כנפיים. תודו שראיתם את זה

הביקורות הצליפו, אבל הצופים אהבו. "כנפיים" - שהפרק השישי והאחרון שלה שודר אמש (ראשון) בערוץ 1 - הביאה אחוזי צפייה מרשימים מאוד לערוץ הציבורי. ברוממה שפשפו עיניים למראה המספרים, אבל הבמאי שמואל אימברמן דווקא קצת מאוכזב: "הרייטינג הפתיע אותי בכך שהוא לא עבר את עשרים האחוזים. דיברתי עם אנשים בערוץ 1 ואמרו לי שבתוך ימים לא רבים תהיה התפוצצות גדולה בעניין הזה של הפיפל-מיטר (המערכת שמודדת את המדרוג, נ.ש). 'כנפיים' עברה את 'מבט', שמהווה ספינת הדגל של הערוץ. זה מפני שמדובר בנושא שמחובר לכל אחד – באופקים זה הטייס הראשון, בקיבוצים זה מזכיר את השלושה שנפלו".

- השמועה מספרת שהסדרה מהווה סגירת מעגל אישית עבורך.

"זה נכון. בשנת 1976 התחלתי הפקה גדולה על בית ספר לטיסה, גם אז היא נקראה 'כנפיים', והבאנו שחקנים וכסף מחו"ל. בשלב מסוים מישהו מהצד השני סגר את הברז, וההפקה הופסקה. לפני כמה זמן מצאתי קלטת VHS עם חומרים וראיתי את דודו טופז, וגילה אלמגור ושיסל ווילוז'ני ויונה אליאן, כולם צעירים כל כך. צילמנו 55 ימים וזה קרס – רק מי שעובר את זה, יכול להבין מה זה כשאומרים לבמאי 'לך הביתה' אחרי 55 ימי צילום".

- איך הייתה העשייה במסגרת ערוץ 1?

"לזכותם של אנשי ערוץ 1 ייאמר שהם היחידים שהיו מוכנים להרים את הכפפה. הם נתנו את הכספים שצריך – ולא לסטארים ולכוכבים, אלא לשעות טיסה, לציוד ולתלת-מימד. צילמנו 72 שחקנים, רבים מהם לא ראו מצלמה מהצד ההוא, ואני גאה כי רמת המשחק היתה אמיתית וטובה, ויעידו על כך חניכי קורס הטיס שלומדים עכשיו – הם יכלו להעביר ביקורת על רמת הדיוק בסדרה ועל המשחק, אבל היו להם רק הערות משניות. זאת, בניגוד למה שכותבים בביקורות".

- הביקורות לא כל כך החמיאו.

"הביקורות היו קטלניות, אבל זה נוגע לי לקצה ה'זה'. פעם הייתי מתרגז או כועס, אבל הביקורות הפעם התעלו על עצמן בחוסר המקצועיות שלהן. חוכמולוג אחד כתב למה לא מראים את פעולותיו של רמי דותן, ואחר שאל למה לא מציגים טייס שזורק פצצה במשקל של טון על ילדים פלסטינים. אמרו על הסדרה שהיא נראית כמו סרט מטעם הצבא. בעיני, הצבא איננו מוקצה מחמת מיאוס – בזכותו אנחנו חיים כאן – אבל יש ב'כנפיים' סיפור, ויש דרמה וזו סדרה שמצולמת כמו שאף סדרה אחרת לא צולמה בארץ, מבחינת העושר הוויזואלי שלה. אף אחד לא כתב שהסדרה מושקעת. אם זו הייתה ביקורת מקצועית, הייתי מסיר את הכובע, אבל רוב העיתונאים האלה הם ילדים שבאו מעולם העיתונות והספר – לא יודעים מה זו מצלמה, מה זה מיקרופון. בכל העולם קוטלים סרטים, אבל לא באופן כל כך טוטאלי".

- זמן רב הסתובבת עם הרעיון לסדרה עד שמצאת בית בערוץ 1. מה הניע אותך?

"המניע שלי היה לעשות סדרה מחומרים שמעניינים אותי, ושבהם אני יודע לעשות דברים. כיוון שזה נושא מרתק - הוא נותן המון אפשרויות. אתה מציץ אל מאחורי הקלעים של אנשים מופלאים במכונות מעופפות - וסליחה על המליצה, אבל זה פשוט יפה. בגלל כל החרא שכולנו מתחלקים בו אז לא יזיק להאיר קבוצה קצת אחרת. נכון שגם יש פצצה של טונה שהרגה ילדים פלסטינים, אבל הסדרה היא על משהו אחר – על חבורת ילדים שרוצים להיות הטובים ביותר, ועובדים קשה בשביל זה, ומוכנים לתרום שנים רבות למדינה. בעיני זו שמורת טבע - ושווה לעשות על זה סרט. למה רק ביקורת? למה רק שלילה? אף פעם לא קיבלתי כל כך הרבה פקסים וטלפונים – רק בשביל זה היה כדאי".

- מה הפרוייקט הבא?

"אני הולך לעשות סדרה על תוצאותיה של מלחמת יום כיפור. זה נמצא בשלב של דיבורים. הסדרה תקרא 'המסיבה של דודי', ובמסגרתה דודי יזמין 13 מחבריו, בוגרי הכלא המצרי, שאף אחד מהם לא חזר לחיים נורמליים. הסדרה תמנה 13 פרקים ותטפל בטראומה שהם חוו, כשהם זעקו לעזרה ואיש לא הגיע".