איך יצרתי להיט היסטרי

לפני ארבע שנים כתבתי רעיון על פתק: "שוטר תל אביבי מועף לבאר שבע בגלל בעיות אלימות ושם פוגש שוטר באר שבעי שמשנה את חייו". הבמאי שלי, שי כנות, חשב שזה אחלה רעיון לסדרת משטרה. הוא הציע שנתחיל לפתח אותה ביחד. הדמות של הבאר שבעי היתה מסודרת לי בראש – הוא היה מבוסס פחות או יותר על חבר טוב שלי מהצבא, מושבניק מאזור באר שבע, והתל אביבי, כך תכננתי, יהיה מן גירסה שלי – גבוה, מרשים, חד לשון וחריף, אחד כזה שיוצר ריגוש מיידי אצל בחורות בלונדיניות ואחרות, רק קצת יותר פושטקי ואלים. למען האמת, הפעם האחרונה שאני הסתבכתי בבעיות אלימות היתה כששלושה ערסים מנתניה קיבלו מכות בנעליים מהראש שלי כששכבתי על הרצפה ואיימתי עליהם: "זאת החניה שלי – תמשיכו לבעוט, לא איכפת לי, בסוף תישבר לכם כף הרגל, ראו הוזהרתם!".
ארבע שנים אחר כך, הסדרה "תיק סגור" מנסה לעלות לשידור בפעם השנייה (מהערב בערוץ 10), ובמבט לאחור אני יכול להעיד שליצור סדרה בישראל דומה ליציאה למלחמה עקובה מדם – בערך כמו לכבוש את רמת הגולן מידי הסורים, רק בלי עזרת קהלני. במהלך התקופה הזאת כתבתי יומן. להלן חלקים נבחרים.

3 בפברואר 1998

היום חזרנו מפגישה אצל זכיין חשוב בערוץ 2. הוא מאוד אהב את הרעיון על סדרת משטרה שמתרחשת בבאר שבע משך 50 דקות מדי שבוע. הוא בהחלט התרשם מהקונספט של חבורת שחקנים אנונימיים שהקהל יתרגל אליה בהדרגה. היו לו כמה הצעות קטנות לשיפור הרעיון. במקום 50 דקות הוא מעדיף 24. "קצר זה קולע", הוא אמר. הוא לא חושב שדרמה לבדה מעניינת את הצופה; לא איכפת לו שתהיה דרמה בסדרה, אבל חייבת להיות גם בדיחה טובה כל 22 שניות. הוא חושב שמשטרה זה פאסה – נראה לו יותר סדרה שמתרחשת בחנות או סנדביצ'יה. צריך להיות ילד קטן וחמוד שישתה פטל, ואישה יפה שעובדת בחנות, מישהי שדומה לגלית גיאת. בתפקיד הראשי הוא כן רוצה סטאר: "או יעקב כהן או איזה סטנדאפיסט אחר – אתה הרי מכיר מלא סטנדאפיסטים. אתה היית אחד כזה, לא?". והוא חושב שצריך להיות לקוח בשם רנצר שיגידו לו כל פעם משהו כמו, "רנצר הבן זונה!". זה נראה לו מצחיק.
כשציינתי שכל השינויים האלה הופכים את הרעיון שלי דומה מאוד לסדרה בשם "שמש" הוא הופתע מאוד, אמר שלא שם לב אבל שאין לו שום בעיה עם "שמש" כי זאת תוכנית שעושה לא מעט רייטינג, ו"רייטינג היא לא מילה גסה". להבדיל, כנראה, מוואגינה, שהיא כן מילה גסה, בייחוד אם משלבים אותה במשפט כמו: "אם לא תקבלו את השינויים שאני מציע תוכלו להפיק את הסדרה שלכם בוואגינה של אחותך".
אמרו שיתקשרו אלינו. עברה חצי שנה ואני עדיין מחכה לצלצול.

