חזרנו אלייך שנית

בסוף השבוע שעבר עשה הזמר רן אלירן במכוניתו את הדרך מביתו שבניו יורק לוושינגטון. אלירן נסע עם פסנתרן וציוד הגברה כדי להנעים בקולו חגיגה וושינגטונית יוקרתית בבית כנסת נחשב.

רן אלירן היה רק בן 18 כאשר כבש את שארם א-שייח עם שירו הפיוטי, "חזרנו אלייך שנית". לאחר מלחמת ששת הימים הוא הפך לאגדה. מה שנשאר מהמלחמה ההיא זה הרבה שטח כבוש, ושני שירים: "ירושלים של זהב" ושארם א-שייח בשנית.

כבר שנים שהוא במנהטן. את חייו המוזיקליים הוא מנהל בין אוף ברודוויי לבין הופעות בפני הקהילה היהודית המקומית. לאחר הפיגוע במגדלי התאומים הוא הוציא דיסק מיוחד.

הלכנו לפגוש אותו במלון בו התגורר בוושינגטון, הווארד ארנסטיין, ראש תחנת הניוז-רדיו של סי.בי.אס בוושינגטון, ואני. עבור ארנסטיין זה היה מפגש מרגש: כשהיה תלמיד תיכון הוא נהג להאזין בהערצה לשיריו של אלירן.

כשהגענו למגרש החניה של המלון הרגשנו כמו במובלעת ישראלית. השומר בפתח לקח מראה הפוכה וסרק את תחתית מכוניתנו כדי לוודא שאיננו נושאים מטען חריג. וושיגנטון למדה לחיות את הסיוט הישראלי. וכך במפגש אחר הצהריים נסגרו כמה מעגלים.

רן אלירן, שהפך שלא בטובתו לסמל של מדינת ישראל החדשה שאחרי 67', התקשה לפרוץ למחוזות יצירתיים אחרים במולדתו. הוא עזב את חיפה והגיע עד למנהטן כדי להתרחק מהכתיבה על מלחמות ואירועי היומיום, ומצא את עצמו כותב על הפיגוע של אל קאעידה במרכז הסחר העולמי. "קשה להיות סמל, קשה להיות שלט מהלך", הוא אומר בקול שאין בו מרירות, אבל יש בו השלמה עם מי שהפך לסמל של כיבוש, של הנורא שבמלחמה. "מי היה מאמין שאני אוציא תקליט על ה-11 בספטמבר, מי היה מאמין שדבר כזה יקרה כאן".

באותו אחר הצהריים, לא ניתן היה להימלט מהמחשבה כי יש משהו בחיפה, תל אביב או ירושלים שמכריח את הכוכבים לזהור רק לפרק זמן קצר. את רן אלירן כיבו בישראל ועכשיו, בהתקרבו לגיל פנסיה, הוא מנסה לזרוח מחדש על קו ניו יורק-וושינגטון, שם עדיין מוחאים לו כפיים. מגיע לו.

מכופף ידיים

הנשיא בוש לא ירד מהעץ, הוא גם לא מחפש סולם. המלחמה שהוא מתכנן עתה נגד עיראק נועדה במקור להפיל את סדאם חוסיין מהשלטון. עכשיו נוספה לה עוד מטרה: לכופף את היד לז'אק שיראק. ביחסי האהבה-שנאה בין צרפת לאמריקה, היו כבר הרבה עליות ומורדות. עתה, סביב המחלוקת על נחיצותה של המלחמה, עומדת יוקרתו של הנשיא האמריקני מול יוקרתו של הדייר מספר אחד בארמון האליזה.

כשהחל בוש במאמצים הדיפלומטיים במטרה לגבש הסכמה עולמית רחבה למלחמה, הוא סימן את צרפת כמי שתעשה בהתחלה קולות של התנגדות, תדבר בקולם של יפי הנפש, ובסופו של דבר, כמעט כמו תמיד, תתיישר לימינו של נשיא המעצמה היחידה בעולם ותתמוך בעמדת הבית הלבן. בוש לא לקח בחשבון שהפעם, מי שנותן את הטון בפריז זה הרחוב.

המוני צרפתים מתנגדים למלחמה, שאותה הם רואים כמיותרת, בלתי נחוצה, מלחמה שנועדה לשרת אינטרס אישי של האיש מהבית הלבן.

צרפת מעולם לא ויתרה על שאיפתה הלגיטימית לתת את הטון בעולם, או לפחות המוזיקה. הצרפתים אף פעם לא השלימו עם העובדה שממלכת הפלסטיק האמריקנית, שנראית בעיניהם מעצמה חסרת שורשים, וולגרית ונעדרת כל תרבות, היא זו שמובילה את העולם. אבל מול מעצמה מדינית שיש לה את הצבא הגדול והמשוכלל בעולם, הצבא האמריקני, קשה לעשות שריר.

