רנו טראפיק - גיבור מעמד הפועלים

בחוגים מסוימים זה ייחשב כסטייה, אבל מרגע שראיתי את הטראפיק לראשונה באירופה הוא ריתק אותי. אני לא ממש מאלה שנמשכים אחרי כלים מגודלים וחולמים בלילה שהם פנויים להובלה. אבל זאת הייתה פעם ראשונה שנראה כאילו מישהו באמת טרח על עיצוב וואן מסחרי. רנו המובילה מבחינת עיצוב חדשני בין היצרנים האירופאים, החליטה שהגיע הזמן לעשות משהו עם הוואנים הגדולים. אולי לא לעגל את הקוביה אבל בהחלט להפוך אותה נאה יותר. רנו היו מהבודדים להציג סדרת מכוניות תצוגה מסחריות כקריאת כיוון לעתיד ומי שעקב אחרי כלים כמו הלודו יכול לראות את הקו המקשר לטראפיק.

הג'מבו שלנו

הפרט הראשון שצד את העין הוא גג שמוגבה קלות מלפנים ומשתפל לאחור בקימור שמזכיר את מטוס הג'מבו. וקשה שלא להתלהב מהדרך בה משתלבת הגבהה זו עם קו הדופן שמטפס מהפגוש לכיוון שמשת הצד ועד לקורה. יחד עם קו שמשת הצד הארוכה שמאחור נוצרת הפרדה ויזואלית בין תא הנהג לחלק האחורי, דבר שמשרת היטב גם את הגרסאות הסגורות. לזה יש להוסיף חרטום חייכני עם פנסים גדולים ואחוריים עם יחידות תאורה אנכיות שמוטמעות באופן ייחודי בקורה דקיקה. כל זה יוצר מראה נאה שהזכיר לי חרגול עתידני, משך תשומת לב מפתיעה ברחוב. לפתע נראית כל טרנזיט וטרנספורטר ככלי מיושן ומכוער.

הסוף כבר ברור. למרות שבמערכת הרימו גבות ואף תחבו לכיסי כרטיס ביקור של פסיכולוג מוכר ("הוא לא יקר") לא עמדתי בפיתוי ויצאתי אתו לנסיעה ארוכה למדי. זו הייתה גם שעה מתאימה להיזכר באותם מכרים שתמיד מתחננים שאקח אותם לסיבוב במכוניות החלומיות ויצירות הפאר ששוהות דרך קבע בחניית בייתי.

בינוני זה ענק

למרות שהוא מוגדר כמסחרית בינונית, ואנו לקחנו את גרסת שמונה הנוסעים הקצרה במבחר (יש גם 1+12), מדובר ברכב גדול מאוד. וזה בולט לא רק כאשר עומדים ליד טרנספורטר או מנסים להשתחל לחניה, אלא גם כאשר מטפסים אל מושב הנהג.

אחרי חיצוניות חדשנית מסתפק הטראפיק במראה שגרתי ואפילו מעט בסיסי מבפנים. אין כאן את הקריצה שמאפיינת את החוץ וגם לא רמיזות אלגנטיות בסגנון הטרנספורטר של פולקסווגן. המושבים בשלושת השורות נראים פשוטים ומסבירים באחת את ההבדל בין רכב הסעות למיניוואן. באופן מפתיע הם נוחים כל זמן שלא מדובר בנסיעה ארוכה מדי. עם זאת הכניסה לאחור יכולה הייתה להיות נוחה יותר וחבל שאין אפשרות לכוון את מושב הנוסע מלפנים, או להעניק לו ידית אחיזה הולמת. גם סגירת הדלת האחורית יכולה הייתה להיות נוחה יותר. עם זאת השמינייה שנבחרה לתפקיד דיווחה מאחור על מרווח סביר ויש בגרסה זו מקום לא קטן למטען.

תנוחת הנהיגה טובה למדי וההגה, שמתכוון רק לאורך, מונח בזווית נכונה שאינה אופקית. הנדסת האנוש טובה לרוב ובייחוד אמורים הדברים לגבי מיקום בורר ההילוכים גבוה על הקונסולה המרכזית וקרוב ליד. אהבתי גם את מראות הצד המפוצלות. פחות התרשמתי מקרקושים קלים שנשמעו כנראה בעקבות התקנה מקומית של מזגן מפוצל.

