלאכה. גם כשהייתי שחקן בתיאטרון ראיתי את עצמי ככה. מה זה טאלנט? זה דבר אידיוטי לגמרי. אני מאמין בעבודה קשה ובלעשות את הכי טוב שאני יכול. אף פעם לא התלקקתי. אני לא בנאדם של פתיחות וסגירות".

- ובטח מזמינים אותך.

"מתקשרים אלי לבוא למסיבה פה ולמסיבה שם, אבל אני בכלל לא אוהב לצאת מהבית. אני גר בפתח תקווה, כל דבר שמכריח אותי להתלבש יפה ולנעול נעליים לוחצות מביא לי את הסעיף. זה מעייף אותי. אני אוהב להיות בבית יותר מלהופיע, יותר מהכל. התקשרו אלי לא מזמן, אמרו לי תבוא, משיקים בושם חדש. נו אז מה אתם רוצים ממני? מה לי ולבושם? אז ברור לי שרוצים פרצופים מוכרים באירועים האלה, אבל זה נורא מביך בעיני. הייתי פעם במלון והציעו לי להצטלם בג'קוזי עם כוס יין תמורת זה שלא אשלם. לא רוצה, אני לא מוכן, זה כל כך מביך, להצטלם בג'קוזי עם ראש צוות הבידור של המלון. למה? בחיים לא הייתי נכנס לג'קוזי הזה גם בלי להצטלם. ואני לא סובל יין, יין מרדים אותי".

נהיינו מדינת מטומטמים

- אתה לא מבואס שלא קנו אותך מערוץ 2 עם משכורת עתק?

"אני ממש לא מבואס מזה. לא שלא הייתי שמח. הייתי קונה עם המשכורת הזאת אי קטן, אבל אני שמח בחלקי, אני מרוויח בסדר. אני עובד קשה כל החיים, מרוויח את מה שמגיע לי, ואני לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחד. אני נגד העליהום שעשו על מיקי חיימוביץ' בעניין המשכורת. זה מעצבן אותי. יש בנאדם עם כסף שיש לו ערוץ מסחרי, והוא רוצה לתת לה, זכותו לתת, וזכותה לקחת. שיקנה לה שמונה יאכטות גם. מה, אם תפתחי היום חברה שתייצר מוצר ותעשה מיליונים, את צריכה להתבייש בעצמך על זה שהצלחת? גנבת ממישהו? לקחת מהעניים? למה שמיקי תתבייש? שחבר כנסת יתבייש על המשכורת שלו. שראש מועצה נידח עם שמונה סגנים - שהם יתביישו. הגענו למצב שאנשים משכילים ומצליחים שהרוויחו את כספם ביושר צריכים להתנצל על זה. סליחה. מיקי חיימוביץ' משלמת המון מס, וזה כסף שהולך למדינה. המדינה עם הכי הרבה מיסים בעולם. אבל תראי לאן זה הולך, מה עושים עם הכסף? כלום. אני באתי מבית בלי כסף, בשכונה שלי הרוב בקושי גמרו את החודש, אבל אף פעם לא כעסתי על מי שיש לו כסף. כעסתי שרמת ההוראה היא על הפנים, כעסתי שלא מתקנים כביש. אבל למה כועסים על מי שיש לו? שיכעסו על הממשלה המושחתת הזאת".

- אולי היית צריך להנחות תוכנית פוליטית.

"לא. אני לא חושב שהייתי טוב בזה, אני אוהב לצחוק. אבל אני בפירוש חושב שאני לא עושה מספיק. אני חושב שצריך להקים קבוצת לחץ. לובי צעקני ולא נחמד של אנשים מפורסמים, יחד עם אנשי עסקים, שיתחילו להטיל סנקציות על הממשלה. אני בעד מרד מיסים. לא להעביר למדינה את המיסים בתחילת החודש אם לא ייענו דרישות מסוימות. יש לי חבר שיפוצניק שכל שבוע, ביחד עם עוד מתנדבים, מחלק אוכל לנזקקים. אני משתגע מזה, הרי זה העבודה של המדינה. האזרחים לקחו את התפקיד של הממשלה, בעוד שהממשלה לא עושה כלום. איך המדינה מרשה לעצמה לבנות כביש חוצה ישראל במיליארדים ולא לעשות את מה שצריך? נשבע לך, היום כשאני רואה שלט שהולכים לבנות כביש חדש איפשהו, אני המום. אני ממש מתרשם. וואלה, איזה יופי, הכסף אשכרה הולך בשביל הכביש, שמו ת'כסף, מישהו לא גנב. איזה יופי. אז אמנם הקבלן הוא חבר של ראש העיר והכל קומבינות, אבל לפחות יהיה כביש. סחתן".

- אל תשכח שגם הטלוויזיה יודעת לשנורר.

"היה פה באמת את 'יומטוב', יום ההתרמה ההוא בערוץ 2. לא הסכמתי להשתתף. השתמשו בילדים עניים כדי לפאר חברות מסחריות ואנשים שהופיעו שם. לא הסכמתי לקחת בזה חלק. פסטיבל העוני הזה מגעיל אותי. עושים הון אישי ופוליטי על גב של אנשים מסכנים ובסוף הכסף מגיע לאיזו עמותה. הייתי מאוד רוצה לדעת כמה מהכסף הולך לילדים באמת, כי אני לא סומך על אף אחד יותר. אני רוצה לדעת שכל הכסף שנאסף ילך לטובת זה שלא יהיה מצב שילד לא יעלה לאוטובוס לטיול שנתי כי להורים שלו אין כסף לשלם לבית ספר. שהכסף הזה ילך לסרטים, למחשבים. רוצה לראות את זה בעיניים שלי, כי הרי בסוף הכל הולך לאיזה ראש עמותה שמרוויח 100 אלף שקל בחודש. חייבים לעשות משהו. לצערי נהיינו מדינת מטומטמים, עם טלוויזיה מטומטמת. ובכלל, משהו עקום לגמרי בארץ הזאת".

- איזה פסימיות.

"לא, אני דווקא אופטימי".