פערים דיגיטליים

"יום אחד", מספר אבשלום נוימן, מנכ"ל העמותה הציבורית מחשב לכל ילד, "הגענו לדירה של שניים וחצי חדרים באור-יהודה, שבה מתגוררת משפחה בת שישה ילדים. כל הילדים ישנים בחדר אחד. כאשר הם ביקשו להתקין את המחשב שהבאנו, התברר שאפילו אין שולחן להניח אותו. הם לקחו מהמכולת ארגז פלסטיק ירקרק, של קרטוני חלב, והשתמשו בו כבסיס. בשייח' דנון הגענו למשפחה עם שבעה ילדים, המתגוררת בצריף דולף עם ריצפת בטון. הם הציבו את המחשב שנתרם במרכז הסלון ומעליו תלו ניילון, כדי שהגשם לא יטפטף על המחשב".

עידן המידע, שהחל רשמית בשנות ה-90, הביא להתפתחות טכנולוגית משמעותית בכל הקשור ליכולת האדם לקרוא, להתעדכן, ללמוד, לשמור מידע ולהעבירו ממקום למקום במהירות ובמאמץ אפסי. למהפיכה הזו מייחסים חשיבות רבה אף יותר מהמהפיכה התעשייתית, אבל יש לה גם פן שלילי. "לכאורה, העידן הטכנולוגי מזמן לנו חופש בחירה, אך למעשה הוא גורם להגדלת הפערים", אומר פרופ' דוד מועלם-מרון, נשיא המכון האקדמי-טכנולוגי בחולון. "המחשב כיום הוא כלי להשגת ידע, וכאשר הכלי הזה לא נמצא בבתים רבים, הוא גורם להתרחבות של פערים חברתיים קיימים".

הפער הדיגיטלי מבטא את המרחק בין אלה שנהנים מטכנולוגיית המידע לבין אלה שנשארו מאחור. הפער הזה קיים בין מדינות שונות ובין שכבות אוכלוסיה בתוך מדינות. במדינות המתועשות מתגוררים כ-15% מאוכלוסיית העולם בלבד, אך הם מהווים 90% מאוכלוסיית הגולשים באינטרנט. מתוך 740 מיליון איש ביבשת אפריקה, רק ל-14 מיליון יש קווי טלפון - פחות מאשר במנהטן, ניו-יורק. את פצצת-הזמן החברתית-כלכלית הזו מבקשות מדינות המערב לחסל, ולחבר אוכלוסיות רבות ככל האפשר למחשבים ולאינטרנט. בכל הארצות המפותחות קמו אירגונים, הפועלים לצמצום מימדי הפער. גם האו"ם וארגונים בינלאומיים מטפלים בנושא.

הורים בלי מוטיבציה

בישראל קיים פער גדול בשימוש במחשבים ובאינטרנט בין שכבות מבוססות לאוכלוסיות עניות, בין אזורים מפותחים לערי פיתוח, בין בעלי השכלה גבוהה למעוטי השכלה. הפער הולך ומתרחב במקביל להתרחבות הפערים החברתיים: 62% המשפחות בעשירון העליון מחזיקות מחשב בביתן, לעומת 16% בלבד מהמשפחות בעשירון התחתון. על-פי נתוני משרד החינוך, בישראל יש בממוצע מחשב אחד ל-13 תלמידים בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, ומחשב אחד ל-16 תלמידים בתיכונים. הפערים האלה גדולים יותר מאשר בארהב, אומר חכ מיכאל איתן, אחד הפעילים המרכזיים בתחום בכנסת.