22 בינואר 2001

היום יוהנה פרנר מ"ישראל 10" התקשרה והודיעה לנו שהיא לוקחת את "תיק סגור" למכרז של הערוץ החדש. מוש דנון, המפיק, הסביר לי שהמכרז דורש שהערוץ החדש יעלה לאוויר סדרות שמייצגות מיעוטים שלא זוכים בדרך כלל לייצוג בטלוויזיה הישראלית: מרוקאים, נשים מוכות, טרנסווסטיטים ואפרו-אמריקאים. כשציינתי בפניו שאני לא מכיר הרבה אפרו-אמריקאים שמחפשים שייצגו אותם בארץ, הוא מאוד התעצבן עלי. הוא אמר לי לא להתווכח, לשמוח שלקחו את הסדרה שלנו, והוריד לי עשרה אחוז מהשכר. "לא מקובל עלי שתסריטאי יעביר ביקורת על אפרו-אמריקאים", הוא זעם. כדי להרגיע אותי הוא הבטיח שהסדרה תהיה רבת-תקציב, ושתהיה לנו שנה וחצי לפחות לכתוב את התסריטים – כמו באמריקה.

13 במאי 2001

הודיעו לנו שיוהנה זכתה במכרז ויש לנו חודש וחצי לכתוב 13 פרקים לעונה הראשונה. כששאלתי מה קרה לשנה וחצי שהבטיחו לי, מוש דנון הוריד לי עוד חמישה אחוז מהשכר.
בפגישה עם ערוץ 10 הם שיתפו אותנו ברעיונות חדשים שיש להם לגבי הפרויקט. עלתה הצעה מהפכנית – לקצר כל פרק ל-24 דקות, להעביר את הסדרה לתל אביב, למקם את השוטרים שלנו בחנות שמוכרת סנדוויצ'ים, לארגן ילד קטן, בחורה יפה ופטל, ואיזה שכן בשם קנצר, שכולם יגידו לו "קנצר החתיכת שרמוטה".
"אה, כן", אמר לנו האחראי על השידורים, "חייב להיות גם אפרו-אמריקאי בסדרה, מחייבים אותנו במכרז". כשטענתי שאני לא יודע לכתוב על אפרו-אמריקאים השתררה בחדר דממה מביכה. ביציאה מהמשרד מוש דנון סינן לעברי בשנאה: "יא חתיכת קו-קלאקס-קלאן, פעם אחרונה שאני עובד עם נאצי".

14 במאי 2001

היום שי כנות ואני התחלנו לעבוד ברצינות על התסריטים. שי מיואש, הוא לא מאמין שאפשר לעשות טלוויזיה בארץ. אני באופיי איש חולם. נעמדתי מולו בחדר, הסתכלתי לו בעיניים והבטחתי: "אנחנו נעשה סדרה מעולה, היא תעלה ביום הראשון של ערוץ 10 ויראו אותנו מיליון וחצי בני אדם. אתה לא תוכל ללכת ברחוב מרוב גילויי האהבה הספונטניים של הציבור. והכי חשוב, יש לי תחושה טובה לגבי ערוץ 10, הם יפרגנו לנו". שי התמלא תקווה. האיש אחרי משבר קשה, רק עכשיו הוא הצליח להתגבר על ההתמכרות לאלכוהול ולהרחת דבק מגע, ונראה שהעבודה נותנת לו כוח.

6 ביוני 2001

היום היתה פגישה מאוד לא מוצלחת עם הזכיין. מסתבר ששוקלים להקפיא לנו את הפרויקט. התסריטים שלנו קיבלו ביקורות איומות. נתנו אותם לקריאה לבת של המזכירה של הרופא שיניים של האחראי על התוכניות והיא שנאה אותם. היא הציעה כמה שינויים – אתם יודעים, 24 דקות, חנות סנדוויצ'ים, גלית גיאת, פטל. הם לא מאמינים בנו. כשאמרנו להם שאנחנו רוצים לתפקידים הראשיים את אורי קלאוזנר ודני גבע, כולם פרצו בצחוק. "למה אתה לא מכניס הומור כזה לתסריטים שלך", שאלה אותי המזכירה של הרופא שיניים, "זה כל כך היה עוזר".
כשהבהרנו להם שזה חלק מהקונספט של הסדרה – קאסט אנונימי וכו' – הסבירו לנו בצורה מאוד ברורה שלא איכפת להם שזה יהיה אנונימי כל עוד אקי אבני ויעל בר-זוהר יהיו בשני התפקידים הרומנטיים. שי ניסה להזכיר להם שהבחורה בתסריט היא רוסיה משכונה ד', והמזכירה הביטה בו בבוז ואמרה לו שאם הוא היה רואה את הפסטיגל הוא היה יודע מה האיכויות של יעל בר זוהר. "מה הבעיה לעשות מבטא רוסי? זאת שחקנית ששיחקה את סיסי הנסיכה, תהיה לה בעיה לעשות רוסי?"

