אליך ליאור, בשירותי הבנות

עד אמש, עדן הראל היוותה למעני את מה שעדן הראל מהווה לכולם: ישראלית אחת ששיחק לה מזלה. כשרונית? כן, אבל לא איזה רובי ווקס. כשרונית, בסדר. בלי לחץ. מה שלא ידעתי עליה וגיליתי לתדהמתי אמש הם כישורי ההשרדות המרשימים שלה במשימה התאבדותית. פתאום התחוור לי עד כמה לנו, שחיים עם ערוץ אחד מזה שנים, כל הפקת הקדם-אירוויזיון שהציג אמש ערוץ 1, נשמעת נורמלית מתוך הרגל ותו לא, בעוד שאם בוחנים אותה בעיינים חיצוניות, ההפקה הזאת היא פשוט טירוף. טירוף מוחלט. הארוע הכי מופרך בטלווייזיה הישראלית ב 2003.

הקומבינה הלכה ככה: עדן הראל, ברמנית ונערת אם.טי.וי תוססת לשעבר ונשואה פלוס אחד בדרך ודירה במצפה רמון היום (והנה מדבר הרחם, זה ייקח באמת שנייה: ראיתן כמה ההריון שלה יפה? כולה זורחת) עומדת במרכז המקום האסקפיסטי בארץ, מועדון האומן 17 בירושלים. הזמן הוא חמישי בלילה, ומסביב לבמה הקטנה שעליה עומדת עדן מתגודדים כמה עשרות ילדים שלא היו עוברים סלקציה באומן שעתיים אחר כך ומזיזים ישבנים כאילו ממש עכשיו הם ב"גריינד" של אם.טי.וי – מי יודע, אולי עדן הביאה להם את ההשראה. ילדים אלה, שפיזזו שם לצלילי מוסיקה צ'יזית שניגן להם הדי.ג'יי סהר זנגילביץ' – שבלילות כתיקונם ובימים של חג ואפטרים מתפקד כדי.ג'יי הטוב ביותר במדינה – הוכיחו מדוע נגזר על גיא זוהר לצפות ב"מורדים" מדי יום ועד כמה חמורה ועמוקה היא השפעת התכנית הזו עליהם, בייחוד מהאספקט האופנתי של העניין. חוץ מזה התגודדו שם פחות או יותר עשרה מבוגרים שחיוורון הוא המאפיין הבולט שלהם ושהתבררו מאוחר יותר כאנשי ועדת האירוויזיון, וגם מרגלית צנעני, לטבית אורגינל אחת בשם אולגה עם קמעות אורגינל מריגה, נועם גילאור במועדון ה"נמלה" בחיפה, מיכל אמדורסקי במפגש מביך עם פלייבק, ועוד ועוד אנשים הזויים.

וליאור נרקיס? או, ליאור נרקיס ישב כל העת ב"גרין רום" עם הכלב שלו וחיכה שאתם בבית תבחרו באיזה מבין ארבעת הזוועות שנגזר עליו לשיר תתהדר ישראל באירוויזיון 2003.

מי פה לא עשה צבא?

זה לא ממש קשור, ובכל זאת, אני תמהה. לא משנה למה ואיך, אבל אני מכירה כל בלטה במועדון האומן 17. אני מתמצאת בגיאוגרפיה הפנימית שלו כאילו היה בית אמי. ולכן אני תמהה – איפה בדיוק מוקם אתמול החדר הירוק המהודר בו המתין נרקיס? כי לאור ההבעה המרוצה על פניו, אפשר היה לחשוב שהוא מינימום מבלה כמו ג'יימס קמרון בחדר וי.איי.פי במסיבת הפוסט-אוסקר של וניטי פייר שנת 97', אבל לנוכח העובדות בשטח, אני מסיקה שנרקיס הושב בתא השירותים השלישי משמאל בשירותים של הבנות. "חדר ירוק" באומן? אולי אחד העורכים מעד בטעות בעת ההכנות ונתקל באופן לא רצוני על ריצפת המועדון בשביב של כדור שעשה לו שמח בראש וגרם לו להזות חדרים אלגנטיים במיוחד במועדון שפיזית רחוק מבנייני האומה רק קילומטרים ספורים, ואילו רוחנית מפריד בינו ובין מעוז הממלכתיות אוקיינוס של אי חוקיות.

