אירופה מחכה למקייטן

ג'קי מקייטן לא נעלם. הוא רק שר עכשיו לקהל אחר. תשאלו את הפזורה התימנית, הקווקזית, הבוכרית והגרוזינית שממלאת את וינה ואת לונדון. שמה, מקייטן הוא עדיין המלך ועדיין ממלא את האולמות. ולא, הוא כבר לא שר יותר על 'מריומה יומה יומה', לפחות לא כמו שאנחנו זוכרים את השיר. המנגינה אמנם נשארה כשהיתה, אבל המילים כבר מדברות על דברים אחרים לגמרי. היום, אחרי שחזר בתשובה, הג'חנון של מריומה, אאוט. עכשיו אלוהי ישראל, אין.

הפקולטה לחוט דיג

ג'קי מקייטן, ארבעים ומשהו ("את לא חייבת לכתוב את הגיל המדויק שלי"), תושב שכונת בן ציון בנתניה, הוא כמעט אותו ג'קי של פעם, כשהיה אליל הזמר המזרחי באמצע שנות ה-80. נכון, התלתלים כבר אינם על הראש, אבל חוש ההומור נשאר כשהיה. גם העסיסיות העממית האותנטית נשארה כמו פעם בלי דאווין, וחפה מכל פוזה.
תיכנסו אליו הביתה, לא תאמינו שכאן גר הכוכב שבווינה ובלונדון מחכים לו בקוצר רוח. מקייטן חי בצניעות של נזיר ספרטני. את קירות חדרו מעטרות תמונות של צדיקים. הרב כדורי, הרב עובדיה יוסף, יונתן בן עוזיאל ואחרים. שולחן העבודה שלו מבולגן כמו שצריך. ג'קי קורא לבלאגן הזה "סופרמרקט", ובאמת יש שם הכל, המון המון ניירת, דיסקים, וגם כל מה שהבן אדם צריך בשביל לחיות. תה, קפה, חלב, סוכר, מנה חמה, מנה קרה, סיר תבשיל, תנור חשמלי שמחמם לו את הרגליים. ככה נוח לו. אבל גולת הכותרת היא: הספרייה. שורות שורות של ספרי קודש.
כבר קראת את כל הספרים בספרייה שלך?
"הלוואי. זה החלום שלי. אבל ההישרדות של הבן אדם, גונבת לו את כל הזמן. חזרתי בתשובה. זאת האמת ועליה לא מתווכחים. טוב לי כדתי. חזרה בתשובה זה לא סבל, אבל גם להיות חילוני זה לא סבל. השמש מאירה לכולם והגשם יורד על כולם".
את זה למדת כשחזרת בתשובה?
"לא, את זה לימדו אותי בבית הספר".
איזה?
"של 'אגודת ישראל'".
אתה? ב'אגודת ישראל' האשכנזית?
"כן, הוריי בחרו לשים אותי אצל אחינו האשכנזים ולא בבית ספר חילוני, או משהו דומה".
איזה זיכרון אתה גורר מהתקופה האשכנזית?
"את חוט הדיג".
את מה?
"את חוט הדיג. נהגתי לקשור חוט דיג בין המכשיר שיש לי על הרגל לבין בורג שהיה בשולחן וככה ניגנתי עליו שמונה שנים".
מה אמרו המורות?
"איזה מורות. היו רק מורים רבנים. אף אחד לא ידע שאני מנגן, רק אני והקב"ה ידענו. שמונה שנים הצמדתי את האוזן לשולחן".
וככה נהיית ג'קי מקייטן, הזמר והמוסיקאי?
"הייתי כנראה ילד רגיש ורגשן. היום כבר ברור לי שנועדתי לזה מהשמיים. בגיל ארבע כבר היתה בי משיכה לצלילים. שמונה שנות חוט דיג חידדו לי את מה שכבר בורא עולם נתן לי".
ואחר כך, אחרי שסיימת את הפקולטה לחוט דיג?
"עברתי לעיצוב פנים. התחלתי להיכנס לאולמות. התפלחתי בלי להיות מוזמן ואיכשהו הייתי מגיע לבמה, יוצר קשר עם התזמורת, וככה העלו אותי לשיר. לקחו עליי צ'אנס ובגיל 15 שרתי שירי שנות השישים. שרתי ביטלס, סטיבי וונדר, שרתי בועז, גם מייק בראנט שהיה אז להיט. היה לי גם פנקס הופעות, שבכל הדפים שלו היה כתוב 'תפוס'. ככה יצרתי לי תשתית, הבאתי בחשבון שאם מישהו מזמין אותי ואני מראה לו שאני תפוס, באירוע הבא שלו הוא יזכור שאני מבוקש, יפנה אליי ויזמין אותי".
מתי היומן באמת היה תפוס?
בשנים 86'-84'. אז יצאו שלושה להיטים גדולים. 'המענטזת', 'מריומה' ו'ראש העין'. כל העדות שרו אותם. כל הסבתות. המרוקאית, התימנייה, האשכנזייה. נכנסתי לקטגוריה של הזמר הישראלי. לא המזרחי".