17 באוגוסט 2001

שבוע הצילומים הראשון עבר ואני עדיין לא מצליח להירדם מהתרגשות. הצלחנו לשכנע את הזכיין ללכת עם הראש שלנו. זה היה יותר פשוט ממה שחשבתי: צעקנו, התווכחנו, ושי הבמאי יצא לבליינד-דייט עם הבת של המזכירה של הרופא שיניים. אני זוכר איך שכנעתי אותו בלהט: "מה זה סקס חד-פעמי עם גמדה פוזלת מרחובות לעומת חלום של חיים שלמים?"
אתמול, כשביקרתי על הסט, היתה לי הרגשה ששי חזר לשתות. מצאתי בחדר הלבשה וודקה מזוקקת. כשהתעמתתי איתו הוא טען שמדובר בחומר שאיתו מנקים את העדשות של המצלמה. כשלחצתי אותו לקיר הוא נשבר והתחיל לבכות. "התקציב של הסדרה נגמר ביום השלישי של הצילומים. השחקנים לא למדו את הטקסטים שלך, השחקן הראשי לא מוכן להוריד את השפם שלו, הצלם כנראה התחיל לפתח סימפטומים של פרקינסון – זאת תופעת לוואי של אקסטזי – ואין תקציב לאקדחים לשוטרים".
ניסיתי להרגיע אותו. בכל דבר יש גם צדדים חיוביים. רעידות של המצלמה, לדוגמה, זה מאוד אמנותי. היום בכל סדרה יש את זה. "ובקשר לאקדחים – תצלם אותם מרחוק ותיתן להם להחזיק אקדחי מים, אף אחד לא ירגיש בהבדל".

סוף ספטמבר 2001

למוש דנון המפיק עיקלו את כל הרהיטים מהמשרד. מסתבר שהבנקים לא מוכנים לממן את הסדרה שלנו יותר. על-פי חישובים של הרואה חשבון, הסדרה תתחיל להחזיר את ההשקעה בה בערך בשנת 2056 – וגם זה אך ורק אם השקל יתחזק והדולר יגיע לשפל של שקל וחצי לדולר. הלחץ הכלכלי מתחיל לתת אותותיו במפיק שלי. המנהלת האמנותית של הפרויקט, מירית טובי, סיפרה לי שהוא מודד לחץ דם כל שעה וחצי, ובעצת הרופאים התחיל בדיאטה מיוחדת: הרופאים טוענים שגם בחסה יש יותר מדי כולסטרול בשבילו. הוא האדם הראשון שקיבל המלצה חד משמעית לאכול אך ורק אוויר.

7 בינואר 2001

הפרק הראשון שודר! הגיעו נתוני רייטינג מעט מאכזבים. שי התקשר מהגמילה בצרפת, הוא כבר שבועיים לא נוגע בשום משקה אלכוהולי. "מה קרה להבטחות שלך למיליון וחצי צופים?". מסתבר שראו אותנו בערוץ 10 כ-134 צופים. אם מורידים את המבקרים, בני משפחה ושחקנים, מסתבר שהיה לנו צופה וולנטרי אחד: איציק אושעיה מנס ציונה. מדובר במקרה טראגי של נכה משותק בארבע גפיים שנתקע מול ערוץ 10 ולא הצליח לקרוא לפיליפינית שלו.
ניסיתי להרגיע את שי וטענתי שהרייטינג עוד יכול להשתנות. ובאמת, בשידור של הפרק השני הוא השתנה: איבדנו עוד שלושים צופים.

23 בפברואר 2003

זהו, והיום אנחנו סוף סוף עולים לאוויר לשידור מלא של כל פרקי הסדרה. המפיק ביקש ממני לנסות לדחוף את הקוראים לצפייה בתוכנית. אני סירבתי. מה הוא מציע שאני אעשה? אזכיר כל משפט שני שהסדרה עולה ביום א' בערוץ 10 בשעה תשע וחצי בערב? שאני אכתוב לקורא משפטים כמו: "אתה מרגיש כבד, העפעפיים שלך מתחילות להיעצם, אתה חייב לצפות בתיק סגור בערוץ 10 בכל יום א' בתשע וחצי, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שתעשה בחייך, אתה חייב לצפות בסדרה תיק סגור. אני אספור עד שלוש ואתה תתעורר ולא תזכור מילה מהטור הזה, אחת שתיים שלוש"?

"תיק סגור", ערוץ 10, הערב (ראשון), 21:30