השוט והעדר

העובדה שרק 100 סוסים נרתמו למלאכת הזזת הכלי המגודל גרמה לי לפקפק בתוכנית שהכנתי למכרי. מנוע ה-1.9 ליטר מסילה משותפת של רנו מספק כאן 100 כ"ס ב-3,500 סל"ד ואילו שיא המומנט (24.5 קג"מ) מושג ב-2,000. זהו לא חומר מימנו עשויים חלומות. אבל את בעיית העדר המצומצם פותר שוט מיומן- תיבת ההילוכים. התרגלנו למצוא תיבות עם שישה הילוכים במכוניות ספורט ולא בכלים מסחריים אלא שכבר בתחילת הדרך ברור שרנו ידעו מה הם עושים. תיבה זו נחוצה כאן אף יותר מאשר במכוניות ספורטיביות. כמו בהרבה דיזלים מסחריים טווח פעולת המנוע, שאינו שקט במיוחד, מצומצם: הוא נחנק בסל"ד גבוה ואינו נלהב מתחת לקו ה-2,000. התיבה של רנו, עם יחסי העברה קצרים, מאפשרת להתגבר על כך עם התאמה עדיפה לתנאים שונים ובעיקר ביצועים טובים מהצפוי. המחיר הנו הרבה העברות הילוכים אבל זה משתלם.

כדי לאמת את המהירות המרבית, 155 קמ"ש, צריך כנראה מעט יותר מישורת ארוכה אבל אין בעיה לשייט ב-140 קמ"ש גם כאשר הרכב עמוס לעייפה. וגם כאשר שמונת המתנדבים חגורים אין בעיה לטראפיק לייצר קצב סביר בעליות. גם צריכת הדלק טובה: 10 ק"מ לליטר אולי לא נשמעים מלהיבים אבל מדובר בכלי כבד שנע בחלק מהמבחן עם שמונה נוסעים.

מה שיותר כבד יותר נוח

הטראפיק, בניגוד לז'אנר המוכר, אינו נוטה להנהן בחרטומו בכל האצה והאטה, וגם הרגישות לרוחות צד או גלים אינה מוגזמת. ההגה לעומת זאת טעון שיפור הוא אינו מדויק ועובר מחופש במרכז לתגובה עצבנית שמקשה על ביצוע חלק של פניות. תת-ההיגוי מוחשי אך לא מוגזם לכלי שכזה וגם תחת עומס מלא אין שינוי ממשי במאפיינים. גם ניסיונות מטופשים, שיגרמו למשתמשים האחרים בכביש להביט בך בדאגה, לא יוציאו את הטראפיק המגודל מדרכו.

כאשר מדובר בנוחות מצליח הטראפיק לבצע את העבודה באופן טוב אם כי לא מושלם. בעיר ובנסיעה איטית מורגשים השיבושים, בייחוד ליושבים מאחור. כמעט כרגיל בכלים מסוג זה יש היררכיה ברורה בדירוג הנוחות שהולך ויורד ככל שעוברים לאחור. אז אם יש לכם ברירה שבו ליד הנהג. הבלמים חסרי נשיכה אבל מבצעים את המלאכה גם בעומס מתמשך.

פועל אפור בחליפה

בסופו של דבר הטראפיק הוא כלי עבודה יעיל ונעים, שמתמקם בחבורת הצמרת האירופאית (העדיפה על מתחרים קוריאניים). הוא חסר מגרעות מהותיות וקל לשער שיתפוס מקום מכובד בין הטרנספורטר המעט קטן יותר לטרנזיט המגודל. מצער לגלות שרנו לא השקיעו קצת יותר במראה הפנים ואיכותו. האם לנהגים שמבלים כל היום מאחורי ההגה לא מגיע ליהנות מההתקדמות הגדולה שבוצעה במכוניות רגילות.

מנקודת המבט הפרטית כחובב רכב חסר לי את האופי ייחודי ושאר הרוח של הטרנספורטר הוותיק. שם קל להבין כיצד על אותו בסיס יש גרסאות נוסעים מהודרות ונעימות כמו הקראוול. הטראפיק בסופו של דבר יוצר רושם של שותף לעבודה, מעין פועל אפור שלבש חליפה יפה, ובניגוד לטרנספורטר קשה לדמיין אותו ככלי תחבורה להיפים אמריקניים מזדקנים, או חובבי קמפינג אירופאיים.