על תופעת חזרת הבנים לקיבוץ

דבר כזה לא היה בשנים האחרונות, עשרות בנים מתקבלים לחברות בקיבוציהם, מבלי להציג שום התחייבויות לטווח ארוך. ברב המקרים מדובר על היענות של 100% - הבנים נקראים לדגל הקיבוצי ונענים בשמחה גדולה. תופעה.

יש המסבירים את התופעה המתרחבת בצורך הדמוגרפי הדחוף להתחזק ובהתפכחות העוברת היום על קיבוצים רבים לגבי אופיים ועתידם. יש המסבירים זאת בהליכים הדיפרנציאליים "החיוביים" הנושבים בעוז בתנועה הקיבוצית, ואחרים בתופעת היום שלפני "חלוקת הנכסים", המקהילה את "הרעבים" לאבוס. במקרים רבים, מסבירים פרנסי הקיבוץ, הפיתוי הגדול ביותר הוא האפשרות לזכות ב"חצי דונם", כלומר שיוך דירות (על פי 751) שיבטיח לבני העשרים-פלוס נכס סחיר, שבני גילם בעיר עוד לא חולמים עליו.

גידול במסדה ובגבת

ניר מנצ'ר, חבר מסדה ומנהל הקהילה שלה, בירך לאחרונה 42 בני ובנות הקיבוץ לרגל כניסתם לחברות. מסדה, עד ה- 18 בינואר - קיבוץ עם 105 חברים, התעשר בן לילה בתוספת של כמעט 30%. והיכן יגורו כל המצטרפים? מנצ'ר: "רבים מהבנים גרים אצלנו ברמה כזו או אחרת, במסגרת מסלולי הצעירים שהם עוברים. עבור חלקם אין לנו עדיין מקום ונצטרך להתארגן".

כלומר, לא כל החברים נמצאים היום בקיבוץ?

מנצ'ר: "לא. זה ייקח כמה חודשים והם יהיו".

חשבתם על אפשרות שיותר בנים יבטיחו יותר נחלות בעתיד?

"לדעתי מספר הנחלות הוא נתון, אם כי חשבנו גם על זה באיזשהו מקום. אבל הכוונה העיקרית שעמדה מאחורי ההחלטה היא להצעיר את האוכלוסייה, מה שלא קרה לנו בשנים האחרונות. לשנות את המגמה".

במסדה עבדו על פרוייקט הבנים בליווי "המטה לשיוך דירות" והיועץ ישראל צופים. עם צופים עבד גם קיבוץ גבת, שצירף לחברות לפני כחודש 52 מבניו, תוספת של קרוב ל- 15% לאוכלוסיית החברים איננה דבר של מה בכך, אפילו עבור קיבוץ גדול ומבוסס כמו גבת.

אבל מי ראה את החברים החדשים? "35 מהם הם חיילים והיתר מטילים בחו"ל או נמצאים בישראל בשנת חופש", מסביר רפי צור, איש צוות השינוי של הקיבוץ, "אנחנו בנויים לקלוט את כולם. אם ירצו הם יוכלו לגור כאן".

תגבורת ברמת דוד

את תהליך קליטת הבנים לחברות בגבת מלווה עו"ד שלמה כהן, לצידו של היועץ ישראל צופים. ברמת דוד הוא עשה זאת לבד. מנהלת הקהילה נעמי גדרון זכתה לתוספת של 47 חברים רק ביולי 2002, כולם בנים בצבא ובהסדרי צעירים, מגמר כיתה י"ב ועד גיל 29. גם כאן מדובר בתגבורת של עשרות אחוזים ל- 123 חברי רמת דוד הנוכחיים. "חמישה מהם" מפרטת גדרון, "התקבלו לחברות מלאה והם כמובן יוכלו להינות משנת חופשה אם ירצו. השאר התקבלו ל'חברות בעצמאות כלכלית'. יש להם זכות הצבעה, אבל עד גיל 29 הם יוכלו להמשיך ולהיות עצמאים כלכלית".

