תראו, הנה ארקדי דוכין

ארקדי דוכין מסביר את העובדה שהוא מגיע להופעה בניו יורק בפעם השנייה תוך שנה, בקבלת הפנים החמה של הקהל.

"בפעם שעברה הופעתי עם נגן אחד, והיתה חמימות גדולה באוויר. גם בהופעות שלי בישראל אני מקבל המון אהבה מהקהל, אבל בניו יורק ממש חשתי בגעגועים של הקהל. המופעים היו עטופים בחגיגיות".

אחרי חודשים שחונים מהופעות של אמנים ישראלים, מגיעים דוכין ולהקתו להרוות את הצמא האדיר של הקהל הישראלי בניו יורק. הקרבה היחסית להופעה האחרונה של דוכין בעיר לא ממש מטרידה את המארגנים, ספי צביאלי, צחי כהן והאמרגן הוותיק דודי אזולאי. השלושה חברו לדני בן שושן, בעליו של מועדון הבי. בי קינג, ויחד הם מלבים את התקווה שנוכל לראות אמנים ישראלים מופיעים בניו יורק במועדון מכובד, עם במה אמיתית, מערכת סאונד איכותית ומושבים נוחים.

דוכין, שהתחיל כסולן של להקה מצליחה, הוא אחד המוזיקאים הפופולריים ביותר בישראל בעשור האחרון. להוציא את דוכין ויהודה פוליקר (יוצא בנזין), סולנים של להקות מצליחות מתקשים בדרך כלל לעבור לקדמת הבמה. דני בסן (תיסלם), מיקיאגי (נוער שוליים) ויובל בנאי (משינה) הם השמות שעולים בהקשר זה.

אבל דוכין הוא הרבה יותר מעוד אמן מצליח, המוזיקה שלו תמיד באופנה וקשה להצביע על שני דיסקים דומים שהוא הוציא לאור. העיבודים שהקנה לשירי ולדימיר ויסוצקי, בדיסק שראה אור במקביל לעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר, היו בעלי חשיבות אמנותית וחברתית כאחד. דוכין הצליח לעשות מה שאף תשדיר של משרד הקליטה עשה לפניו: הוא פתח צוהר לתרבות הרוסית באופן חם וישיר.

לאחר פירוק "החברים של נטאשה" הוא התפנה להוציא את "ארקדי דוכין", דיסק סולו של שירים שקטים, אישיים, לרגעים

מדכאים. אחריו הוציא דיסק כפול וחולמני, "כוכב האהבה", ולפני שנתיים היה הסמן הטרנדי של המוזיקה האלקטרונית

בישראל, עם הדיסק המופלא "להרגיש". הוא כותב באופן קבוע שירים לזמרים אחרים, כמו לאה שבת ואריק איינשטיין ונחשב לאחד היוצרים הפורים במוזיקה הישראלית.

עסוק עד מעל הראש

בימים אלה שוקד דוכין על הקלטת דיסק חדש ושונה לחלוטין מקודמיו, בהתאמה מלאה לגל החזרה לשורשים ולפריחת המחודשת של הרוקנרול, חוזר דוכין להקליט שירי רוק מסורתיים, מהסוג שאפיין את החברים של נטאשה. "האלבום החדש יהיה יותר לייב ופחות מכונות. הרבה עבודה עם נגנים, אלבום רוק בסיסי עם פחות עיסוק במחשבים", הוא מנדב מידע.

המעבר ממוזיקה אלקטרונית לאלבום רוקנרול נעשה מסיבות צפויות. "אני משתעמם מאוד מהר, אוהב לגוון ולא חוזר על עצמי. כרגע רוקנרול מעניין אותי וזה מה שבא לי לעשות - רוק בסיסי", הוא מסביר.

מלבד העבודה על האלבום כותב דוכין מוזיקה להצגה "המשפחה" שתועלה בקרוב בתיאטרון "הבימה". בנוסף, הוא עובד על מופע של עיבודים קלאסיים לשיריו הישנים והמוכרים, בהשתתפות רביעיית כלי קשת.

דיבורים על איחוד אפשרי של החברים של נטאשה נשמעים באופק. דוכין והחברים התאחדו כבר כמה פעמים להופעות בודדות, בעיקר כי יציאה לסיבוב הופעות משותף ארוך ואינטנסיבי לא עומדים על הפרק מבחינתו.

שאלון האסוציאציות של ארקדי דוכין. כל הזכויות שמורות

במסגרת הקפיצה לארץ הזכויות הבלתי מוגבלות, מסכים ארכדי לשתף ולגלות את האסוצאציות שעולות לו בראש כשהוא שומע את המילים הבאות:

אהבה

עבודה קשה. אם עובדים נכון, בצורה אמיתית וכנה, העבודה נושאת פירות.