נרקיס עצמו רק תרם בזחיחותו לחוויה ההזויה. קודם כל בקליפ שהציג יום בחייו, בו הוא נראה מבצע פעולות יומיומיות סטנדרטיות כמו לבקר ברפת בבית הספר "מקווה ישראל" שם למד, לשחק פול באמצע היום במועדון "הכדור הלבן", לארח את עדן הראל לדאחקות ושיגועים במושב הקדמי של המרצדס הכחולה שלו, ושיא השיאים – לבקר בתחנות ריענון אב"כ ולחתום למעריצים על ערכות מגן. בהמשך הוא הציג, שלא באשמתו, ארבעה שירים מחפירים, להם נילוותה העמדה נילעגת וסטיילינג שמישהו צריך לתת עליו דין קשה. ודווקא נרקיס, לא יעזור כלום, שר מהמם. רק חבל שבמסגרת הארוע העביר אותו ערוץ אחד סדנת התמזגות בנוף האירוויזיוני, ובמקום להיראות כמו זמיר ממוצע מראשל"צ, הוא נראה כמו סתם ילד מראשון שהתחפש לאנריקה איגלסיאס. איך אמרה עליו מרגלית צנעני? "אני אוהבת אותו כי הוא חתיך, כי הוא שר יפה וכי הוא עשה צבא, וזה, מה לעשות, נוגע לי עמוק בבטן. אבל אני לא יודעת אם זה יעזור לו להביא את הפסלון, זה תלוי ביושב במרומים". עד כמה שידוע לי, עדן הראל, אזרחית סוג ב' שכמותה, עשתה במקום צבא משמרות כפולות באלנבי 58. לא נראה שזה יושב עליה כאות קלון, אבל אולי את החשבון על כך, אם היא לא נאלצה להגישו אמש לצנעני אחרי השידור, יעשה לה כבר היושב במרום.

הפרחים לעדן

בעיניים של אנשים נורמלים, אות הקלון היחידה שיושבת על הראל, אם בכלל, היא שמלת ההריון הלא מאוד יפה שבחרה ללבוש אתמול. מעבר לזה, אני קוראת בזאת להעניק לה ביום העצמאות הבא את פרס ישראל על התמודדות עם השידור הכי בלתי אפשרי והכי לא מקצועי שיכול היה לספק ערוץ 1. בהתחלה היא ניסתה להיות מקצועית ולהסתיר את הפאדיחות, בהמשך היא חטפה קריזה, ובסוף, כשפנתה אל טל שגב ששהה ב"בארבי" בתל אביב והיה אמור לשוחח איתה אבל בחר במקום לשיר את "על הברכיים" לאזרחים סוג א' שלובשים מדים ומשלמים את חובם למדינה כראוי, היא פשוט הרימה ידיים. ככל שהלכו והתארכו הדקות הפך הארוע ביזארי יותר ויותר ובהתאום גם מצחיק בצורה יוצאת דופן, והראל, שבאה לתת עבודה מקצועית וטובה, איבדה סבלנות. בסופו של היא גערה בצדק באחת מהנשים החיוורות של ועדת האירוויזיון, שלמרות דוחק הזמן הגלוי התעקשה לעלות על הבמה, לנאום על חשיבותו של ארוע כמו זה ב"מציאות המורכבת שאנחנו חייים בה", לחרמן את נרקיס מכל כיוון, להתעלם מהפצרותיה החוזרות של הראל לסיים את ענייניה ובסופו של דבר לרדת מהבמה בדיוק מול מצלמה מספר אחת ולחסום את כל הפריים. "תודה לך", אמרה לה הראל בשידור חי, "את באמת נורא מקצועית".

אז כן, השירים היו מזוויעים, גם ביחס לרמה אירוויזיונית – תשכחו מחגיגות בכיכר רבין, צפויה לנו מפלה בריגה. אבל כל זה מתגמד מול השידור של אמש, שהיה לא פחות מפיאסקו של טמטום, שפיכת כסף טוב על מוצר ש"רע" הוא מחמאה בשבילו, ארוע טלוויזיוני כה מופרך עד שלידו, אנה ניקול סמית' נראית רלוונטית לא פחות מיונית לוי. הרבה דברים אפשר להגיד על ערוץ 2, רדוד ושטחי והכל, אבל דבר כזה לא היה קורה שם. מינימום של כבוד לצופה חייב להיות ועל כישלון כמו זה של אתמול היו אורי שנער ודומיו חותכים עשרים ראשים לפחות, ובצדק גמור. היה מחפיר.