סנדרסון איז אין דה האוס

פסטיבל "ג'אז, בלוז ווידאוטייפ", שייפתח הערב (20.2) בתל-אביב ויימשך עד מוצ"ש, טומן בחובו, כמו בכל שנה, כמה וכמה אטרקציות: החל בג'אזיסטים אמריקניים נחשבים (חמישיית בילי הארפר ולארי וויליס), דרך צמרת הג'אז האיטלקי (טוני פאנצ'לה ורוברטו אוטבייאנו), וכלה באמנים ישראליים ותיקים, ביניהם נורית גלרון (עם תזמורת הג'אז של תל-אביב) וערן צור. אחד המופעים המסקרנים ביותר בפסטיבל, המתקיים זו השנה ה-14, הוא מופע הרית'ם אנד בלוז של דני סנדרסון, שיוקדש למוזיקת הסול השחורה של הסיקסטיז, שייערך במוצ"ש (20:45) בסינמטק, תל-אביב.

במופע - בו ישתתפו שי ווצר (תופים), זיו הרפז (קונטרה-בס) גלעד וכפיר בן ליש (גיטרות שירה) , אלישבע ונאווה בת ישראל (שירה וקלידים) – חוזר סנדרסון אל השירים שעליהם גדל בימי נעוריו בארה"ב. מדובר בקלאסיקות של אמנים ולהקות אפרו-אמריקניים כמו מרווין גיי, הטמפטיישנס, ווילסון פיקט, סאם אנד דייב, אריתה פרנקלין ועוד רבים אחרים. "המופע הזה הוא תחת הכותרת 'השירים שאני הכי אוהב'", אומר סנדרסון, "מסע תקופתי שממוקד בשנות ה-60. חיזקתי את כוחותינו עם שתי זמרות מדימונה - אלישבע ונאווה בת ישראל - וגלעד וכפיר בן ליש, וכולם לוקחים סולואים. בעיקרון זה מסע של תחנות תרבות".

- אתה יכול לשחזר את המפגש עם המוזיקה הזו?

"עד גיל 10 האזנתי בעיקר ללהקת הנחל ובצל ירוק, ופתאום היה את ההלם מהשירים האמריקניים, שחוויתי בתור נער. ובמופע אני מעביר את ההלם הזה, עם השירים שהיו אבני דרך בחיי האישיים. יש כאן אומנם להיטים, כמו נצ'וראל וומאן" שכתבה קרול קינג לארית'ה פרנקלין, אבל אנחנו משתדלים להכניס למופע חותם אישי. הקהל אולי לא יכיר חלק מהשירים, אבל הם בהחלט חלק מהביוגרפיה הפרטית שלי".

- עד כמה זה היה מאתגר לעסוק בקלאסיקות השחורות, שנוגנו, בין היתר, על-ידי נגנים שהפכו עם השנים למיתולוגיים?

"בעיני, יש שם כמה מהשירים החשובים שנוצרו אי פעם. אבל זה פולקלור שונה מאוד ובא בגישה אחרת. למשל כשאלישבע שרה היא מביאה משהו שאני לא מסוגל, כי אני בא מעמדת ה'אשכנוי'. כשאני שר שיר של ווילסון פיקט, זה רחוק מהמקור, אבל חלק מהשירים מקבלים סיבוב מעניין".

- אתה מסכים עם ההנחה כי הסול - אפילו היותר ממוסחר כמו של חברת "מוטאון" - החזיק יותר טוב יותר בזמן מאשר, נאמר, המוזיקה ההיפית שיצאה מסן-פרנסיסקו?

- "יש בזה משהו. למשל 'וייט ראביט' של ג'פרסון איירפליינס הוא שיר על הכיפאק, אבל נופל משירים מסוימים של סמוקי רובינסון, שמחזיקים יותר טוב בזמן. למעשה המופע מכיל שירים שבעיני שרדו בתקליטיה, ולא בהכרח שירים שאמורים להנעים לקהל".

- הציעו לך לעשות מופע של שיריך בג'אז וסירבת. למה?

"לא מתחבר לזה, ואני גם לא משתלב בנוף הזה. אני אוהב לשמוע ג'אז, אפילו ראיינתי מטעם ערוץ 2 בפסטיבלים האחרונים, אבל האהבה האמיתית זה הערב הזה".

- היו כמה שירים שהפתיעו אותך במהלך החזרות, לטוב או לרע?

"יש כמה הפתעות כי אני אשכנזי ולבן וזה כבר יוצא שונה - לטוב ולרע - אבל המיקס הוא מה שעושה את זה. קל לי להמליץ על הערב הזה. אתה יודע למה? כי אלו לא שירים שלי".

- עברו כמעט שנתיים מאז "תולדות המים". אתה עובד על אלבום חדש?

"התחלתי לעבוד על חומר חדש; להערכתי הוא ייצא עוד שנה ואולי אפילו לפני".