הפליי ליסט החדש של גל"צ

בית המשפט העליון הוציא בתחילת השבוע צו מניעה זמני האוסר על תחנות הרדיו הצבאיות גל"צ וגלגל"צ לשדר יצירות מוזיקליות ישראליות ולועזיות המוגנות על-פי חוק היוצרים ורשומות באקו"ם. המשא ומתן שהתנהל במהלך הימים האחרונים עלה ביום ד' האחרון על שרטון, אם כי משרד הביטחון שכנע הבוקר את בית המשפט המחוזי לדחות את הדיון בצו המניעה ליום ג' בשבוע הבא.

עם זאת, במידה וצו המניעה יאושר, לא ברור כיצד יאופיינו השידורים של התחנות הצבאיות. השינוי בגל"צ אולי לא יהיה כה דרמטי, מה גם שהם יוכלו להסתדר בעזרת תוכניות מלל, אבל בהחלט לא ברור מה יעלה בגורל גלגל"צ, שמסובבת על שירים ודיווחי תנועה. אף-על-פי-כן, לא בטוח שהאיסור על השמעת מוזיקה ישראלית ולועזית חדשה הוא סוף פסוק. אקו"ם אומנם מייצגת יותר את מיטב אמני ישראל ויותר מ-130 חברות הוצאה לאור ברחבי העולם, אבל התחנות הצבאיות יהיו רשאיות לשדר מוזיקה של כל מי שאינם חברים באקו"ם, לצד יצירות שהפכו לנחלת הכלל, כלומר, יצירות של מלחינים וכותבים שנפטרו לפני יותר משבעים שנה. וגם תחת האילוצים הללו, יש די הרבה מוזיקה שהתחנות יוכלו לשדר. מי יודע, אולי האיסור ירענן קצת את גלי האתר.

קלאסי בכבישים

ראשית, התחנות תוכלנה לשדר מוזיקה קלאסית, הרי רוב המלחינים הקלאסים הדגולים נפטרו לפני די הרבה שנים. גל"צ יוכלו למשל לשדר את "פרלוד מספר 1" של באך, שנפטר בשנת 1750; "ארבע העונות" של ויואלדי, שהלך לעולמו ב- 1741; קצת אופרה לא תזיק, ו"דון ג'ובני" של מוצארט (נפטר ב- 1791) בהחלט באה בחשבון. לרגישים יותר אפשר לשדר מעט מהמבחר של ג'יוספה ורדי, או מאידך, אפוס רוקנרולי ומגלומני קלאסי של ריכארד ואגנר יתאים לתוכניתו של יואב קוטנר. ויש גם את היידן, שוברט, מנדלסון, ברהמס, "סונטת ליל ירח" של בטהובן, ובינינו - "ארבע אחרי הצהריים" עם ואלס של שופן הוא אופציה לא פחות טובה מ"האחים והאחיות" באותה שעה.

אלכס אנסקי ולה מרסייז

לאמריקנולוגים שביניכם, אפשר להציע אי אלו מלחיני ראג-טיים וג'אז מוקדם, נאמר, כמה יצירות של סקוט ג'ופלין המנוח. האמת היא שיש קבוצה שלמה של בלוזיסטים עתיקים, כמו רוברט גו'נסון שנרצחו, הורעלו והלכו לעולמם בסוף שנות ה-30, כך שעוד חמש-שש שנים, יוכלו להשמיע גם אותם. כל מה שצריך זה סבלנות.

לקום עם אלכס אנסקי יחד עם ההמנון הצרפתי, "לה מרסייז", שנכתב ב-1793 בעקבות פלישות הממלכות האירופאיות בשאיפה לדכא את המהפכה הצרפתית, עשוי להיות אופציה לא רעה בכלל. אפשר גם לשחק אותה עם איזה תקליט שירי עם של איב מונטאן, ששר שירי לכת צבאיים מתקופת נפוליאון, כמו "לה קנו", או שירי ימי ביניים כמו "המלך רנו" ו"המלך ציווה לתופף בתופים".

הקצה עם "התקווה"

מבין אלו שאינם באקו"ם, יש במלאי קבוצת ראפרים ערביים, כמו תאמר נאפר מהעיר לוד, שבאמתחתו משפטים כמו "לא מסתכל לשמאל ולימין – בלב שלי תמיד פלסטין". גל"צ גם יוכלו לשדר "-Mwr Rap", להקת היפ-הופ ערבית מעכו, ששרה אומנם על דיכוי, אבל אף אחד ממילא לא מבין את המילים.

מה עוד? "מעוז צור ישועתי" שנכתב על ידי גרמני יהודי בשנת 1250, "חד גדיא" ובכלל כל השירים מהגדת פסח; גם אי אלו קינות של הרבנית קוק יכולים לבוא בחשבון; ואפילו תקליטים אלטרנטיביים של פאנק ישראלי, הבי-מטאל או הארד קור תורכי. והכי חשוב, התחנות הצבאיות יוכלו לשדר את ההמנון הישראלי, "התקווה", מייסודו של נפתלי הרץ אימבר, הבוהמיין הראשון, כך מספרים, של ארץ ישראל, שהלך לעולמו בשנת 1906. מי אמר מסיבה ולא קיבל?

ואם שכחנו משהו, אתם מוזמנים להוסיף. מי יודע, אולי תעלו פה על הלהיט התורן של התחנה.