לאי-השוויון נוספים שמרנות, פחד מטכנולוגיה, רקע תרבותי או דתי, רמת ידע נמוכה של המורים, מחסור בתשתיות מתאימות, היעדר מוטיבציה של ההורים, הסביבה החברתית שבה נמצאים הילדים, ועוד. "פערים כלכליים וחברתיים ניתנים לגישור", אומר חנן אכסף, לשעבר נשיא מוטורולה וכיום יו"ר פרוייקט מחשב לכל ילד. "לעומת זאת, פער שנוצר בין ילד שהחל להשתמש במחשב בגיל 6 לבין ילד שפוגש מחשב רק בגיל - 15 לא ייסגר, וייתכן שהילד שנשאר מאחור לא יוכל להגיע לאוניברסיטה. מדינה כמו ישראל, שהמשאב העיקרי שלה הוא אנושי, מפסידה מכך". "פער דיגיטלי הוא תוצר של פערים בחינוך, ואילו פערים בחינוך הם תוצר של פערים חברתיים בני 50 שנה", אומר פרופ' מועלם-מרון, בעצמו בן למשפחה מרובת ילדים, שגדל בילדותו במעברה.

לא מתואמים

למרבה ההפתעה, דווקא תקציבים אינם מהווים בעיה. אי-אפשר גם לטעון, שלא קיימת פעילות בתחום. עשרות גורמים עוסקים כיום בצמצום הפער הדיגיטלי בישראל. הם פעילים בבתי-הספר, בבתים ובמרכזים קהילתיים. משרד החינוך, למשל, פועל למחשב את כיתות הלימוד ולחבר אותן לאינטרנט.

בעקבות הסכם שנחתם בין המשרד לבין בזק בשנה שעברה, 1,700 בתי-ספר על-יסודיים יכולים להתחבר לאינטרנט המהיר ב-ADSL במחירים מוזלים למשך שלוש שנים. מיזם דומה עומד לצאת לדרך בבתי-הספר היסודיים, הפעם במעורבות חברות הכבלים. עם זאת, מדובר עדיין במספר קטן יחסית של בתי-ספר.

מניסיון העבר, אין די בפס רחב ובמחשבים רבי-עוצמה כדי לקדם את החינוך בישראל. תשתית פס נאותה ומיחשוב מתקדם לא יועילו ללא מורים בעלי מיומנויות טכנולוגיות, וללא תשתית לשילוב הטכנולוגיה במקצועות הלימוד השונים. בנוסף, מחשבים ואינטרנט בבתי-הספר לא יועילו לצמצום הפער הדיגיטלי, אם בבית התלמיד ובסביבתו הקרובה אין גישה לטכנולוגיות המתקדמות.

עמותת תפוח הפרטית נוסדה בינואר 2000 ביוזמת קבוצת איי-די-בי, ופועלת באמצעות תרומות של חברות גדולות, כמו מייקרוסופט ישראל, ברק, בזק, נטוויז'ן ועוד. העמותה, שמעסיקה רק שלושה עובדים בתשלום, מפעילה כ-40 מרכזים, שליש מהם ביישובי מיעוטים והיתר בעיירות-פיתוח ובשכונות חלשות, הפתוחים משעה 8 בבוקר ועד 10 בלילה.

מרכזי תפוח ממוקמים במתנסים ציבוריים. בכל מרכז שני מדריכים, ואלה מעבירים בחינם קורסי הכשרה בסיסיים בשימוש במחשבים ובאינטרנט, וגם בנושאים מגוונים נוספים (למשל, לימוד אנגלית, מאחר שרוב התכנים באינטרנט הם בשפה זו). לפי בני מורן, מנכ"ל העמותה, בכל חודש עוברים במרכזים הללו כ-10,000 בני-אדם - ילדים, קשישים ומובטלים.

פרוייקט מחשב לכל ילד, הוותיק מכולם, נוסד בימי ממשלת יצחק רבין ב-93'. הוא חודש בשנה שעברה, ומטרתו לספק לילדים נזקקים מחשבים בבתים. עד היום חולקו 12,000 ערכות מחשב לילדים מעוטי יכולת, ביותר מ-100 יישובים ברחבי הארץ. השנה ירחיב הפרוייקט את פעילותו ויאפשר לכל המצטרפים החדשים להתחבר לאינטרנט חינם מביתם במשך חצי שנה.