ואיפה הם מתגוררים?

גדרון: "התנאי לקבלתם הוא שהם שוכרים אצלנו דירה. הקפדנו שיהיה להם דיור. היו כמה בנים שכבר רכשו דירות במקום אחר. אפילו בתי ובעלה קנו בית בבית-לחם הגלילית. עכשיו כולם חוזרים לכאן".

עלתה האפשרות שתוספת חברים תשפיע על עתיד מקרקעי הקיבוץ?

"זה היה באוויר, אבל אני לא יכולה לומר שהוא היווה שיקול מרכזי, דיברנו על זה, לא יותר. עיקר הנושא הוא דמוגרפי ואיך להשאיר את הבנים בבית בעיצומם של תהליכי השינוי".

ושיעור ההיענות?

"מאה אחוז. בנים שלא הבינו, ההורים הסבירו להם. אין להם מה להפסיד. רק להרוויח. הרי בכל שלב הם יכולים לצאת. אני מקווה שלפחות מחצית מהם יישארו בסופו של דבר".

תוספת בעמיעד

בעמיעד גדלה אוכלוסיית החברים ב- 20% עם הצטרפותם של 60 בנים (על 220 חברים ותיקים) לבעלי זכות ההצבעה. מנהל הקהילה עמית דגן (חיצוני, בן נווה איתן), שלדבריו כבר סייע בעבר לכמה קיבוצים לצאת לדרך חדשה, מברך על המהלך. "כרגע רוב הבנים שהתקבלו לחברות נמצאים בשלבים שונים של מסלולי הצעירים ואנחנו מאמינים שמעמד החברות יאפשר להם בבוא היום לנטוע את בית הקבע שלהם כאן".

ומתי זה יקרה?

דגן: "כאשר הם יחליטו לעבור לעמיעד. מסלול הצעירים נמשך בין שלוש לחמש שנים".

ודיור יש?

"לכל מי שמתקבל לחברות יש משפחה בעמיעד, הוא קשור לעמיעד ולרובם יש חדר".

אז לקראת העתיד יוכל עמיעד לשמור לבטח על כל קרקעותיו?

"הרעיון הזה לא עלה אפילו לא בקצה. לחלוטין לא. אנחנו לא 'מנפחים' חברים כדי לשמור על הנחלות".

הצטרפות ברמות-מנשה

גאולה לנדר, מנהלת הקהילה של רמות-מנשה, איננה מוכנה כלל לענות על השאלה האחרונה. "זו לא שאלה תמימה", היא מחייכת ומוסיפה תשובה עמומה, "אנחנו חיים בעולם כזה שחייבים לדאוג לעתידנו. הרי כל אחד דואג לעתידו. מעבר לכך הבנים הם שלנו והם ייהנו מכל ההטבות שכל חבר אחר יקבל". מספר המצטרפים ל"מקבלי ההטבות" ברמות-מנשה (עד דצמבר האחרון 276 חברים) הוא 56 בנים ובנות. רובם גילאי 30-20 וכמו בשאר הקיבוצים שלעיל חלקם גרים כאן בעצמאות כלכלית, אחרים חברים בחופשה ויש גם כמה ששוהים בחו"ל.

וכשהמאסה תגיע לתבוע את חלקה בדיור, תסתדרו?

לנדר: "מי שרוצה יש לו דיור. מי שרוצה לגור במקום אחר, יכול. כיום אנחנו פתוחים הרבה יותר לרעיונות יצירתיים. כרגע רוב הצעירים בחופשה ואמורים, על פי הכללים שקבענו, למשוך את זה לא יותר מחמש שנים. אנחנו שמחים לקבל את הבנים לחבורת ולכן הקלנו עליהם. הבנים התלהבו מהצעד וכולם הסכימו להתקבל לחברות".

