אמילי אוהבת את אדם

גאון הדני לארס פון טרייר בחן עשרות שחקניות בריטיות כשחיפש את השחקנית שתגלם את הדמות הראשית ב"לשבור את הגלים", ואז גילה את אמילי ווטסון בהצגה "שעת הילדים" והתרשם מתמונות שלה. הוא ידע שמצא את המיועדת. "לאמילי יש פנים המביעות מגוון רחב של רגשות", נימק את בחירתו. "פנים שלעולם לא תתעייף מלהביט בהם". "לשבור את הגלים" (96') היה סרט הביכורים של ווטסון, וההופעה המרשימה והחושפנית כאשה המוכנה להקריב הכל למען הבעל הנכה, סימנה אותה כהבטחה עצומה וכן העניקה לה מועמדות לאוסקר.

מאז "לשבור את הגלים" ווטסון מצדיקה את התקוות שתלו בה. היא מקפידה בבחירת תפקידיה, עושה סרטים איכותיים ועובדת עם מיטב הבמאים, בהם רוברט אלטמן ("פארק גוספורד"), אלן פרקר ("האפר של אנג'לה") ואלן רודולוף ("טריקסי"). ווטסון מתמסרת לדמויות שהיא מגלמת (לקראת צילומי "הילארי וג'קי", שם גילמה את הצ'לנית ז'קלין דה פרה, התאמנה בנגינת צ'לו).

ווטסון, 36, עושה בדרך כלל תפקידים כבדים, ולכן החליטה לאחרונה שהגיעה העת להשתעשע. כשהבמאי פול תומס אנדרסון ("מגנוליה", "לילות בוגי") הציע לה לעשות את הקומדיה "מוכה אהבה", היא נעתרה בשמחה. "אמרתי לו שאני לא רוצה הפעם לבכות, ליילל ולמות כמו שאני נוהגת לעשות בסרטים".

ב"מוכה אהבה" מגלם הקומיקאי אדם סנדלר מנהל מפעל קטן, שגדל עם שבע אחיות ולכן פיתח חששות מנשים. אחת מאחיותיו רוקחת עבורו פגישה עיוורת עם אשה מיסתורית. כשבארי פוגש בלנה (ווטסון) הוא מתאהב, אך כשהיא עוברת להוואי הוא מחליט שעליו למצוא דרך להעביר עצמו לשם ולזכות בליבה. כאקט של אהבה הוא קונה אלפי פודינגים, בתקווה לזכות בכרטיס טיסה חינם להוואי.

"זה סרט על כאב הבטן שבהתאהבות. לנה, הדמות שאני מגלמת, היא לא מכאן, לא שייכת, אבל היא חמה ואנושית", העידה ווטסון כשנפגשנו בפסטיבל קאן האחרון, שם הוקרן "מוכה אהבה" במסגרת התחרות הרשמית (אנדרסון עוטר שם בפרס הבמאי המצטיין). פגשתי בווטסון בקזינו המצועצע של מלון קרלטון. היא התייצבה בחולצה שחורה ומכנסיים שחורים ותספורת קארה שובבה. שרשרת כסף עיטרה את צווארה, והאיפור מינימלי. היא היתה חייכנית וחמודה, במהלך הראיון בלסה כדורי שוקולד, ובסיום הזלילה ליקקה את אצבעותיה כדי לנקות את שאריות השוקולד שדבקו בהן.

- לסנדלר יש דימוי של קומיקאי פרוע החובב הומור נחות. האם היו לך דעות קדומות עליו והאם שינית את דעתך בעקבות העבודה איתו?

"האמת שלא הייתי מודעת לעבודותיו הקודמות. לא יצא לי לראות סרטים שלו. ב'מוכה אהבה' הוא נכנס לאזור מאוד שונה מבחינתו. ויפה שהוא לא נתקע. לעומת תפקידיו הקודמים, הדמות שלו בסרט עדינה".

- הסצינות הרומנטיות איתו עברו בשלום?