"אנחנו רוצים להגיע ל-100 אלף מתוך 300 אלף הילדים שמתחת לקו העוני", אומר חנן אכסף. אולם למרות שהפרוייקט זוכה לכאורה לתמיכה ממשלתית, בפועל נאבקים ראשיו לגייס תרומות כדי להמשיך בפעילות. אבל הפרוייקט המתוקצב ביותר הוא פרוייקט להב"ה, שאותו מוביל משרד האוצר. במהלך השנה האחרונה הוקמו בעזרתו כמאה מרכזי מחשב קהילתיים, בהשקעה המוערכת בכ-150 מיליון שקל. כל מרכז מעסיק כחמישה עובדים ומכיל כ-30 עד 40 מחשבים.

המרכזים פתוחים במשך רוב שעות היום, ומאפשרים למבקרים בהם לרכוש ידע בשימוש במחשב, לספק שיעורי-עזר לתלמידים, לגשת לשירותי המימשל הזמין ועוד. תקציב ההפעלה השנתי לכל מרכז נאמד בכ-מיליון ו-100 אלף שקל. פרוייקט אחר של משרד האוצר הוא עמותת חלון לעולם המחר. העמותה, הנהנית מחסות מייקרוסופט ישראל וגופים נוספים, מחלקת ערכות הכוללות מחשב, מדפסת, שולחן מחשב, תוכנות וחיבור לאינטרנט לתקופה של 18 חודשים.

עוד עשרות פרוייקטים פועלים למען צמצום הפער הדיגיטלי. חברות היי-טק רבות מפעילות פרוייקטים קהילתיים עצמאיים. אינטל, למשל, מכשירה מורים לשימוש במחשבים, מעבירה שיעורי העשרה לתלמידים, ומפעילה מועדוני מחשבים בירושלים, בקריית-גת ובחיפה. ויש רבות אחרות.

רק שלי מוצלח

הבעיה עם כל הפרוייקטים, העמותות והגופים האלה היא, שבכל אחד מהם סבורים, כי הגישה של המתחרה אינה מוצלחת. בעמותת מחשב לכל ילד, למשל, קובעים, שרק חלוקת מחשבים לילדים תסייע לחסל את הפער הדיגיטלי, בעוד גופים שבחרו בתיפעול מרכזי מחשבים סבורים, כי מדובר ביעד לא ריאלי.

"המצב הכלכלי לא מאפשר לכל המשפחות החלשות לרכוש מחשבים, ואין אפשרות לממן מחשבים לכולם", אומר בני מורן, מנכ"ל תפוח. "לכן, כפי שספריה עירונית מהווה פתרון לאלה שאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש כל ספר, 'תפוח' מקימה מעין ספריות עירוניות של מחשבים".

"הביקורת העיקרית על מחשב לכל ילד היא קצב התקדמותו האיטי. אם בשכונה מסויימת ישנם אלף בתים ורק ב-50 מהם יש מחשבים, מיחשוב כל השכונה עלול להימשך 50 שנה", אומר ח"כ מיכאל איתן. "לעומת זאת, באמצעות הקמת מרכזי מיחשוב והכשרת האוכלוסיה לשימוש במחשבים ובאינטרנט, אנחנו הופכים את טכנולוגיית המידע לחלק מחייהם", הוסיף.

את עיקר הביקורת סופג פרוייקט להב"ה. הטענות המושמעות נגדו הן, כי מדובר בפרוייקט ראווה של שר האוצר שלום, שאינו משיג את מטרותיו בשל היעדר שיתוף-פעולה עם גורמים נוספים הפעילים בשטח. משרד החינוך, למשל, לא היה מעורב בפרוייקט בעבר, בשל מערכת יחסים עכורה בין השר שלום לשרה לבנת. התוצאה: גופים שונים פעלו בשטח במנותק זה מזה, ולעתים באותם מקומות.