יקפיץ את וימבלדון

ואז, בשיא ההצלחה, הלכת לנו לאיבוד.
"זה לא היה בבת אחת. בהתחלה רק התחזקתי, רק שמרתי שבת, ככה, עד שנת 88' בערך".
למה? הרי היית מצליחן, פופולרי, נהנתן גדול.
"ומה, עכשיו אני לא נהנה מהחיים? אני אזמין אותך לשיפודים ב'התקווה' לאכול. לא הפסקתי ליהנות, רק שעכשיו אני גם מודה לקב"ה ומברך על זה, כדי לא להיות גזלן".
לא הבנתי.
"כל מה שאוכלים בעולם בלי לברך, הוא גזל. התפוח לא בא מהבסטה בשוק. קדם לו תהליך. לא לוקחים ביס, וזהו. תגיד שתי מילים: 'ברוך אתה' למה שמגיע ללוע. גם אם אתה חילוני, תגיד תודה על האוכל. זה לא נס שאתה אוכל? הכל בהשגחה אלוהית אבסולוטית. יש לך בגוף מיקסר שמחזיק שמונים שנה בלי סכינים. משאבה שעושה תיק, תיק, תיק. ואם תיק אחד חסר, אי אפשר לחיות עד מאה ועשרים. מי משגיח? זה לא נס? אנשים מחפשים ניסים".
וזה מה שאתה שר היום? שירי תודה?
"אני שר היום מה ששרתי כל הזמן, רק שהטקסטים אחרים. אני שר שירי מסר, שירי נפלאות הבורא והשבח לאל".
מי כותב את כל זה?
"אני. יש לי את הרעיונות, אני מתחיל, ואם נתקע, מעביר הלאה. הלחנים גם הם שלי, או שאני מזמין מאחרים".
והקהל שלך, דתי?
"הקהל שלי אוהב לשמוע מוסיקה טובה. אין לי הרבה שירים 'מיוחדים'. אבל יש התלהבות ושמחה אני רואה את זה באירועים. בר מצוות, בחתונות, בהופעות באולמות ללא תפאורה גרנדיוזית".
גם בהופעות בוינה ובלונדון?
"בווינה? אני מופיע שם בקהילות הגרוזינים, הקווקזים, והבוכרים. שר בעברית בפני יהודים דוברי עברית. מחר אני טס וחודש ימים אסתובב בין וינה ללונדון. בלונדון יש לי שתי הופעות בקהילה התימנית העדנית. חיות שם כארבע מאות משפחות כאלה. יש גם הרבה ישראלים, והיפה הוא שרבים מהחילוניים שביניהם שומרי שבת. אני מתגורר שם בלב הרובע הדתי, מוקף בית כנסת, ישיבה, ואוכל גלאט כשר. אני מופיע בכל מקום מ'הילטון' ועד לאולם צנוע בבית הכנסת".
אתה מופיע לבד?
"כן, מקייטן והפלייבק. אני האמרגן של עצמי, אף אחד לא יעשה לי יחסי ציבור כמו שאני עושה לעצמי, כי רק אני יודע באיזה מקום אני צריך להיות ושם אני מפעיל אנרגיות. לפעמים לכיוון הופעה בטלוויזה, ולפעמים להוצאת דיסק, ככה אני נותן את הנשמה. עכשיו, כבר חודש ימים שאני בונה קונצרט לעשרה נגנים וכנראה בעוד חודשיים יהיה הקונצרט הראשון, בווימבלדון. שעה וחצי שירי שנות השישים, השבעים והשמונים. כל השירים המפורסמים ביותר, אבל בג'יבריש של אנגלית באקסנט אמריקאי
"בכל שיר אני מחקה את הזמר המקורי שביצע את השיר והפך אותו ללהיט. למשל, לסינטרה אני עושה קול עבה יותר. אני גם מחקה את טוני הקטן, ג'ון לנון, פול מקרטני ועוד".
עד כמה שאני מבינה זה לא ממש שירי קודש.
"נכון, אבל אין כלום מהמילים. ג'יבריש באנגלית, זוכרת? אז מותר לי על פי ההלכה לשיר בכזאת צורה".
למה דווקא וימבלדון?
"כי זה החלום שלי. באנגליה יש המון יהודים. יצרתי קשר עם מפיק שכבר בודק את מה שאני יכול להציע שם. ואני אגיד לך עוד משהו חשוב, גיליתי שבחוץ לארץ אפשר לעשות מעגלות הנכים שלי אטרקציה".
והרבה כסף.
"מי אמר שעכשיו אין לי הרבה כסף, ובכל זאת אני חי צנוע. גם כשיהיה לי יותר, לא אשנה את אורח חיי, כי אין לי ציפיות ואין לי אכזבות, ואין לי לחץ דם, ואין לי סוכר, ואין לי כולסטרול, ואין לי אתקף לב, ויש לי נשימה טובה, ורזיתי בלי דיאטה, והכל זה, כי אין לי דאגות".

