מסך פראי

השלישייה הפותחת

ציון לשבח: רפי גינת עושה בית ספר לטלוויזיה מדי שבוע ב"כלבוטק". חשיפות בעלות ערך ציבורי לצד טלוויזיה עיתונאית בהירה וקולחת, שמביאה המוני צופים למסך ונוכלים לחדרי החקירות.

ציון לגנאי: תוכנית הבוקר של מרב מיכאלי בערוץ 10 לא פוגעת. כלומר, היא פונה לקהל הצעיר שישן בבוקר. המבוגרים הערניים של הבוקר לא רוצים תוכנית לגילאי 18. אז בבקשה.

בייב השבוע: קיאנו ריבס בהופעה באמת מהפנטת בסרט "מטריקס", השבוע בערוץ הסרטים, מוכיח מדוע משחק דרמטי כובש עוזר לך, גם אם אתה סמל סקס.

גלובוס הזהב: מזכיר את האוסקרים שלנו

צפיתי בעיון מיוחד בטקס "גלובוס הזהב", שבו מעניקים העיתונאים הזרים בלוס אנג'לס את הפרסים לסרטי הקולנוע ותוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר של השנה, לטעמם. הטקס גם מסמן את הלכי הרוח לקראת טקס ה"אוסקר" היוקרתי, שייערך בחודש מרץ. אבל יותר מכל שמתי לב לדמיון הרב בין הטקס ההוליוודי המרשים לבין טקסי "אוסקר" מקומיים וצנועים יותר, כאן אצלנו, שאולי נעדרים את אותו זוהר אמריקאי ידוע, אך נשענים על אותם אלמנטים בדיוק.

רוצים דוגמאות? קחו למשל את שרון סטון, פצצת הסקס (לשעבר?), שהציגה נאום מביך והופעה שהיא בוודאי תרצה לשכוח. הזכירה לי את אותם שחקנים שלנו שעולים לבמה ולא כל כך יודעים מה לעשות עם עצמם, מרוב התרגשות. פעם חשבנו שזו פרובינציאליות. אבל אם זה קורה לכוכבת ענקית כמו סטון, אז כנראה שיש כאן משהו אוניברסלי (ושיסלחו לי כל אותם פרשנים שטוענים שכאשר סטון מגמגמת או צווחת, יש בזה משהו חינני).

קחו את ריצ'רד גיר. הוא היה נבוך, לא ידע איך להודות, התבלבל, גימגם, הסמיק, התבייש. גם קים קטרל, הלא היא סמנתה של "סקס והעיר הגדולה", לא נראתה כזאת מלאת ביטחון כשהוענק לה הפרס. אז בבקשה מכם: בפעם הבאה שזה קורה לגלית גיאת או לגיא פינס, תגלו מעט הבנה. גם הם בני אדם.

משפחת סימפסון: תישאר איתנו עוד שנתיים

נו, אז מה תאמרו? בשורה נפלאה, הלא כן? אחרי כל מיני סדרות שכבר עושות קולות של גסיסה, מ"חברים" ועד "סקס והעיר הגדולה", סוף סוף סידרה מצוינת שמוחתמת לתקופה נוספת, בלי שכוכביה יסחטו את המפיקים במשכורת. רשת "פוקס" הודיעה בשבוע שעבר שהיא מזמינה שתי עונות נוספות של הקומדיה המצוירת "משפחת סימפסון", והסידרה תמשיך לרוץ עד עונת 2005-2004. עד כמה שאני מבינה מהפירסומים באמריקה, העיסקה הזאת תהפוך את "סימפסון" לקומדיה בעלת מספר הפרקים הגבוה ביותר בטלוויזיה האמריקאית - לא פחות מ-350. זה לא צחוק, כי בעבר השחקנים שדיבבו את הומר ובארט ושאר החבורה דרשו הרבה מאוד כסף, דרישה שכמעט העלתה את הסידרה על שרטון, אבל מאז הדברים הסתדרו.

לרוע המזל, בישראל הסידרה משודרת בערוץ הראשון, שסיים להקרין את העונה ה-12, ולא כל כך יודע איך לשבצה ולשווק אותה לקהלים גדולים. מכל מקום, הישארותה של הסידרה לפרק זמן של שנתיים הופכת אותה לאחת הגדולות בכל הזמנים, באורך, בשאר הרוח, בכישרון, בהעזה ובפופולריות. למעשה, כמו שזה נראה, היא יכולה להמשיך עד אין סוף.

נראתה נהנית לאחרונה

- מרוב הבדיחות של ג'יי לנו, במיוחד זאת הקשורה לסרט הפורנו הישראלי-פלשתיני הראשון. "סוף סוף ראו ישראלי נסוג משטח פלשתיני"...

- מהעצות הטובות של תוכניות הבוקר. רק השבוע מצאתי שני אייטמים ב"רשת על הבוקר", שאני רוצה להתנסות בהם.

- מכל פרקי "מישהו לאהוב" (ב"יס+"). השבוע פרק אחרון ואני כבר בדיפרסיה.

- מכך שג'ייסון קרבון, פעם פרחח מדליק ב"הסופרנוס", נראה לאחרונה מכבה אש ב"משמרת שלישית".

- מנאומי הסיכום החברתיים-קורקט של אלי יצפאן. בידור בידור, אבל אם יש עוולה נוראית שמציקה לו, לא מהסס יצפאן מלהתריע עליה. לפעמים זה גם עשוי לעזור, כמו במקרה של הצעירים האתיופיים והביטוח הלאומי. זאת עיתונות לוחמת!

נראתה סובלת לאחרונה

- מההופעה המצועצעת של ריצ'רד צ'מברליין באחד הפרקים האחרונים של "דרו קארי", בתפקיד... אמו של נייג'ל. פעם מלך המיני סדרות והיום "מלכה" פתטית, שיצאה מהארון הרבה יותר מדי מאוחר.

- מהפרומו של "סרטים מכאן". הפרויקט עצמו ראוי לצל"ש, אבל הפרומו... מילא שאתם לא מזמינים את השכנים, אבל לטרוק להם את הדלת בפרצוף? לא יפה!

- מהספיישל של "כספת המיליון". המתח נגמר הרבה לפני תום התוכנית, כי האמת, מה כבר ההבדל בין כמעט מיליון למיליון? וחוץ מזה, זה שואו זה? איפה הימים העליזים של בחירת נערת "גלגל המזל"?

- מהמרץ הבלתי נדלה של גדעון רייכר. רגע, רגע, תוריד הילוך - תן לנו להבין אייטם אחד, לפני שגברת זליבנסקי אצה רצה לאייטם השני...

- מהראיון של המוסיקאי הישראלי, כן, הישראלי (שחי בבריטניה), גלעד עצמון, ששודר בתוכנית של גיא פינס. בתוכנית דיבר עצמון בגנות מדינת ישראל ותמך בהחרמת מוסיקאינו מלהופיע בבריטניה (חרם שבסוף לא יצא אל הפועל). כל הכבוד לתוכנית על שידור הכתבה וציון לגנאי לעצמון עצמו, שירק לבאר שממנה הוא אולי ירצה לשתות בעתיד. ולנו יש לומר: אם המצב בעולם ילך ויידרדר והעם היהודי, ממש כמו אחרי השואה, ימצא ביטחון (יחסי) רק כאן, בארץ ישראל - אנחנו נקבל אותך בזרועות פתוחות!