רענן כהן: נועדתי לעולם העסקים

בבחירות שהתקיימו בשבוע שעבר ישב רענן כהן, אקס ח"כ, אקס שר, אקס מזכ"ל מפלגת העבודה, בין הפרשנים באולפן הטלוויזיה. קשה לתאר מה עבר בראשו כשצפה בתבוסה הגדולה של מפלגתו. אבל כהן כבר נמצא במקום אחר, מקום לא קל, אך לדבריו, הוא אינו מצטער על המהלך שהביא אותו לשם. באוגוסט 2002 סגר כהן את הדלת על 40 שנה בפוליטיקה הישראלית וחצה את הקווים לעבר עולם העסקים.

ב-14 באוגוסט הוא התמנה לתפקיד יו"ר הבנק לפיתוח התעשייה, וב-15 באוגוסט יצאה ההודעה על התמוטטותו של הבנק.

מה לא עשו לו, לכהן, הפוליטיקאי שחלם להיות איש עסקים. ירדו עליו, צחקו עליו, ריחמו עליו, כעסו עליו. וחייבים להודות: העיתוי אכן היה אומלל, הסיטואציה אכן היתה מביכה. אבל כהן, פוליטיקאי משופשף שכבר חטף הרבה חצים בחייו הפוליטיים, לא התרגש. היום, כחצי שנה לאחר אותו יום קשה, הוא מתפנה לראיון ראשון, בתחושה של מי שצלח את האירוע ויצא כשהוא על הסוס.

הבנק לפיתוח התעשייה לא התמוטט. הוא גם לא נסגר.

הוא אמנם ייסגר, אך בהליך איטי ומבוקר שיאפשר למצות עד מקסימום את שווי נכסיו (הלא רבים). כהן, שבא לכהונה של ארבע שנים, ישלים כנראה את חלקה הארי. זה ודאי לא החלום העסקי שייחל לו, אבל מבחינתו זה מצב טוב הרבה יותר מזה שהיה באוגוסט 2002. כהן הוא יו"ר מועצת מנהלים של בנק קיים, בינתיים.

כהן לא מסתכל אחורה, ונראה שגם לא רחוק מדי קדימה. עכשיו הוא בעיקר מסתכל לצדדים ועושה רעשים של מי שכבר מחפש את הג'וב העסקי הבא. "נולדתי להיות איש עסקים", הוא אומר, "אני מרגיש שזה בגנים שלי".

ודאי היו רגעים שבהם הצטערת על החלטתך.

"לא היה אפילו רגע אחד. יש לי כלל בחיים - אני לא מצטער על מה שעשיתי. אני גאה שהיה לי הכוח הנפשי, אחרי שעבדתי על עצמי שנתיים, לקום ולתת לאחרים לעשות במקומי. החלטתי שאין לי יותר לאן להגיע. עשיתי את כל התפקידים שרציתי לעשות - כל מה שקבעתי לעצמי השגתי. אין לי תחושת אכזבה".

השארת מפלגה במצב של התפוררות. אתה לא מצטער שאתה לא שם כדי לעזור?

"אני עצוב. אני מצטער שכך פני הדברים. אני לא מצטער על החלטתי".

זו תחילת הסוף של מפלגת העבודה?

"תנועת העבודה לא תיגמר. הספידו אותה כבר לא פעם, אבל היא חזקה מכולנו. אני מקווה שיקום הכוח בתוך התנועה להרים אותה מחדש. טעינו שלא בנינו את הדור הצעיר. עכשיו צריכים להירתם - גם אנשי משק וכלכלה צריכים לתת שירות מילואים. כולם צריכים לעזור".

ומה איתך?

"גם אני אעזור במה שאוכל, אבל מבחוץ. כל מי שברח מהחיים הפוליטיים צריך עתה לתת כתף. דוד ליבאי, אלי גולדשמידט, עוזי ברעם, משה שחל. כולם צריכים לגלות שליחות כדי לגדל את הדור הבא. צריך להצמיח את מנהיגות העתיד. זה תהליך איטי. אני בהחלט מאשים את ההנהגה של מפלגת העבודה שלא הצמיחו מנהיגות צעירה. לא השארנו אחרינו אנשים שיובילו תהליכים בחברה הישראלית".

אתה מעורב כיום בפעילות המפלגה?

"לא. אני בסקטור העסקי, אבל אני מזדהה עם מפלגת העבודה וכמובן ממשיך להיות בקשר עם כולם. צר לי שהמפלגה לא השכילה להעביר בתבונה את מסריה. צר לי שלא הצליחה להגיע למרכז המפה הפוליטית - מה שהליכוד בכשרון גדול הצליח לעשות כשיצר את ההתרחקות מהימין הקיצוני. היום יש ייאוש, חוסר אמון. שינוי זהה לתופעת ד"ש. מפלגת סתם, מפלגה הנבנית על הניגוד והשנאה".

