שוטר רע, שוטר רע

בוקר אחד אתם קמים בבוקר ומגלים שאייזיק, הברמן הנחמד מ"ספינת האהבה", היה נוהג להוסיף סמים בעייתיים לדרינקים של החתיכות שבאות להשתזף על הסיפון. וגם ש"בנות הזהב" היו מתעסקות אחת עם השנייה. אלו, פלוס מינוס, התחושות שמצפות לכם כשתראו את דמותו החדשה של מייקל צ'יקליס, פעם הקומישינר טוני סקאלי השמנמן והמתוק מ"איש משטרה". אם הסיפור היה נגמר בקצת זעזוע אז היינו מסתדרים, אבל "המגן", סדרת המשטרה החדשה שעולה בערוץ 3 (מוצ"ש, 22:00), מייצרת בעיה אחרת: היא עשויה לגרום לכם – זו לא טעות דפוס – לחשוב. קצת (בכל זאת, טלוויזיה).
אתם אזרחים שומרי חוק, אבל בכל פעם שאתם רואים ניידת משטרה על איילון, אתם מורידים את הגז, שמים וינקר, חוזרים לימין, ונוסעים בזהירות כאילו גופת ח"כ תחובה בתא המטען שלכם. אחרי שתראו את "המגן" תבינו מאיפה הגיע האינסטינקט: חוסר אמון במערכת, ורצון להימנע ממפגש עם בן דמותו הישראלי של ויק מאקי (מייקל צ'יקליס), מתוחכם-פחות ככל שיהיה. מאקי, שוטר שעומד בראש צוות פעולה מיוחד, אינו מקדיש תשומת לב מיוחדת למסגרת החוקית בה הוא אמור לפעול. בין מעשיו ניתן למנות אלימות מוגזמת, מתן חסות לעבריינים, גניבת סמים וכסף מזירות פשע, וגם חטא קדמון אחד שירדוף אותו לאורך הסדרה כולה. מטעמי ספויילר לא נגיד מה בדיוק, אבל תסמכו עלינו – זה עניין כבד.
דיק וולף, יוצר טרילוגיית "חוק וסדר" (סדרת המקור, "קורבנות מיוחדים" ו"כוונה פלילית") צוטט השבוע בתקשורת האמריקנית כאומר שהוא לא היה יוצר סדרה כמו "המגן". הנימוקים שסיפק וולף היו בעיקר מז'אנר ה-"99.4 אחוזים מהשוטרים האמריקנים עושים את עבודתם נאמנה" וכו', אבל זה בדיוק ההבדל. הטלוויזיה האמריקנית תמיד הצטיינה בשירטוט מציאות ברורה יחסית של "טובים" ו"רעים", בדרך כלל עם ניחוחות פטריוטיים – יותר קל למכור ככה בובות של וונדר-וומן, פוסטרים של קוז'אק ויומנים של הנשיא ברטלט מ"הבית הלבן". שוטרים מושחתים אינם סיפור טלוויזיוני חדש, אלא שעד כה הם הופיעו בתפקיד משנה כ"רעים" שהובסו בידי הטובים. "המגן" מציג תמונת מציאות אחרת: במהלך הצפייה בפרק הראשון תשנו את דעתכם חמש פעמים, לכל הפחות, לגבי דמותו של ויק מאקי: תזדעזעו כשהוא דופק מכות, אבל גם תעריצו אותו על כך, תתעבו את יהירותו, תעריכו את נדיבותו, וגם תתחלחלו מהחטא הקדמון ההוא. גיבורי סדרות המשטרה האחרות הם דמויות מורכבות בחייהן האישיים. הקפיצה של "המגן" היא הצגת הדמויות כמורכבות מבחינה מוסרית.
אם בשוטרים נפלה שלהבת וכו', מה בדיוק צריכים הצופים להרגיש אחרי ניסיונות חקירה כושלים של פדופיל? צריך להביא את ויק מאקי כדי להוציא את מקום החזקתה של ילדה קטנה שחטף. ואם הבנזונה צריך לחטוף קצת מכות, סו בי איט. אצלנו קוראים לזה "פצצה מתקתקת", ורק מעטים יתנגדו לכמה שעות במרתף שב"כ עם טינופת חמאסניקית קשורה לכסא. זה מוסרי? לא ברור, אבל זה המצב. אז אי אפשר באמת לכעוס עליו. לכך צריך להוסיף את העובדה שיוצר הסדרה, שון ראיין, לא עושה לנו הנחות ויוצר דמויות נוספות שגם הן – הפלא ופלא – לא שחור ולבן. מפקדו הישיר של מאקי, למשל, מנסה לחשוף את שחיתויותיו של מאקי, אבל מאינטרסים אישיים. לך תזדהה עם זה.

הכל במבט

מתברר שביקורת טלוויזיה יכולה לעשות, לפעמים, את ההבדל. עם זכייתו של צ'יקליס בפרס ה"אמי" לשחקן הדרמטי הטוב ביותר, הפכה "המגן" לסדרה הראשונה המשודרת בארה"ב בערוץ כבלים בסיסי (FX) שזכתה באחד הפרסים היוקרתיים של התחרות. בעת נאום הזכייה הודה צ'יקליס לביקורת, שסייעה למשוך תשומת לב ציבורית לסדרה. למרות ההפתעה העצומה, הפרס מגיע לו ובגדול - במיוחד לאור תפקיד הסמי-חנון שגילם ב"איש משטרה". צ'יקליס נותן הופעה מהפנטת, עתירת מבטים מזרי אימה של "Don’t Fuck With Me". וזה, אגב, בניגוד מוחלט לקפיצת ההפתעה הרגשנית שהרביץ בביתו – והונצחה על ידי מצלמות טלוויזיה – בעת שנודע לו על מועמדותו ל"אמי".

כמו ב"סופרנוס"?

עיסוק ראשוני ב"המגן" לא יכול שלא להתייחס ל"הסופרנוס". שתי הסדרות מייצגות זרם טלוויזיוני חדש, שעוד ימשיך לצבור תאוצה, עם דמויות מושחתות שאנחנו אוהבים. טוני מתחיל מנקודה נמוכה - הוא הרי מאפיונר - וצובר אהדה במקביל לגילויי רגישות מצדו. חוץ מזה, כל מי שגידל את מדו לא יכול להיות אבא כל כך גרוע. "הסופרנוס" משתמשת במשפחה כציר מרכזי, כי בלי כרמלה, מדו, השמנמן, דוד ג'וניור והאמא - השם ייקום דמה – זה פשוט לא היה אותו הדבר. הם בדיוק מה שמאפשר את כר הפעולה ליצירת האפיון המדויק של טוני.
עם ויק מאקי, מדובר בסיפור אחר לגמרי. למרות שיש משפחה, ואפילו בעיות עם הילד, הם אינם מהווים את הציר המרכזי. התייחסותנו לוויק מאקי נובעת מהתנהגותו בעת שהוא נמצא בעבודה – הוא מתחיל עם קרדיט של שוטר טוב, ומידרדר עם כל מעשה מושחת. הטוויסט הוא שפה ושם יש מעשים מושחתים – עם סימני שאלה מוסריים – שמעוררים את אהדתנו והופכים אותנו לשותפים לפשע. לא ברור אם הייתם רוצים שמאקי ינקה את הרחובות בשכונה שלכם, אבל אתם בהחלט רוצים אותו על המסך. רק אל תשבו קרוב מדי.