"אחד הדברים החביבים עלי בסרט, שלאדם היה קשה בסצינות האהבה כמו שהיה קשה לבארי, הדמות שהוא מגלם. היינו חמודים אחד לשני. זה היה סרט על אהבה ולא ידענו איך להתמודד עם זה. כשהתחלנו לצלם, היינו צריכים להוריד בגדים, וזה לא משהו שקל לעשות ואתה דואג ולחוץ, אבל זה הלך חלק ובהחלט אהבתי את הסצינות הללו".

- איך היה לעבוד עם במאי ייחודי ומקורי כמו פול תומס אנדרסון?

"אני מעריצה גדולה של העבודה של פול, והתרגשתי כשהוא התקשר אלי וביקש ממני לעבוד איתו. נסעתי ללוס אנג'לס לפגוש אותו, הוא בא לאסוף אותי משדה התעופה, וכאן התחילה מערכת יחסים ידידותית נהדרת. הלכנו לבית שלו וגיליתי שיש לו כלב, אז דיברנו עליו במשך שעות ואני הסתובבתי בבית והפלתי דברים. היחסים בינינו היו כמו לצאת להרפתקה רומנטית עם אדם שאת לא מכירה. פול היה אמיץ כשלא ידע על מה הסרט הזה הולך להיות, עד שהחל לצלם אותו. ומבחינתי הסרט הזה הוא מאכל טעים במיוחד. כמה שבועות או חודשים אחרי הפגישה שלי איתו בלוס אנג'לס, הגיע אלי תסריט והתברר לי שפול כתב תפקיד שהיה קרוב אלי יותר מכל דבר אחר ששיחקתי אי פעם. כמו שאתה יודע, אני בדרך כלל משחקת משוגעת, רעה ומסוכנת, ופול כתב תפקיד פשוט של מישהי שרוצה להתאהב, כמו שרוב האנשים רוצים".

ווטסון נולדה בלונדון. אביה הוא ארכיטקט ואמה מרצה באוניברסיטה. הם העניקו לה חינוך קפדני, לא הירשו לה לצפות בטלוויזיה וכתחליף היא התבקשה לקרוא. לאור זאת עד היום היא סובלת מפערים גדולים בתרבות הפופולרית, ונבוכה כשמישהו מזכיר מושגים בסיסיים שהיא אינה מכירה (בעלה, למשל, משתגע כשהיא איננה מכירה עובדות יסודיות על תוכניות טלוויזיה מיתולוגיות). אגב, כשהיתה בת 4, היא ואחותה דיגמנו ל"לורה אשלי", אחרי שסוכנת הבחינה בה בחנות וביקשה מאמה רשות לצלם אותה.

ווטסון למדה ספרות באוניברסיטת בריסטול ותיאטרון בלונדון. במהלך עבודתה ב"רויאל שייקספיר קומפני" היא התאהבה בשחקן ג'ק ווטרס, שבהמשך הופיע איתה בסרט "המתאגרף". השניים התחתנו ב-95' והם חיים באושר בקמדן, לונדון. ווטסון מודה שבהתחלה היה קשה לו עם ההצלחה שלה, אבל הם מתייחסים לזה כניסיון משותף ומנסים לזרום איתו.

- יוצא לך לאחרונה לקפוץ לא מעט לאמריקה. איך בעלך משתלב בתמונה?

"אכן, זה קורה לי די הרבה לאחרונה, ואני צריכה לארגן את החיים שלי. וזה בהחלט קשה. בעלי בא איתי כי כך יותר קל לי. כשהוא מצטרף אלי, הוא עסוק בכתיבת תסריטים".

- את מתכוונת להופיע איתו בסרט?

"אנחנו כותבים יחד, כך שגם לשחק וגם לבלות איתו את הלילות, זה יהיה יותר מדי".

- לאחרונה התנסית בהרפתקה הוליוודית שונה מבחינתך: "דרקון אדום". איך היתה החוויה?

"אחרי שעשיתי סרטים אירופיים, 'דרקון אדום' היה קול. אנתוני הופקינס היה נפלא. ומאחר ששיחקתי עיוורת, הייתי צריכה לסובב את הראש כל הזמן ולא נדרש ממני, תודה לאל, לשאת עלי אקדח או לעשות כושר גופני. הוליווד היא לא מקום שאני רוצה לבלות בו את כל זמני. אבל זו היתה חוויה".