להערכתך, הבעיה היא גם ביו"ר מפלגת העבודה, עמרם מצנע?

"אני חושב שאסור לפגוע בו וצריך לתת לו להמשיך לכהן כיו"ר המפלגה".

ופרס?

"שמעון פרס תמיד מתאים בעיני".

זה נשמע שאתה שותף לפסימיות ולייאוש ששוטפים את המדינה.

"כיום יש חוסר אמון וייאוש - זה נכון. אבל אני חושב שמכל משבר גדול צומחת מערכת חדשה. חייבים להגיע לקיצוניות גדולה מאוד כדי ליצור תהליך בונה. הוואקום הזה ייצור מנהיגות חדשה".

טנדמה שעל אף שחצית את הקווים לעולם העסקי, לבך עוד בעולם הפוליטי.

"אני כאן, עם שתי רגליים. אבל כמי שחי כאן וצמח במערבכת הפוליטית במשך 40 שנה, אין ספק שזה חלק בלתי נפרד

ממני".

למה בעצם עזבת את הפוליטיקה?

"כי מיציתי את עצמי במשך 40 שנותי בפוליטיקה, ובעצם תמיד הרגשתי שהייעוד שלי הוא בעולם העסקים. את יודעת

- זה בגנים שלי, העיראקים טובים בעסקים... ועכשיו, אני רק כאן. לא עוסק יותר בפוליטיקה. ממש לא".

כשחלמת לפרוש לעסקים ודאי לא כך נראה החלום שלך.

"אני חייב לומר שאני אדם שמקבל את החיים בצורה חיובית. כך נהגתי כל חיי. נכון שלא לזה התכוונתי, ואם הייתי

יודע מראש את מה שאני יודע היום - אין ספק שלא הייתי מגיע. אבל מהרגע שאני כאן, אז אני כאן. וזהו".

לא כעסת על חברך סילבן שלום שלא עדכן אותך במצב הדברים?

"לא. אף אחד לא ידע את עומק הבעיות. אני הכנתי נייר עבודה מפורט, במאי 2002, והסתמכתי על כל החומר הגלוי, ייעוץ של רואי-חשבון וכלכלנים. אף אחד לא ידע. גם במשרד האוצר לא ידעו. נדמה לי שכולם בתמימות הלב אמרו לי שזה בנק טוב.

"כשהתברר עומק הבור דובר על חקירות ובדיקות שינסו למצוא את האשמים. כיום חלק מהדירקטורים הקודמים עוד יושבים בדירקטוריון הבנק, ונראה שלא ננקטו שום פעולות.

בדקנו והגענו למסקנה שאין פה עניין של אשמים. היתה פה מדיניות אשראי מסוימת, שאפשר להתווכח עליה אם היתה טובה או לא. אבל המדיניות הזו נמצאת במסמכי הבנק. ההנהלה והדירקטורים פעלו על-פי מדיניות זו. לא נעשו כאן פעולות בזדון, גם אם היו טעויות בשיקול דעת. היתה הלימות הון של 22%, וחיפשו דרך לפתח את העסקים בכיוונים שונים.

"הביצוע, ייתכן שלא היה מוצלח. לא נתנו כרית ביטחון טובה לבנק. אך זה לא היה בזדון. אין לי דבר וחצי דבר להוסיף על כך".

זה נכון שיש כיום חיכוכים בין הדירקטורים הישנים לחדשים בדירקטוריון?

"לא משהו מיוחד. כמו בכל דירקטוריון, יש ויכוחים, דיונים. כך זה צריך להיות".

היו לך רגעים שחשבת לפרוש?

"אף לא לרגע. אני בטוח שנוכחותי כאן היא שהצילה את הבנק. לא עצמתי עין במשך שבועיים. הפעלתי את כל הקשרים שיש לי, פניתי לכל מי שרק אפשר. ראש הממשלה קיים שלוש ישיבות בלשכתו בעניין הבנק והצליח להביא לדיון בין כל הגורמים. מי עוד היה יכול לארגן את זה?"

זה נכון שהצלת את הבנק, אבל בעצם לא כל-כך רצו את הבנק הזה. אז בשביל מה? בשביל מה צריך את הבנק לפיתוח התעשייה?