בעזרת השם

לא נעזר במשפט ולא מכיר אותו. הלוואי והייתי מכיר את המשפט הזה. הייתי גם שמח להכיר קצת יותר את אלוהים.

בשנים האחרונות ניכרת התקרבות לאלוהים במובן של אלוהים כפי שאני מבין אותו, לא במובן דתי. אני מאמין שיש איזשהו כוח מעלי, שיכול גם לעזור.

גורל

לא מאמין גם בזה. הגורל הוא די מכוון , תוצאה של הדרך בה אנו עובדים על דברים בחיינו.

דיכאון

משתדל לא להיכנע ומאמין שיש דרך לא להיות שם. זה מתקשר לאהבה: אם עובדים על זה, יוצאים מזה.

החברים של נטאשה

אנשים גדולים. הדרך המסוימת שעשינו דברים הפגישה אותנו, אולי גם הגורל. ויש בי הרבה אהבה לדבר הזה שנקרא החברים של נטאשה, הרבה מקום חם בלב, למרות שלא תמיד זה היה קל.

שטרית מיכה

בן אדם יקר, מוכשר בצורה בלתי רגילה, יוצא דופן ביכולת ההבעה שלו דרך המלים וחבר טוב. אנחנו בקשר מצוין, אבל החברות שלנו יותר חזקה מקשר יום יומי, זה נמצא שם כל הזמן, גם אם אנחנו לא מדברים כל יום. אנחנו מתכננים לעבוד על משהו חדש ביחד, אחרי הפסקה ארוכה.

ולדימיר ויסוצקי

דמות מעוררת הערצה, אדם שהלך עד הסוף עם המלים, התכוון לכל מלה שאמר. הלוואי עלי רבע מהיכולת שלו להתבטא ולכתוב.

זוהר ארגוב

אדם שהסם ניצח אותו. נושא ההתמכרות הוא קשה וכואב. תמיד כשאני נזכר בסיפור הזה, נעשה לי עצוב.

טראומה

מה שעולה לי בראש הוא שאין לי כסף לאוטובוס, זו היתה אחת הטראומות שאני זוכר. היו תקופות שלא היה כסף לאוטובוס, או כסף אפילו לאסימון כדי לטלפן. זה לא מובן מאליו שיש כסף, אפילו למחיה בסיסית. ישראל מקום מטורף אבל יקר, שאני קשור אליו מאוד.

כימיקלים

משתדל להימנע , לרוב גם מצליח.

מוזיקה אלקטרונית

נמאס. אני משתדל לא לשעמם במוזיקה שאני עושה, ומוזיקה אלקטרונית נמאסה עלי לחלוטין

ניו יורק

זכרונות טובים, בגדים יפים, אנשים מיוחדים, מסקרן, ויחד עם זאת אני לא מרגיש שאני מכיר את העיר.

סימה

האישה שאיתי. זה מתקשר למשפט הראשון, הכל תלוי במידת ההשקעה.

עיראק

סימה היא עיראקית ואני נחשף לתרבות הזאת בעיקר דרך מאכלי העדה.

פעם ראשונה

לנגן עם נגנים נוספים, זו ה"פעם הראשונה" שאני זוכר במיוחד. הייתי בן 12 וזה היה בבית הספר ברוסיה. החלטנו, כמה חבר'ה, להיפגש ולנגן ביחד. בינתיים, הרכז בבית הספר אמר לנו לסחוב פלטות גדולות מברזל, כי בית ספר ברוסיה זה כמו קיבוץ. קיבלתי מכה חזקה מפלטת ברזל והתחיל לרדת לי הרבה דם. בכל זאת , הייתי כל כך מסוקרן וחדור רצון לנגן, שבאתי פצוע ונורא נהניתי לנגן עם אנשים נוספים, בפעם הראשונה בחיי. פרטתי על הגיטרה ופשוט שכחתי מהכאב.

צאצאים

בעיקר של האחים שלי והאחיות של סימה. אני לא מחכה ליום הזה בדריכות, אבל כשזה יבוא, זה יבוא בכיף.

"תראו , הנה ארקדי דוכין"

משתדל לקחת את זה בפרופורציה, אם כי כשאני במצב רוח טוב, זה נחמד. זה כיף לקבל מחמאות על מה שאתה עושה, למרות שלפעמים זה קצת מעיק להיות מפורסם, בעיקר כשאתה רוצה שקט ופרטיות. במובן הזה, ניו יורק היא אלמנט מרפא, כי שם אני אנונימי