בכל זאת נוע תנוע

הדחף לקטול החליף את הערצת האלילים, ואת תנועת המטוטלת אף אחד לא מנסה אפילו לרסן. בשבועון הכלכלי שלפני מתפרסם מאמר ארוך ולמדני על הכישלון של הפס הרחב. זה עיתון רציני ומכובד, שלא רגיל לפרסם מאמרים המבוססים על תחושות בטן. ובכל זאת, הנתונים, הנימה הפסימית והמסקנות השליליות נמצאים בניגוד קוטבי למה שאני מכיר מסקר קוראי PC Magazine. אז נכון שאתם לא מהווים חתך מייצג של האוכלוסייה, "מאמצים מוקדמים" (Early Adopters) קוראים לכם האסטרטגים של שיווק טכנולוגיות, ובכל זאת לא סביר כי הפערים גדולים כל-כך. מהנתונים שאני מכיר מקרוב, הפס הרחב הוא הצלחה.

בשנה שעברה גדל אחוז בעלי חיבור פס רחב בין הקוראים (בארה"ב, כמו יתר הנתונים בטור זה) מ-48 ל-66 אחוז, כלומר ל-2 מכל שלושה. מתוך בעלי חיבור פס מהיר, כשני-שליש התחברו לכבלים, 30% לקו ADSL והשאר לחלופות אזוטריות יותר, כמו לוויינים. כמעט כולם הביעו שביעות רצון ממוצעת מטיב השירות, לא מעט מרוצים מאוד ורק קצת מאוכזבים. אף אחד לא רוצה לחזור לפס הצר. הפס הרחב מאפשר לפי חמישה יותר משתמשים להנות מתכנים ספרתיים זורמים, וידאו, אודיו, משחקים מקוונים והורדת קבצים עשירים במולטימדיה.

חיבור פס רחב הוא גם תמריץ רציני לרכישת טכנולוגיות אחרות, בעיקר לצורך הפצת התכנים בבית או במשרד. לשני שליש מבעלי החיבור המהיר יש גם רשת ביתית - כפליים ממספרם רק לפני שנה ופי שלושה מבעלי חיבור מודמי. מרבית התוספת הגיעה ממשתמשים ברשתות אלחוטיות, שכיום מהווים 40% מהכלל. מתברר כי הצורך לחווט את הבית בטרחה גדולה והוצאה משמעותית היה הגורם העיקרי לאיטיות בפריסת רשתות ביתיות. הרשתות האלחוטיות סילקו את הגורם הזה וחוללו גידול דרמטי במספר הרשתות.

יש סימנים נוספים לכך שקוראי PC Magazine מקדימים את המגמות הכלליות בשוק. למשל, לא פחות מ-92 אחוז דואגים לתחזק הגנת אנטי-וירוס, ליותר מחצי בעלי הפס הרחב יש חומת-אש בתוכנה ולשליש יש אפילו חומת-אש בחומרה - וכולם מוטרדים מאוד מהתפשטות ה-Spam. כל אלה הם סימנים של הצלחה, למרות שכמות התכנים המיוחדים לפס הרחב עדיין קטנה ביחס למדיות המוניות אחרות. התעשייה לא הצליחה לבנות מודל כלכלי משכנע למכירה של תכני פס רחב יקרים, כמו סרטים בהפקה מקצועית או מוזיקה פופולרית.

האנליסט שדיווח על כשלון הפס הרחב בעצם העיד על הכישלון הזה, שכולו נעוץ בתפיסות השמרניות של מנהלי העסקים. זה לא מפתיע. גם בעולם ה-PC חלפו עשר שנים עד שחברות כמו לוטוס, מיקרוסופט, בורלנד, קורל, נובל ואחרות, הצליחו לבנות מודל עסקי בריא ולהרוויח. עד היום יש כאלה שזוכרים את ימי החובבנות העליזים, את הרוח האנרכית ואת ה-Hype של שנות ה-70' המאוחרות וה-80' המוקדמות. מהחובבנות הזאת צמחה המעצמה הכלכלית של ביל גייטס והחובבים הלכו לרעות בשדות אחרים - למשל לינוקס. מהלך דומה מתרחש עכשיו באינטרנט ורק קשה לנו לראות זאת באור הדמדומים של אחרי הנפילה.

סוחרי ה-Spam, לעומת זאת, לא סובלים מהלך-רוח פילוסופי דכאוני. הם רואים איך ההתרחבות המתמדת במספר המשתמשים וברוחב הפס פותחת טריטוריות חדשות להפצת מרכולתם ולגריפת רווחים. כולכם מכירים את סוג ההצעות שלהם - איך להתעשר בלי מאמץ, לקנות מכונית ספורט בלי כסף ולהפוך לאליל/ת מין בלי זריקות. נראה מצחיק? כנראה שזה עסק לא רע, משום שהוא יכול להתקיים על אחוז אפסי של פראיירים, שמוכנים לקנות כל לוקש. אתם מדווחים לנו כי ההגנה מפני Spam כמעט בלתי אפשרית אלא אם אתם לוקחים על עצמכם מגבלות חמורות בקשר למה שעושים ולא עושים באינטרנט.

אמצעי החסימה המקובלים אינם יעילים מאחת משתי סיבות: או שקל לעקוף אותם (כמו רשימות אתרים אסורים - Blacklists) או שהם מפריעים לשימוש לגיטימי נוח (כמו כל מיני שיטות אותנטיזציה טורדניות). גם לי אין תשובה מספקת לבעיה, מלבד ההמלצה להמעיט בהפצת הכתובת שלכם בפורומים, חדרי צ'ט, חנויות חשודות ואתרים מפוקפקים.

לאחרונה שמעתי הצעה מקורית להתמודדות בנגע ה-Spam, שצוברת תאוצה בחוגים מסוימים. הם מדברים על גבית תשלום קטן תמורת משלוח הודעות דואר אלקטרוני - לא ברור איך בדיוק יפעל המנגנון הזה - דבר שישמש כמסנן כלכלי ל-Spam. הסכום יכול להיות קטן, כך שהוא לא יפגע במשתמשים הרגילים, אבל מספיק כדי להעניש את מי ששולח מיליוני הודעות Spam בתקווה שכמה עשרות פראיירים יעלו בחכה.

זה רעיון מעניין אבל כרוכה בו סכנה. היום מה שמביא את רוב המשתמשים לאינטרנט הוא הדואר האלקטרוני. אחרי קריאת הדואר הם מתפנים לגלישות, הורדת תכנים ושאר פעילויות אינטרנטיות. אם תחול ירידה בשימוש בדואר כתוצאה מהתשלום, הדבר יעצור את תנופת ההתפתחות של אינטרנט בכלל ושל הפס הרחב בפרט. הנזק מכך יכול להיות גדול יותר מנזקי ה- Spam ואת זה חייבים למנוע בכל מחיר. כי בכל זאת אנו רוצים שאינטרנט נוע תנוע.