"אני מסכים שאין בו צורך כיום. אם שואלים אותי, מדינת ישראל לא צריכה את הבנק הזה. אבל גם החלטה לסגור פעילות או למכור צריכה להיות מסודרת, מאורגנת, הדרגתית. צריך לעשות את הדברים בצורה חכמה, ולא באימפולסיביות כמו שרצו לעשות בהתחלה. הבנק צריך לסיים את תפקידו בצורה הטובה ביותר, תוך מזעור הנזקים והשבת הכספים לבעלי המניות. הבנק היה על סף התמוטטות - ורק בגלל הצהרות מסוכנות וללא מחשבה, ובגלל מריבות קטנוניות בין משרד האוצר ובנק ישראל. אם גל משיכת הפקדונות היה נמשך, כולם היו מפסידים הרבה כסף והיתה הרבה עוגמת נפש. את כל הסחף הזה הצלחנו לעצור. היה פה שיקול דעת מוטעה שבפעולה מסודרת הצלחנו להתגבר עליו.

"כשהולכים לסגור כאן בנק, כמה חודשים אחרי שאחד כבר התמוטט, צריכים לפעול בזהירות יתר. אנשים בתפקידים מרכזיים צריכים להסתכל גם על המרחב, על ההשפעה הכלל משקית. איך זה ייראה בעולם אם שני בנקים מתמוטטים כאן? נדמה לי שכל אלה שהחליטו אז לסגור את הבנק מתחרטים על ההחלטה.

"בנק ישראל נמנה עם אלה שלא הקלו עליכם בתהליך. גם הוא, אבל לא רק הוא. בכל מקרה, בעניין הריבית הגבוהה (הריבית שגובה בנק ישראל מהבנק לפיתוח תעשייה על קו האשראי שנתן לו - א.ר) אין לי ספק שבסוף יבינו. לאט-לאט. טיימינג זה הכול בחיים. זה מגוחך כי זה לקחת מכיס אחד ולהעביר לכיס השני. בסופו של דבר המטרה שלנו עכשיו היא להביא את הרווח הגדול ביותר לבעלי המניות, שהעיקרי בהם הוא הממשלה.

"הכוונה היתה למכור את תיק האשראי של הבנק. אבל אף אחד מהבנקים לא רצה אותו, ובצדק מבחינתם. אין לנו כאן להציע להם לווים ייחודיים - כאלה שהם לא מכירים בעצמם. זו מדינה קטנה. כולם מכירים את כולם וכולם לוקחים אשראי מכולם. לא המצאנו את הגלגל. גם אם היו קונים את זה, היו דורשים מחירים כאלה שלא היה כדאי לאף אחד".

אז איך בכל זאת תיפטרו מזה?

"פרופ' אמיר ברנע יחד עם משרד 'פאהן-קנה יועצים' הכינו תוכנית של איגוח הנכסים ומכירתם בתקופות זמן ברורות לגורמים רלוונטיים. לצורך הדוגמה, למשל, ינוהל מו"מ עם בנק ירושלים שמתעניין בתיק הנדל"ן שלנו, ועם גופים אחרים המתעניינים בחלקים אחרים מהתיק שלנו".

ובתקופה זו, של שלוש-ארבע שנים, הבנק ימשיך לפעול?

"הבנק ימשיך לפעול עם מועדים ברורים. לבעלי הפקדונות אין מה לדאוג, להיפך, הם מקבלים תנאים טובים וביטחון של קו האשראי של בנק ישראל. אנחנו לא מקבלים לקוחות ולא נותנים יותר אשראי, אלא מנהלים את מה שיש ומנסים לצמצם את האשראי. כבר עכשיו הצלחנו לגייס בחזרה 9% מהיקף האשראי. זה הרבה. הכסף של בעלי הפקדונות מובטח בתנאים טובים. אם תהיה החלטה על סגירת הבנק, אני אהיה הראשון שיודיע להם אישית - בואו ותוציאו את הכסף. אבל אין צורך. הבטחתי שאשקיע את כל כולי להבטחת כספם, וכך עשינו".

ומה עם עובדי הבנק?

"במצב דברים זה לא יהיה מנוס אלא לצמצם את מצבת כוח האדם לפחות במחצית. אנחנו מתכוונים לנהל את ההליך כמו הליך הפרטה לכל דבר - מסודר, מבוקר, מנוהל בשקט. קודם-כל היינו צריכים לעשות את העבודה הכי נכונה. הגענו להסדר שקט עם העובדים שאנחנו יכולים לצמצם את כוח האדם, כמה שצריך. בהבנה, בשקט. אני מאוד שמח שהגענו למצב שהגענו אליו. יש לי צוות מצוין, מנכ"ל מוכשר - אורי גלילי - וכיום יש כאן יציבות, יש דרך, יודעים לאן רוצים להגיע, אין פאניקה. זו מערכת חבולה, שקיבלה כל-כך הרבה סטירות מכל הכיוונים, שלא היה קל לייצבה".