קזינו מלחמה

בוש החליט לצאת למלחמה הזאת עם הצרפתים או בלי הצרפתים, עם הגרמנים או בלי הגרמנים, שלא לדבר על הצפצוף הארוך שהשמיע לעבר האו"ם, שאותו הוא רואה כגוף אנכרוניסטי ובלתי רלוונטי בעליל. בוש כבר יצא למלחמה. הוא יושב על עץ כל כך גבוה, שקפיצה מצמרתו תרסק את אבריו הפוליטיים, ואם יגישו לו סולם, הוא יבעט בו.

אם בוש יחזור מהמלחמה מנצח, העולם ימחא לו כפיים והצרפתים יעדיפו להתרכז בבאגט שלהם ולא לעשות יותר מדי קולות. הם יצטרפו להצלחה בדיעבד. אולם אם בוש יוכתר כאבי המלחמה הכושלת, המיותרת ביותר בהיסטוריה, מאזן הכוחות העולמי, לפחות מבחינת התפיסה שלו בציבור, יעבור לטובת אירופה.

מספיק שהפצצות האמריקניות החכמות יפגעו בכפר עיראקי מאוכלס ויהרגו מאות אזרחים חפים מפשע, בהם ילדים, כדי שהעולם יישטף בגל של הפגנות נגד אמריקה. מספיק פאשלה צבאית אחת שתגרום להרג של אלפי חיילים אמריקאים, כדי שגל ההפגנות ישטוף גם את מרכזי הערים והקמפוסים בארה"ב. כשיוצאים למלחמה, ועוד נגד אויב שלא יודעים מה בדיוק הוא מחזיק במחסנים, קשה לדעת איך חוזרים משם. מספיקה תקלה אחת, טעות אנוש, חישוב לא נכון של תנאי השטח. ג'ורג' בוש, הקאובוי מטקסס, הפך במחצית כהונתו למהמר. עכשיו הוא רוצה שקט:"הוא מנהל את הקזינו".

מבחנו של החץ

השבוע חדר לבית הלבן השליט מבגדד: סאדם חוסיין, בראיון בן כמה שעות שנתן לדן ראדר מסי.בי.אס, הזמין את ג'ורג' בוש לעימות חי באמצעות לווין שישודר בטלוויזיה בכל העולם. סאדם הציע לדבר על נחיצות המלחמה. היהירות האמריקנית יצרה תגובה אופיינית: "זוהי הצעה לא רצינית", נאמר בהודעת הבית הלבן. למה בעצם?

במקרה של מתקפת טילים על ישראל

הנחת העבודה בבית הלבן היא שכאשר תחל המלחמה, ינסה סדאם חוסיין לשגר טילים לעבר ישראל. אמנם, שלא כמו בימים שלפני פרוץ מלחמת המפרץ, הפעם סדאם לא השמיע אפילו שבריר של איום כלפי ישראל, ובממשל האמריקני מציינים כי הוא לא עושה זאת, כיוון שאם יאיים, הוא בעצם יודה כי יש לו נשק שאסור לו להחזיק.

סדאם, שמתבשם מגל ההתנגדות בעולם למלחמה נגדו, לא רוצה לאבד את הסימפטיה. אבל ברגע שהמלחמה תפרוץ, ישתנו הכללים. כדי למנוע ממנו לשגר טילים לעבר ישראל, הוחלט בצבא האמריקני להקצות יחידה מיוחדת שתטפל בהשמדת הטילים והמשגרים במערב עיראק. גם במלחמת המפרץ הבטיחו האמריקאים לטפל ביום הראשון למלחמה במשגרים ובטילים שנועדו לפגוע בישראל, אלא שאז לא היתה להם יחידה מיוחדת למטרה זו והלקח נלמד.

אם יקרה הנורא מכל והטילים ישוגרו לעבר ישראל, הבטיחו האמריקאים כי הפעם תינתן התרעה ארוכה יותר מאשר בפעם הקודמת. במלחמת המפרץ ב-1991 פעלה מערכת ההתרעה באמצעות לוויין, אלא שאז סיפק הלוויין האמריקני את הנתונים לצבא האמריקני וזה העביר אותם לישראל. הפעם הלוויין יעביר ישירות את הנתונים לצה"ל, מה שיאפשר התרעה של שש-שבע דקות. מדובר בפרק זמן קריטי.

בנוסף, הפעם יהיה בזירה טיל החץ, שנועד ליירט טילים. אם סדאם ישגר סקאדים לעבר ישראל, זה יהיה מבחנו של החץ. על הפטריוט סומכים פחות, לאחר שבמלחמת המפרץ, כידוע, הוא לא עמד בציפיות.