נפטרה מבקרת התרבות שוש אביגל

חוקרת התרבות ומבקרת התיאטרון ד"ר שוש אביגל, נפטרה בערב שבת בבית החולים בלינסון לאחר מאבק רב שנים במחלת הסרטן. ד"ר אביגל היתה בת 57 במותה והותירה אחריה בן ואחות. הלוויתה תצא בשעה 14:00 מביתה באפקה ותתקיים בשעה 15:00 בקיבוץ עינת.
את הדוקטורט בתחום התיאטרון השלימה אביגל באוניברסיטת הסורבון בפאריז. במהלך הקריירה התרבותית העניפה שלה שימש כמבקרת התיאטרון של העיתונים "דבר", "חדשות", "כותרת ראשית", וכן שימשה כמבקרת עבור גלי צה"ל וזכתה לחשיפה ולפרסום גדולים בתקופה בה שימשה כמבקת התיאטרון הראשונה של הטלוויזיה הישראלית, במסגרת התכנית "שמונה וחצי" ששודרה בתחילת שנות השבעים. בשנתיים האחרונות ניהלה אביגל את פורום התיאטרון הדינאמי של ynet, וכתבה ביקורות תיאטרון עבור האתר.
במהלך שנותיה כיהנה בוועדות תרבות שונות, היתה ממונה על הוראת התיאטרון במשרד החינוך בין השנים 1982-1983, ניהלה את התיאטרון לילדים ולנוער בשנים 86'-87', כיהנה כיועצת חינוכית בסל תרבות וכמנהלת האגף לאמנויות בעיריית תל-אביב בין השנים 1994-1997.

"מעורבות מלאת תשוקה ויצריות"

לאורך הקריירה, פרסמה ד"ר אביגל מאות מאמרים על תיאטרון בעיתונות הישראלית, וכן מחקרים מקיפים על התרבות הישראלית. העיתונאי צבי גורן, חבר קרוב של אביגל ומי שהשתתף בהצגה "גירושין מאוחרים", עיבוד תיאטרוני של אביגל לרומן מאת א.ב יהושע, אמר הערב: "היא היתה אישה עשירה ומרתקת, שנאבקה מאבק מופתי על חייה, ויכלה לכל המוקשים שהמחלה הציבה לה במשך למעלה מעשרים שנה. זו אבידה גדולה מאוד לעולם התרבות הישראלי ולעולם התיאטרון בפרט".
הבמאי והשחקן עודד קוטלר אומר הערב: "שוש היתה בעיקרה אישה חסרת מנוחה במובן הטוב של המילה. מעורבותה בחיי התיאטרון והאמנות היתה טוטאלית ואפשר להשוות סוג כזה של מעורבות רק עם זו שקיימת באנשים מהצד היוצר. למרות שהפעילות שלה היתה בביקורת ובמאמרים אקדמיים, היתה זו מעורבות מלאת תשוקה ויצריות. היא לא בחלה באמירות יצריות נוקבות. לא היתה בה הסתכלות קרה וקלינית. היה איכפת לה מחיי האמנות באופן נדיר. היא הקדישה את חייה לדבר. בשנים האחרונות היא הקימה אתר אינטרנטי לתיאטרון בו יזמה ויכוחים פומביים בנושא, על מנת שהמעורבות שלה תימשך. ברמה האישית חלקנו הרבה שעות של שיחות אישיות, עם הומור וחכמה. דברתי איתה לפני זמן קצר והיא ביקשה ממני לא לבוא לבקר. היא היתה אחת הלוחמות העזות במחלה שלה, עזת-נפש. היא לא התייאשה ולא נואשה, זה היה חלק מהאופי שלה, אבל אני חושב שהיא הבינה שהפעם לא תצליח לצאת מזה".
חיים נגיד, עורך העיתון "תיאטרון", אומר: "היא היתה אישה בעלת ידע מדהים, שאהבה מאד תיאטרון והצליחה להעביר את האהבה הזו לקוראיה ותלמידיה ".