אמנות ישראלית כערוץ השקעה

נסו להיזכר בחברת חדשות אחת שפתחה את החדשות בידיעה מתחום האמנות? תמיד זה נשמר לסוף, אם בכלל. במציאות הישראלית, שסובבת סביב בעיות ביטחון וכלכלה, הרעיון כולו נשמע הזוי. אבל אפילו בתקופות קשות כאלה, ואולי דווקא בהן, יש צורך באמנות טובה כדי להשכיח במעט את הבעיות.

נושא התרבות והאמנות בישראל סובל מעיוות בכל הקשור להתייחסות ציבורית: התרבות מסמלת את העם, אבל מה שמסמל את העם לא זוכה למקום הראוי בסדר העדיפויות. הדברים מתבטאים באופן מעשי. חברות התקליטים בארץ נמצאות על סף פשיטת רגל. מי שהוא לא שלמה ארצי, שיישכח מתקליט; מי שלא מחובר ישירות לאחד מבעלי הערוצים השולטים, יכול רק לחלום על עשיית סרטים מכובדת. חלפו הזמנים שאפשרו לחשוב על יצירה, ישראליות ו'ישראליות ביצירה'.

מעגל סגור של אותם האנשים

מצבנו לא היה טוב יותר לפני עשרים שנה, לא היה לנו יותר כסף. נכון שבשנים האחרונות מורגשת התפתחות מסוימת בכל התחום התרבותי, אבל מדובר במעגל של אותם אנשים ששתלו את העץ, וכרגע הם קופצים מענף לענף בדרכם אל הצמרת.

ולא חסרים כאן הכשרונות. להפך, גם היום חיים בינינו אמנים ברמתם של אריק אינשטיין, אורי זוהר, וביאליק.

אבל היום המציאות שונה. אם אכן קיימים אמנים שיכולים לספק את הסחורה, אם קיימת אמנות שנוצרת בחדרי חדרים, ונכנסת למגירה… אז בשורה התחתונה, וזה מה שחשוב – הם נשארים במגירה. בפועל, הם לא מגיעים אל התודעה.

וכך מתנהלת לה המציאות הישראלית בשיממון תרבותי. מתי בפעם האחרונה מצאתם את עצמכם בקונצרט תל אביבי? איפה לעזאזל פסטיבל 'ערד'? את השממה התרבותית הזאת כובשת תרבות זרה ומיובאת. זה פוקח מחשבות ומרחיב אופקים, אבל במקביל, לאט-לאט, נאכלת התרבות האישית שלנו!

למעשה, התשתית האמנותית בארץ רעועה כמו תשתית כבישיה. ההבדל הוא, שכבישים תקינים מאפשרים לנהגים להמשיך לחיות ואמנות מספקת לבני האדם סיבות לחיות.

סרט בתקציב של קליפ

כדי להרים הפקות אמנותיות נחשבות באמת, צריך כסף. הסטנדרט הגבוה, שעלה בעקבות הטכנולוגיה, לא מאפשר לנו עוד להקליט תקליטים בטייפ ארבע ערוצים כמו הביטלס. גם לערוצי הטלוויזיה יש תקנים חריפים ובלתי אנושיים להעלאת סרט מקורי לשידור - שלא כמו בתקופת הערוץ הראשון. כנראה, שהתרבות הישראלית מתקשה לעכל את השינוי הזה.

קליפים שנראים מדהים כל כך ב-MTV, נראים כך כי בכל אחד מהם הושקעו כספים בכמות שלא מושקעת כאן בסרט קולנוע אחד, באורך מלא. הכסף הזה מאפשר לאותו יוצר לשבת, להתפתח עם המחשבות וליצור עוד.

מאיפה יבוא הכסף?

אז מאיפה נביא כסף? מי אמיד דיו כדי שההשקעה באמן כזה או אחר תהיה 'קטנה עליו'? מי יכול לצאת נשכר אם שמו יתנוסס מאחורי קמפיינים תרבותיים? יש הרבה כאלה: כל חברה בסדר גודל של פלאפון, בזק, פז, רשתות שיווק, קופות-חולים ועוד גופים עסקיים רבים.

לא מדובר בחסות חד-פעמית להופעה בפארק הירקון, או לתערוכת פסלים בבית-מלון מפואר. גם לא בחסות קבועה לתוכנית רדיו. מדובר בהשקעה באמנים עוד משלב הרעיון, על בסיס של משכורת קבועה שמעוגנת בחוזה עבודה.

עבודתו של האמן במקרה הזה, היא לא לצייר לוגואים של 'בזק', כי היא זו העומדת מאחוריו, אלא ליצור את היצירה שלו. ברקע תעמוד חברה, שמאפשרת לו לגור בדירה שכורה בתל-אביב, לעשות קניות בשוק הכרמל, לחיות בכבוד, ו… להתפנות ליצירה. כך אפשר להוציא תקליטים בקצב הגיוני, לכתוב ספרים במקום לעבוד במלצרות, לכתוב שירים ולא רק שירי דיכאון, כי "קשה להיות אומן בישראל".

חברה גדולה, שמעסיקה יוצר אחד במשכורת חודשית של 4,000 שקל, מגיעה לשנת יצירה מלאה, נטו, בסכום של 48 אלף שקל. היחס בין העלות לתועלת הוא ברור.

יחס עלות תועלת

מה יוצא לחברות הללו מזה? הרי ברור שהחברות האלה ירצו תרומה בעד כספן… ראו את 'אגד', איך היא מחפשת דרכים לשכנע את הציבור שהיא לא זקוקה להפרטה. "עוד משהו טוב מאגד" זו סיסמא משכנעת יותר, אם היא עומדת מאחורי חברה שממנת אמנות בארץ. כזאת, שתורמת תרומה ברוכה לתרבות בישראל. לא יזיק לחברות בישראל 'להיראות' פטריוטיות, זה מעולה לתדמית.

בנוסף, כמו שאמרגן משקיע באמנים, אפשר גם לראות פה לא מעט כסף. חברה שממנת להקה צעירה שמצליחה למכור תקליטים ולהופיע בכבוד, מכניסה רווחים למפיקיה, שבמקרה זה היא חברה כמו 'סופר-פארם'.

ולא נשכח את הפרסום הישיר. באתם לראות תערוכה של הצייר 'ישראל ישראלי'? תפגשו שם גם קצת פרסום של IBM, החברה שעמדה לכל אורך הדרך מאחוריו ואפשרה לו ליצור ולעמוד בסטנדרטים אמנותיים עולמיים. זה פרסום חיובי. זה פרסום שהייתי מוכן לקבל על עצמי באהבה.

ייתכן אמנם, שאנחנו חיים בחלום, אבל בואו ננסה להגשים אותו. כך נוכל לפנות מקום לחלומות אחרים שיבואו…

תומר ברן הוא זמר ויוצר בתחום המוזיקה. אביעד שייביצ הוא יוצר בתחום הקלנוע, מחבר הספר "מר אספרסו ואיש הסנדלים", עוסק בפרסום. השניים מוציאים לאור ספר שירים ראשון, ביחד, בשיתוף הצייר, ארז גואטה.