תחושות קיפוח

אתה אומר שאין לך דאגות. זה לא הייתה אתה שיצאת בין הראשונים למלחמה נגד קיפוח הזמר המזרחי?
"בין הראשונים? זה התחיל ממני. הזמר בסדר גודל שלי לא צריך לחכות לתוכנית טלוויזיה כמו 'ריח מנטה', שאפשר להגיד עליה שמבחינת תוכניות הטלוויזיה היא מעוז הזמר המזרחי. אם זמר כמוני צריך לעמוד כמו עני בפתח לקבל תוכנית, זה קיפוח לשמו".
אתה עוד בקשר עם חבר'ה מהבראנז'ה?
"עם כולם, מדי פעם. אין לי שונאים ובחיים לא הייתי ברוגז עם אף אחד, אז כולם חברים שלי".
איך זה שלא רואים אותך בתוכניות אירוח בטלוויזיה? למה מתעניינים בך בלונדון יותר מאשר כאן?
"כי יש זמן לכל דבר. חוץ מזה, התארחתי אצל יצפאן לפני כמה חודשים, וגם היו לי שתי הופעות אצל דן שילון".
מה שרת אצל דן שילון?
"את 'מריומה' במילים עכשוויות: 'חיזרו אחי, חיזרו נא / האל הוא כל יכול / אז בואו וחיזרו נא / ושובו בגדול'".
ואצל יצפאן?
"מחרוזת מזרחית מהדיסק החדש של שירי קודש".
שירי קודש נהיה טרנד עכשיו. מה דעתך על ההופעה של עופר לוי בגלימה, כמו כהן גדול?
"אם עופר הגיע לדרגה רוחנית שהוא הולך עם שמלה, אז ככה הלכו אבותינו בתקופת התורה. הוא צדיק".
ואתה?
"אני אין לי ביגוד מיוחד להופעות. אני לא דוגמן ומשתדל להתאים בגדים נאותים. אני מופיע בדרך כלל הכל לבן, והחולצה הפנימית סאטן בכל מיני צבעים, ואת הכובע, מתאים לצבע החולצה".
עמיר בניון, הוא זמר מזרחי שורשי?
"עמיר בניון הוא לא מזרחי שורשי ולא כלום. הוא זמר עם מוסיקה ייחודית. הלחנים שלו לא דומים לשום סגנון, ואני מברך על כך. זו דעתי על המוסיקה שלו ולא על הטקסטים שלו".
ואייל גולן?
"כולם טובים. נפסיק פה, לא רוצה לדבר עליהם יותר".
על הבחירות אתה רוצה לדבר?
"לא רוצה להגיד מה בחרתי, ולא רוצה להגיד שלא בחרתי".
אני רואה על הקיר תמונה של הרב עובדיה. ש"ס מטפלת בקיפוח החברתי?
"ש"ס מטפלת בכל הקשור לתורה נטו. היא מייצגת את התורה. בואי נעזוב מי מטפל, אם מטפל. אני בדרכי שלי מופיע כל חיי בהתנדבות, סוג של תרומה, כי אני מאמין שבלי זה אין משכורת. בורא עולם אומר לי 'תעשה ככה, תקבל ככה'".