"להב"ה פועלת בתחומים מקבילים לשלנו", אומר בני מורן, "חשבנו שאך טבעי שנשתף פעולה אתם. פנינו אליהם, אבל לאכזבתנו שיתוף הפעולה לא מתממש ומי שמפסיד זה הציבור. אנחנו מוכנים אפילו לתרום לפרוייקט 'להבה' את 40 מרכזי תפוח".

"הבעיה היא, שאין תוכנית-אב לצמצום הפער הדיגיטלי, וכל גוף מתווה בשטח מדיניות נפרדת", אומר אכסף. "הממשלה צריכה להתוות חזון לאומי וסדר עדיפויות. בארה"ב סגן הנשיא, אל גור, נטל בזמנו את הנושא תחת חסותו. אפילו ח"כ איתן, שהגה את פרוייקט להב"ה אך לא נוטל בו חלק כיום, סבור כי אינו מתקדם בקצב הראוי". "נכון, היו כפילויות", מודה איציק כהן, סגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר. להערכתו, בתחום זה פועלים כיום 60 פרוייקטים שונים. זה אבסורד שביישוב מסויים פועלים שלושה פרוייקטים, בעוד שביישוב אחר לא פועל שום גורם.

הפתרון: ועדה מתאמת

כדי לשנות את המצב החליטה הממשלה באוקטובר 2002 על הקמת הוועדה הלאומית לקידום חברת המידע, שאמורה, בין השאר, לתאם בין כל הגופים הממשלתיים והחוץ-ממשלתיים הפועלים בתחום. בוועדה הבין-משרדית, שאמורה להתכנס עם הקמת הממשלה החדשה, יישבו מנכ"לי משרד המדע, התקשורת, העבודה והחינוך ואישי ציבור.חנן אכסף מברך על כינון הוועדה, אך סבור שללא מעורבות של כל הגופים הפועלים בתחום, יחד עם גיבוי ברמה של שר או מנכ"ל משרד ממשלתי, ובמעורבות ראש הממשלה, המאבק לצמצום הפער הדיגיטלי לא יתקדם.

"אני לא מאמין שהבעיות ייפתרו בעזרת ועדות, אלא על-ידי עבודה קשה של מדריכים ופעילים בשטח", אומר ח"כ איתן, "יחד עם זאת, אם מערכת החינוך תשתף פעולה עם המתנסים, מרכזי להב"ה וגופים וולנטריים שפועלים בתחום זה, ומוסדות חינוך ייפתחו בשעות אחר הצהריים, והילדים ייהנו מגישה לספריה דיגיטלית, הפעולות האלה עשויות להביא לצמצום הפער הדיגיטלי".

אחד הפרוייקטים השאפתניים שמתכוונים לדחוף במשרד האוצר עם כינון הממשלה החדשה קרוי שחר, שאמור לשלב בין כל גופי הרווחה במערכת טכנולוגית אחת, כדי לקדם את הטיפול בבעיות של אוכלוסיות נזקקות. על-פי ההצעה, גופי הרווחה, כמו משרד העבודה והרווחה, אקים והרשות המקומית, ישתפו ביניהם מידע על אוכלוסיות בטיפולם, כדי לאתר בעיות במהירות. למשל, כאשר ייוולד ילד הסובל מפיגור שכלי, בית-החולים יזין את המידע למערכת ויפעיל עובדת סוציאלית במשרד הרווחה, שתבקר בבית-ההורים.

השקת הפיילוט של המערכת צפויה בעוד ארבעה עד חמישה חודשים, כאשר בעתיד יצורפו לתשתית הטכנולוגית מערכות מידע נוספות של גופים המטפלים ברווחה, כמו המוסד לביטוח לאומי, שיל (שירות ייעוץ לאזרח), המשטרה, בתי-המשפט ועוד.