פגיעות בעלי חיים
הכשות נחש, נשיכות כלבים, עקיצות דבורים: כל מה שרציתם לדעת על הטיפול הראשוני עד לבית החולים
הכשת נחש
הנחשים הארסיים בארץ הינם צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון, והפתן השחור. ברוב זמנם מסתתרים הנחשים מתחת סלעים או מאחורי סלעים. רוב פעילותם הינה באביב בשעות הערב המוקדמות. הם לרוב אינם תוקפים בני אדם, אלא מתגוננים. טרם התקיפה, עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, חיכוך גופם או תנועות מאיימות.
הנחש מכיש באמצעות נשיחה: ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניהם החלולות.
רוב הנפגעים נבהלים, מחווירים, וסובלים מהזעה מרובה ואף עשויים להגיע למצב של איבוד הכרה.
הטיפול
יש להרגיע את הנפגע ולהשכיבו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף. אם אפשר – קבעו את גופו כדי להפחית למינימום כל תזוזה.
הזעיקו בדחיפות צוות מד"א אשר יפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.
אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האיזור המוכש. אין לקרר את איזור ההקשה שכן הקירור אינו מועיל ועלול להחמיר את הנזק. יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.
נשיכת כלב
הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אולם הכלבת, מחלה נגיפית, עלולה להביא למות האדם הננשך זמן קצר לאחר ההדבקה. הנגיף מועבר בעיקר דרך רוק הכלב באמצעות נשיכה, אולם הנפגע עלול להידבק גם באמצעות ליקוק באיזור שבו יש פצע ואף שריטה קלה.
מחלת הכלבת מתחילה במספר ימים של חום, כאבי ראש, חולשה, בחילות והקאות, כאבי גרון, שיעול, איבוד תיאבון, וכאבי שרירים. תוך מספר ימים מתלווים פגיעה במצב ההכרה, בלבול, הזיות, חשיבה מוזרה, החמרת כאבי הראש עד להתכווצויות ושיתוקים. לבסוף משתתקים מיתרי הקול, מוגברת הפרשת הרוק עד לתמונה האופיינית של ריר וקצף היוצאים מהפה.
הטיפול
נקו היטב את הפצע במים וסבון. חטאו את האיזור וחבשו את הפצע בתחבושת סטרילית. יש להעביר את הכלב הנושך להסגר שיקבע האם נדבק בכלבת. את הנפגע יש לפנות ללשכת הבריאות המקומית של משרד הבריאות שם ינתן חיסון נגד כלבת.
עקיצות דבורים, דבורים וצרעות
בד"כ עקיצות אלו אינן מהוות סכנה אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באזור הגרון. הסימנים לעקיצות הינם פשוטים וביניהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצרי נשימה, פריחה כללית , גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ דם.
הטיפול
במידה והתגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין (ע"י להב ובצורה מאוזנת) וקירור מקום העקיצה. אם החולה איבד את הכרתו יש לבצע החייאה.
המידע המופיע במדריכי העזרה הראשונה של ynet הינו לשם מידע כללי בלבד, ואינו בגדר המלצה או תחליף לטיפול רפואי מוסמך ו/או לביקור אצל רופא
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
