יצרני החלומות - החלום האמריקאי

כחולי המדים של פורד, כיאה ל"יצרן הבית", התעלו הפעם על עצמם. גם אם זה קשה מתמיד. הסיבה הרשמית לכך הייתה חגיגות המאה ליצרן, שהעלה לא הרחק מכאן (בדירבורן) את אמריקה על גלגלים ושינה את פני התרבות בכלל לעד. הסיבה הפחות רשמית היא רצון להפגין כוח, חזון וצפי לעתיד וורוד. גם – ואולי אף בעיקר - נוכח החודשים הרעים שעברו על פורד.
ורשימת המוצגים החדשים של פורד בדטרויט הייתה ארוכה ומתאימה לכל כיווני התערוכה. ראשית, בעידן הקרוס-אובר כל הכלאה מתקבלת ובכל תחום, מעממי ועד יוקרתי. וכך קיבלנו בתחום הפאר את הנביקרוס, או "דור חדש של מכוניות פאר" אם לצטט, המשלבת כמובן בין ספורט, שטח (הנעה כפולה), רב-שימושיות יומיומית ומראה סדאן. קצת יותר לשימוש נורמלי קיבלנו את ה-FX, למעשה גרסת סטיישן ל-500 העתידית שתחליף את הטאורוס. רגילה? לא ממש. גם כאן יש שישה מושבים, הנעה כפולה ומרכב מעט גבוה מהמקובל. כפולת הנעה נוספת הייתה הפקשן, רמז לרכב כמו-שטח עירוני ואופנתי, העלול להיות מבוסס על הפיאסטה הקטנה דווקא. והייתה גם ה-U, זו שיוצריה אומרים שהיא שילוב בין האמר לפנדה. לפנדה???
והיו כמובן שרירים, איך לא? הכוכבת הבלתי מעורערת בקטגוריה זו הייתה הבת החדשה בסדרת "אגדות חיות". מדובר כמובן במוסטנג החדשה והמרהיבה, שהעניקה סיבה לחגיגה מיוחדת, זו של הניצחון הגדול על ג'נרל מוטורס. שימו לב. פחות משנה חלפה מאז הפסיקה ג'נרל מוטורס לייצר את הקאמרו והפיירברד, בקול ענות חלושה יש לציין,וכאן חוגגת פורד את הצגת המתחרה שטבעה את המושג "פוני" ומאיימת לזכות בהצלחה לא מבוטלת.
ולצד המוסטנג, על אותה פלטפורמה בדיוק, זכתה להרבה אורות זרקורים ה-427, עם מנוע שבעה ליטרים ועשרה צילינדרים, ותכניות תצוגה בלבד, בינתיים. באגף של מרקורי ניתן היה לראות קופה נאה בהרבה בשם מסנג'ר, הרומזת שפורד עדיין לא משליכה את החטיבה הסמי-יוקרתית שלה לכלבים. כך שיצירה מעניינת כמו ת'נדרברד מוגדשת, כמעט ונעלמה מעיני הקהל.

