מהפכה דמיקולו

ימים בודדים חלפו מאז שבזק הכריזה, ברוב הוד והדר, על השקת האינטרנט המהיר שלה, וכבר מוצפת הרשת הישראלית בגלי התמרמרות עזים של גולשים מעוצבנים. זה יקר מדי, זה איטי מדי, ובכלל, לא על זה חלמנו. אפילו אתר מחאה רשמי כבר יש בכתובת המופיעה כאן בצד. האתר קורא לחרם על בזק לאור "שערוריית המחירים המופקעים" ומשיק פורום ועצומה, הכל כדי לעצור את "המונופול של בזק". גם פורום ה-ADSL של אתר בזק מוצף, בעיקר בטענות מרובות על השירות ההחדש, שכזכור, היה אמור להעיף אותנו ואת כלכלת ישראל לשמיים.

אז על מה כל הרעש? קודם כל על המחיר. מתברר שהחיבור לאינטרנט המהיר יעלה בסביבות 400 שקל לחודש, התשלום הקבוע לבזק ולספק האינטרנט שלכם, שייקחו מכם יותר כסף, כי אתם תיקחו מהם יותר רוחב פס. גם ההתקנה תעלה 500 שקל (כרטיס רשת ודמי התקנה).

סיבה נוספת היא, שבזק תגביל את מהירות הגלישה, כך שלא כל הפוטנציאל האפשרי ימוצה, ובסך הכל תגלשו פי 2 יותר מהר מאשר עם קו ISDN . בנוסף, כרגיל, השירות של בזק לא ממש שובר שיאים של רצון טוב (תיכנסו לאתר שלהם ותנסו להבין מה קורה עכשיו עם האינטרנט המהיר). גם מהירות ה-upload הרבה הרבה יותר איטית ממהירות ה-DOWNLOAD , ומי שירצה לשפר אותה יצטרך לשלשל עוד מזומנים לכיס של בזק, שמכוונת את השירות הזה בעיקר לעסקים.

אז ככה, קודם כל, הגולשים צודקים. אבל האמת היא, שבזק לא ממש אשמה, ואפילו לא ספקי האינטרנט. למעשה, אין כל כך את מי להאשים. 400 שקל לחודש לאינטרנט מהיר זה המון, אבל גם במחיר הזה, בזק וספקיות השירות לא עומדות להרוויח. מחירי התשתית פשוט הרבה יותר גבוהים. נטוויז'ן ואינטרנט זהב לא ממש גורפות הון, והאינטרנט המהיר לא ישנה את זה. גם בזק לא צפויה להרוויח משירות האינטרנט המהיר, כך שהבכי והנהי סביב "המונופול הגדול והחזק", הוא די טיפשי, משום שבזק לא מפקיעה מחירים. פשוט, זה מה שזה עולה (ואגב, גם החברות שמייצרות את המודמים מפסידות, על פי רוב, כסף).

הבעיה הרבה יותר עמוקה ונעוצה בתפיסה מוטעית של מושג תשתית האינטרנט. לכאורה, זה כל כך פשוט. תשתית אינטרנט היא תשתית. בדיוק כמו כבישים או ביוב. לתת לחברה פרטית לספק אותה, זו טיפשות, משום שתשתית תקשורת אינה שונה מהותית מתשתית אחרת. בסופו של דבר, קשה מאוד להרוויח ממנה כסף. התחרות העזה בין חברות התשתית, המחירים הגבוהים של ההשקעה בה ואי הנכונות של הלקוח לשלם יותר מדי, יוצרים מצב, ולא רק בארץ, שבו חברות התשתית מתקשות לייצר רווחים. יש להן כמה פתרונות: לספק שירות גרוע (ולחסוך כסף), להגביל את הגולשים (ולחסוך כסף), ובעיקר, להפגיז את העיתונים בהרבה פנטזיות, שאף פעם לא יתגשמו (אבל יעזרו לגייס הון ממשקיעים).

זה מעצבן את הגולשים, אבל יותר גרוע, זו פוגע קשות ביכולת להפוך את האינטרנט למנוף כלכלי אמיתי. קחו דוגמא אחת: עד היום נהוג היה לחשוב שהגולש בעיקר מוריד דברים למחשב שלו (download), ולכן אפשר להסתפק במודם חד-כיווני. אבל נאפסטר והתפתחות טכנולוגיות P2P (peer to peer, כלומר גולש לגולש) צפויה, אולי, להפוך כל מחשב גם לשרת קטן, מה שאומר שהוא זקוק למודם דו-כיווני מהסוג שכבר קיים ושדגמים חדשים שלו מפותחים בימים אלה, אבל גם לרוחב פס הרבה יותר גדול, שלא קיים בתיכנונים של הספקים.

בקיצור – אלא אם המדינה תחליט, מה שבוודאי לא יקרה, שהיא זו שצריכה לממן את תשתית האינטרנט, בדיוק כמו שהיא מממנת כבישים, נמשיך כולנו לקטר ולבכות. ולגלוש מהר, אבל ביוקר, ולא מהר מספיק.