מגדל בבל קולינרי

אוטמי החדרים, מאויימי הפיטורים והמיואשים פוליטיים אולי יופתעו לשמוע, שאי שם באילת הרחוקה נמצאה דרך יעילה ומענגת להתמודדות עם מצבי מצוקה: נגד החשש ממתקפה עיראקית נעשה שימוש בטונה אדומה ממולאת ברוקט, מול החרדה מפני קריסה כלכלית הוצב קובה ממולא בשר חם, וכמענה לתוהו ובוהו של הבחירות הוגש כבד אווז מעושן על משטח עץ אלון. האיומים הקיומיים לא הוסרו בעקבות כל אלה, אבל הבאסה המלווה אותה נעלמה לשלושה ימים שלמים. בימינו, גם זה ניצחון.

כמאה זוגות ישראלים – רגילים לגמרי, לא אצילי ממון או אבירי גורל – העניקו לעצמם את התרופה הזו בסוף שבוע ארוך, כולל טיסות ולינה, תמורת קצת פחות מאלף דולר לזוג (בשקלים, בשקלים כמובן). מלון "רויאל ביץ'" ערך זו השנה השניה את האירוע הגרגרני "אניני רויאל", כשהפעם גוייסו למערכה כוחות מכיוונים שונים: מנצרת הגיע דוחול ספאדי, הבעלים והשף של המסעדה הנצרתית "דיאנא". מתל אביב בא אלי (אריאל) גרוסמן, בעלי "אונאמי" היפאנית ו "טאפאו" הטפאס בר הספרדי, ואיתו שני שפיו, לי סיזונג הסיני ואביבית פריאל הישראלית. באילת המתין להם פיטר הומל, השף האוסטרי של המלון, על צבא טבחיו, שגם הוא בינלאומי.

על מגדל בבל קולינרי זה הורכבו בהצלחה ארבע ארוחות חגיגיות. יריית הפתיחה היתה מבית גרוסמן: קוקטייל ערב ספרדי יפאני, בתפאורה של מבוך יריעות משי, מסך עשן ומארחות גיישות (לתצוגה בלבד. כשר, אמרו לכם?) הברים עשו ניסיון מעניין לשלב בין שני המטבחים, ובלטו בטעמם שני סוגי פילה בקר צרוב, סביצ'ה אנטיאס משובחת וקוקטייל קאפאריניה משמח גרון וראש. היחידה שספגה צביטה קלה מהכשרות היתה הפאיה, שוויתרה על פירות הים והסתפקה בפילה ברבוניה.

בצהרי המחרת יצאו מאתיים האכלנים אל הפקת שטח מרשימה. בפאתי אילת, בין ההרים הדרמטיים, בנה תושב בודד שרכש את המקום טראסות, ויצר אתר פשוט ומעורר השתאות, שמיסטיקנים היו ממריאים ממנו בקלות. גם הגשמיים לא התלוננו: זה היה מיקום מושלם לארוחה ערבית עממית, שהוגשה אל מחצלות, שולחנות נמוכים ושרפרפים, לצלילי מוזיקה חיה. בין המנות שנאכלו שם, חומוס מפואר מגרגירים מהזן הבולגרי ,"קבב דוחול" המפורסם, שבשר הטלה שלו נקצץ ידנית, ושיפודי כבש במרינדת עגבניות ובצל.

ההערכה הבטוחה, שאחרי אורגיה מזרחית זו, איש לא יאכל ארוחת ערב הופרכה כעבור כמה שעות. פיטר הומל הצליח להתעלות מעל אילוצי אי הדלקת האש ומעל המסגרת המשמימה של ארוחות ליל שבת בבתי מלון. תוך שימוש נבון בטבחים מעמים שונים, הורכבה ארוחה רב לאומית, שהיתה למעשה כמה ארוחות מלאות: רוסית, איטלקית, צרפתית, פרסית, אוסטרו הונגרית. זו היתה הסעודה המגוונת והעשירה ביותר, שאף יצור אנושי – גם לא יצור תאוותן מסוגי – מסוגל היה לטעום את כולה. על קצה המזלג יאוזכרו כמה מנות שלכדו את הלב: הז'רקויה (צלי עגל ותפוחי אדמה) הרוסי, מרק האבגוש (חומוס ובשר עגל) והכופתאות הממולאות בשר הפרסיים.

נשארה לנו עוד חגיגה אחת. בערב הסיום, בסעודת הגאלה המפוארת, הפגין הומל את יתרונו הגדול: דמיון עשיר והגשה יצירתית. זו היתה ארוחת מטבח פתוח, בה ישבו הסועדים סביב משטחי עבודה. המנות הוסברו ובוצעו לנגד עיניהם, כשמסכי הוידאו ענקיים מעבירים בשידור חי את ההתרחשות במטבח המרכזי ובמטבחונים הפתוחים.

המנה האסתטית ביותר היתה טונה ברוטב ווסאבי שהוגשה מעל גביע של ברד מרטיני. המנה היצירתית ביותר היתה "קונסומה תה" של מרק ברווז, שכל סועד הכין לעצמו, בעזרת "תיון" מתכתי המכיל תרכיז מרק ברווז. והמנה הטעימה ביותר, לטעמי, היתה אוסו בוקו עגל עם סלסה ירוקה.

כמקובל בארוחות מובנות כאלה, ליוו יינות שונים את המנות השונות – מירדן "בלאן דה בלאנק" המבעבע לראשונה, ועד ירדן "heightswine" לקינוח. ואגב, יינות רמת הגולן, במפגש טעימה למתחילים נערכה היכרות ראשונה עם יין השיראז החדש ועל היכרות כזו ייאמר, ולא מתוך נימוס: הו, נעים מאוד. נעים מאוד מאוד.