בא לקיבוץ בחור חדש

המסר, אם כן, שהכל מעוניינים להעביר הוא שיש התלהבות מחזרתם של הבנים. לא רק במסדה, עמיעד, רמות מנשה, גבת ורמת דוד. לפני כחודש אושרה לחברות קבוצת בנים גדולה במיוחד גם בעין דור ולפני כשלושה שבועות יותר מ- 50 בשער העמקים. בתנועה הקיבוצית מתבוננים על התופעה ברגשות מעורבים. מצד אחד מברכים כמובן על כל חבר חדש שמצטרף. מצד שני, הרחק מהמיקרופון, חוששים "מה יגידו": מה יגידו במינהל מקרקעי ישראל לגבי 751; מה יגידו ב"קשת המזרחית"; מה תגיד הממשלה, שאיש עדיין לא ממש יודע איך תיראה ולאיזה כיון תצעד בעניין הקיבוצי.

הבנים מצביעים ברגליים

גם צפריר בן אור, היועץ המשפטי של התק"ם ומר "שיוך הדירות", בין המברכים: "נדמה לי שאנחנו עדים לחלחול והפנמה של האטרקטיביות המתחדשת של הקיבוץ לבניו כתוצאה מהמהלכים שנעשים. אמרנו כבר בעבר כי כאשר נבשיל, נגיע לנקודה הזאת ונדע לנצל את השילוב המחודש של בית מובטח לחבר ועיקרון העזרה ההדדית – הם יחזרו. העובדה שאתה יכול היות בעלים של בית, שזהו סוג של עוגן, משנה את התמונה. ההבשלה שונה מקיבוץ לקיבוץ, אבל אני משוכנע שבסוף כולם יבינו, יפנימו ויחזרו הביתה".

ואין לדבר קשר להתנחלות מחודשת על הקרקע הרועדת מתחת לרגלנו?

בן אור: "ממש לא. היקף בתי האב ונושא הנחלות אינו קשור בקיבוץ. כך לדעתי גם במקרה שהקיבוץ יהפוך למשהו אחר. הדברים נקבעו בתמ"א 35 והם רק על בסיס עקרונות תיכנוניים".

ולא יכול להיווצר קשר כזה בעתיד?

"לא ידוע לי שבכלל יש אפשרות שתשתנה המדיניות בנושא, וגם אם תשתנה לא ברור לי הקשר בין נחלה למספר בתי אב. אני יודע שהוועדה הציבורית לא תמליץ על דבר כזה. חד משמעית לא. לכן אני גם לא רואה קשר הכרחי בין מספר הנחלות בקיבוץ לבין קליטת הבנים".

גם עו"ד שלמה כהן, שיש לו יותר מסתם דעה מייעצת במרבית הקיבוצים בהם מתרחשת התופעה לאחרונה, דוחה את הטענות. "אחרי שנים רבות שהקיבוצים לא קלטו את בניהם בגיל 18 באופן אוטומטי – אנחנו עדים לשינוי מגמה. את השינוי הזה צריך להסביר באטרקטיביות של הקיבוץ המשתנה לבניו ובעיקר בכך. זה מקנה להם ביטחון אישי, שיוך דירות, והם מצביעים ברגליים ואומרים, לקיבוץ כזה אנחנו נחזור".

אבל הם לא ממש חוזרים

כהן: "מרביתם בהסדרי צעירים ויש להם דירה כלשהי בקיבוץ. הבנים וגם הקיבוצים מבקשים שלא יהיו בקבלתם לחברות כדי לפגוע בהסדרי הצעירים הקיימים. גם בכך אין חדש לעומת העבר".

קבלה מאסיבית כזו בכל זאת מעלה שאלות, האם אין כאן כיוון נוסף שמתעלמים בו במתכוון?

"חד משמעית לא. בקיבוצים שאיתם עבדתי הכיוון העיקרי הוא למנוע הזדקנות היישוב ופתרון הבעיה הדמוגרפית. קבלתם של הבנים היא כמעט תנאי הכרחי להישרדות. יש קיבוצים שהגיל הממוצע בשם הוא 66 וברור מאילו שקליטת הבנים היא המשימה הראשונה".