אתה חי על כיסא גלגלים. לדעתך, הנכים צרכים ייצוג בכנסת?
"הנכים צריכים לצעוק מתוך הכנסת ולא מחוצה לה. זה תלוי, כמובן, גם בנכים, ואני לא מוציא אותם מכלל אשמה. במדינה שלנו יש יותר בארבע מאות אלף נכים. הם היו יכולים לקבל כמה מנדטים ולהפסיק לעבור עינויי דין בנושא זכויותיהם. לזרז טיפול בדברים הכי אלמנטריים שהם לא יכולים לחיות ולתפקד בלעדיהם. ולא להיות לעול על החברה".
סוף סוף הצלחתי להרגיז אותך.
"בוודאי. המדינה מטופשת. אני לא מתכוון לארץ ישראל ולא לאנשיה, אלא למדיניות של הממשלה. שיפסיקו לתת לנכים את מה שמגיע להם רק דרך הפגנות, והמבין יבין".
מטרטרים נכים?
"מטרטרים, מטרטרים, מטרטרים. בלי שכל. בלי הגיון. בלי רגישות. למה לא לרכז את כל נושא זכויות הנכים במקום מרכזי אחד. פשוט בושה איך מטרטרים ימים על ימים, מבניין לבניין, מעיר לעיר, בלי היגיון".
גם בנתניה קשה לך כנכה?
"בנתניה הכי קל לי, כי כאן אני בתנאים שלי ומרגיש מאד נוח. כאן אני מכיר כל מקום ומסתדר מצוין".

אין נביא בעירו

אני רואה על הקיר תמונת ענק של יונתן בן עוזיאל. אומרים שמי שעולה לקבל שלו זוכה לשידוך.
"נכון. אבל הוא לא התחתן. רק למד תורה. הוא כל כך אהב את התורה שלא היתה לו תאווה אחרת. אמרו עליו שכשהיה לומד תורה זה היה בלהט גדול, עד שכל עוף שפורח מעליו מיד נשרף. הוא לא יכול היה להפסיק ללמוד, אז הבטיח לקב"ה להתפלל על כל מי שירצה שידוך. הייתי ב'ציון' שלו, ככה אומרים על צדיק".
ואתה נושא נפשך להשתדך?
"בטח".
ומי היא אשת החלומות של ג'קי מקייטן?
"אשה, אשה. שלא תחפש אותי, שתזרום, ודתייה, בטח דתייה".
וחץ מאישה מה עוד תאחל לעצמך?
"החלום שלי הוא שיהיה לי משקיע ומנהל אישי, שיוכל להוציא עוד ממה שיש בי, כי כרגע כשאני מנהל את עצמי לבד, חוץ מהפלוסים יש גם מינוסים. מה שאני הכי רוצה זה לכתוב וליצור, בלי בעיות טכניות מסביב".
תגיד, למה אתה לא מופיע בנתניה?
"כי אין נביא בעירו".