אז אתה נשאר יו"ר הבנק.

"כל חיי התעלמתי מהמלעיזים והמזלזלים. הם בסופו של דבר יאכלו את הכובע גם עכשיו. אני נשאר כאן. לא יודע בדיוק כמה זמן זה ייקח, אבל כשאני מתחיל משהו, אני מסיים".

אתה מצטער שאתה כאן ולא בראש איזה תאגיד אחר?

"ממש לא - להיפך. אני למדתי כאן בחמישה חודשים יותר ממה שאנשים לומדים לאורך קריירה שלמה. אני לא עוסק בניתוחים לאחור. זכיתי לבוא לבנק שסיפק לי חומר לימוד זהה למה שלומדים בבנקים אחרים זמן רב. הערכות שווי, ניהול משבר, משאות ומתנים, חובות אבודים - לא יכולתי שלא ללמוד כל דבר באופן יסודי. בנוסף, אני לומד באוניברסיטת תל-אביב בנקאות שלושה ימים בשבוע. כשקיבלתי את התפקיד, אמרתי לכולם כאן: עובדים בשקט, בתבונה, מנהלים רגיל את העניינים. התוצאה ברורה לי, היא צריכה להיות ברורה לכולם".

היה ברור לך שלא יסגרו את הבנק?

"היה ברור לי שאף בנק לא ירצה לקנות את התיק. זה היה ברור מבחינת מצב המשק, מצב הבנקים והלימות ההון שלהם. לא היו לי לקוחות בית שיכולתי להציע".

בכל זאת, יש להניח כי לא לזה התכוונת כשחלמת על עולם העסקים.

"לא היתה לי דקה אחת של חסד. כולם תקפו אותי. אני לא ויתרתי ואני גאה על כך. לא מצטער על כלום. עבודה ציבורית מלמדת אדם להתגבר על מכשולים, ומגיעה נקודה מסוימת שאתה כבר בשל לדברים. הזמן עושה את שלו. בדיעבד זה היה בית-ספר גדול בשבילי, להיכנס לעולם העסקים בדרך זו.

"כיום אני יכול לומר שלקחת בנק, שלדעת כולם אמור היה להיסגר, ולהביא אותו למצב של יציבות, יעילות, צמצום ההוצאות, צמצום האשראי - זה הישג גדול מאוד. הכל עם צוות מצוין. אולי תופתעו, אבל אני נהנה מכל רגע. יש לי עבודה מרתקת, ואני קם כל בוקר מחדש עם התרגשות. אני קם עם אדרנלין. מעניין לי".

אז אתה בכל זאת עושה קדנציה של ארבע שנים, כך זה נראה, על אף שוויתרת על השכר שהיית אמור לקבל אילו הבנק היה נסגר.

"אני חושב שכן. למען הסדר הטוב, לא ויתרתי על כלום. באתי לכאן לארבע שנים, יש לי חוזה לתקופה כזו, וזה טבעי בעיני לאור זה שוויתרתי על המקום שלי בכנסת לטובת התפקיד. לא גדלתי עם כפית זהב בפה. כל חיי עבדתי קשה. למדתי (כהן הוא בעל דוקטורט במזרחנות - א.ר), פרסמתי שני ספרים, ובימים אלה אני מפרסם את השלישי. לא קיבלתי שום דבר במתנה, והצלחתי לשרוד 40 שנה בפוליטיקה הישראלית מבלי להיכתם. זה הישג. אני מתביית על מטרה, לומד את השטח, ממפה את שדה המוקשים. כך בפוליטיקה - כך בעולם הבנקאות".

אז המשבר של הבנק לפיתוח התעשייה נמצא כבר מאחוריו?

"שום דבר לא קרה. זו היתה מהומה רבה על כלום. הבנק לא נסגר ולא ייסגר. הוא יימכר לאט-לאט, ולא בנזיד עדשים. יש בעיות אמיתיות, וצריך להתמודד איתן. המזל של הבנק הזה הוא שבשיא המשבר שלו אני הגעתי, והיו לי הכוח והקשרים להפעיל את כל המערכות. אם לא הייתי כאן, ספק אם הבנק לא היה נסגר".

מן הסתם, כמות העבודה תלך עתה ותפחת.

"אני באתי לכאן לחצי משרה. עד כה המשבר הצריך את כל זמני, יום וליל. אני אמשיך להשקיע כאן את הנדרש, אבל אין ספק שאתחיל גם לבחון אפשרויות נוספות. היו אלי פניות רבות. טרם החלטתי על המשך דרכי, אם כי ברור לי שהיא לא תהיה בפוליטיקה אלא רק בעולם העסקים - כאן נועדתי להיות מלכתחילה".