הקוסם של ג'נרל שולף שפנים

הפסידו בתחרות הקטנה-אך-חשובה לפורד או לא, התצוגה של ג'נרל-מוטורס כללה את שלל מרכיבי התפריט המקובל השנה בדטרויט. ועם כמות מותגים גדולה כל-כך, זה אמר גם שפע של מוצגים. בוב לוץ, שכבר הספיק לככב בנעוריו במדי פורד ואפילו להפיח רוח חיים בקרייזלר הגוססת, הגיע לשלב בו מותר לו להשתמש בכרטיסיית קשישים. אבל הוא לא. כעת הוא בתפקיד הנער הפרוע והקוסם המושיע של ג'נרל מוטורס.
ולוץ, חובב מכוניות מושבע שמאוהב בשרירים ומראה מושך, רצה כנראה לגנוב מפורד את ההצגה ולהראות לגרמנים שגם קאדילק יכולה. מה עושים? מציגים מכונית פאר אימתנית עם מנוע V16 המחייב כמובן תא מנוע ענק, ומצדיקים אותו בהיסטוריה של קאדילק משנות השלושים. אז מה אם היום אין לה אפילו V12? פעם היו לה 16. ולכך התווסף גם ה"כמובן שאנחנו יכולים לייצר את המנוע הזה", אותו אחד שרק עבורו צריך מקום חניה נפרד. אבל ההכרזה שמאחורי המנוע חשובה דווקא. קאדילק מתכוונת לצאת למלחמה חזיתית בנותנות הטון הגרמניות, ומבטיחה לנסות ולסגור כל פער טכנולוגי קיים. ולמרות שמדובר בחזון כמעט-אחרית-הימים", טוב לשמוע ביטחון כזה בעתיד. כמובן שלצד מנוע כה גדול נשכחה כמעט הצגת הבכורה של ה-SRX, עוד רכב כמו-שטח יוקרתי שיכול לענות על הגדרת הקרוס-אובר.
והיו לג'נרל גם טנדר המציג כיוון עתידי תחת מדי שברולט בשם צ'איין, וקופה נאה כפולת הנעה תחת מדי פונטיאק. וכמובן, איך לא, קרוס-אובר אמיתי מטעם ביואיק בשם סנטיאם, המשדר אף הוא לקהל תכניות עתידיות בשם למבדה). קצת פחות מעניין אבל מרשים בפני עצמו היה רכב לשטח מבית שברולט, תחת השם אקווינוקס.
אתם עדיין מחפשים שרירים "על אמת"? לוץ לא שכח אותם. בלוס-אנג'לס, תערוכה כמעט מקבילה לדטרויט, נחשפה ה-GTO החדשה, הרי היא הולדן מונארו. ולדטרויט הותירו את ה-SS המוחצנת, שמזכירה כי בג'נרל גילו לא רק הנעה כפולה, אלא גם נזכרו לפתע באחורית-קלאסית. ואם כבר שברולט, אז דווקא כאן הוצגה המכונית החשובה יותר לשוק המקומי, השוק שלנו. זו הגיעה לכאן בדמות המאליבו, שתירש אצלנו את האלרו המתיישנת במהירות.
ומכיוון שלא נאה להיזכר בכישלונות באירוע נוצץ כל-כך, החליטו בג'נרל שלא לפספס הזדמנות אחרונה לחגוג ולמכור, גם אם מדובר בעצם בתבוסה צורמת הנקראת ביטול חטיבת אולדסמוביל הוותיקה. אז לכבוד דטרויט הוצגה מהדורה "אחרונה בהחלט לאספנים" של האורורה. שם יפה למכירת חיסול.

קרייזלר רק עם אופנוע

לצד שתי יריבות הענק האלה, הייתה התצוגה של אלופת דטרויט במיל' מעט מינורית. אבל בכל זאת, היא הייתה מעניינת, ולא רק בגלל הטומאהוק, אופנוע עם מנוע של וייפר וארבעה צמיגים. קרייזלר הרי כבר הוכיחה לנו כי היא מסוגלת להביא לפס הייצור מכוניות תצוגה. ודווקא אצלה ניתן היה למצוא כלים עם רלוונטיות לשוק המקומי. אחת כזו הייתה המגנום SRT-8 - סטיישן גדולה ושרירית עם הנעה אחורית, המציגה את ה"בקרוב" של מכונית הדגל הבאה, זו שתירש את ה-M300 המוכרת ותכונה כנראה N300. כדאי רק להזכיר כי החשיבות השיווקית שלה מתבטאת בין היתר בפיתוח המשותף עם מרצדס, משם גם הגיעו מערך המתלים, תיבת ההילוכים וההגה.
אבל לא רק ה-SRT-8 ייצגה את קרייזלר באגף השרירים. הייתה כאן למשל דודג' אוונג'ר (שם בעל עבר מיתולוגי) משלבת ספורט עם אופי של "מכוניות ראלי אירופאית". לא קשה לנחש שהיא כפולת הנעה. גם הדוראנגו SRT דיבר בשפת השרירים. אבל כאן מדובר בעצם בחשיפה מוקדמת לרכב השטח המחודש והחשוב של קרייזלר.
מיניוואן קאהונה הוואי הוא קצת פחות מוחצן, אבל עם יותר רעש מבעבר. כאן כבר מזכיר הטיפול את זה שקיבל ה-PT המוכר לקראת תערוכת פאריז. והיי, הייתה כאן גם סברינג מחודשת.