איך אומרים בערבית ערוץ 2

כשמיקי אומרת ערב טוב ליעקב וגדי מברך את יונית, יש כ-1.2 מיליון תושבים שלא ממש צופים במלחמת הרייטינג המשתוללת. כחמישית מאוכלוסיית ישראל הם ערבים-ישראלים, ובזמן שמיקי ויעקב מצטחקקים על המסך ויונית מישירה מבט - הם מזפזפים בין שורה של ערוצים הנקלטים על-ידי צלחת לוויין: ערוצים מכווית, סעודיה, מצרים ועוד.

והמפרסמים הישראלים? הם מתוסכלים. החישוב לא מסובך: מדובר 250 אלף משקי בית, מתוכם כ-80% מתחת לגיל 35, שמהווים כ-15% מכוח הקנייה - אבל רק 1.3% מתקציב הפרסום הארצי. זה לא שהמפרסמים לא רוצים - פשוט אין להם מדיה זמינה לפנייה למגזר.

את הפתרון אמורים המפרסמים למצוא בערוץ טלוויזיה מסחרי חדש שיעלה לאוויר, אם לא יהיו עיכובים, בעוד כשנה. לקח הרבה זמן, הרבה דיונים, ועדות, ושינויי חקיקה, אבל לפני כחודש נולד בשעה טובה המכרז לערוץ הערבי הייעודי. במאי, אם לא יהיו עיכובים, תיבחר הקבוצה הזוכה.

צעירים חסרי מנוח

האם הערבים הישראלים מצפה ללידת הערוץ בכיליון עיניים? אולי. והמפרסמים? בטוח שכן. אין כמו הטלוויזיה לבניית מותג. היום אנחנו פעילים במגזר זה בעיקר באמצעות רדיו ושילוט חוצות. "אין ספק, שהאימפקט של ערוץ שיתקבל על-ידי ערביי ישראל, יכול להיות עבור המפרסמים כמו האימפקט שהיה לערוץ 2 כשהוא יצא לאוויר העולם. זה יכול להיות שינוי משמעותי מאוד", אומר הפירסומאי רוני אריאלי, בעל משרד הפרסום "מגזרים" המתמחה בנישות מגזריות. לדבריו, הערבי הישראלי הממוצע לא מרבה לקרוא, לבקר בקולנוע או בתיאטרון. הוא מבלה שעות רבות יחסית בבית, מול מקלט הטלוויזיה.

מנתונים שנמצאים בידי אריאלי עולה, כי מדובר בקהל צעיר יחסית, מוטה מותגים, שרוצה להתקדם, תופס עצמו כמקופח ומחפש להתבלט. לדברי אריאלי, הצעיר הערבי חשוף כיום במידה רבה למותגים בינלאומיים, אליהם נחשף באמצעות ערוצי הטלוויזיה של מדינות ערב. מאחר שמותגים ישראלים לא ניתן לפרסם שם, הדרך לכיסו קשה. והכיס הערבי, כך מתברר, הלך והתרחב בשנים האחרונות.

מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי המגזר הערבי הוא המגזר בעל הצמיחה הכלכלית לנפש הגבוהה בישראל. ההכנסה הממוצעת למשפחה עלתה בין השנים 98-99 מ-5,100 שקל ל-10,560 שקל. מספר הנפשות הממוצע למשפחה ירד מ-7.2 ב-1970 ל-5.2 נפשות ב-99, כלומר רמת החיים עלתה.

המגזר הערבי גדל בקצב מהיר מהמגזר היהודי: 30% מכלל הלידות בישראל ו-37.5% מהלידות הראשונות הן במגזר הערבי. מוצרי צריכה בסיסיים כגון מזון, הלבשה והנעלה, מהווים כיום כ-40% מהסל המשפחתי הערבי, לעומת 23% אצל המשפחה היהודית הממוצעת.

אריאלי: "מדובר באוכלוסייה שצורכת הרבה. 60% מדווחים על הכנסה מעל הממוצע, חלק גדול ממנה אינו מדווח לרשויות המס. אין להם משכנתא. יש להם הכנסה גדולה יותר פנויה לצריכה. סל הצריכה בכפר זול מזה שבתל-אביב. זה מגזר מאוד דינמי, ומאז פרוץ האינתיפאדה צעירי המגזר מבקשים להפגין עצמאות רבה יותר ולהפגין רמת חיים גבוהה יותר. הם אוהבים מותגים וסמלי מעמד".

מגשימים חלום

באופן טבעי, המכרז לערוץ היעודי עורר עניין רב בקרב אנשי התקשורת והפרסום במגזר הערבי. מאז רכשו כ-4 קבוצות את המכרז, מתנהלים מגעים עם בכירים בעולם העסקים והתקשורת במגזר, בין אם על השקעה ובין אם על מעורבות פעילה. המצב הביטחוני משפיע לשני הכיוונים: יש המבקשים, דווקא עכשיו, לא לוותר על הפרויקט. לעומת זאת, משקיעים פוטנציאליים מחו"ל ירדו מהפרק.

עד כה הודיעו רק שתי קבוצות רשמית על כוונתן להתמודד במכרז. סאלם שידורי טלוויזיה בערבית, שבראשה עומדים נזיר מג'אלי ודורון מייגנרס, וקבוצה בראשות וידה תקשורת ו-JCS, בהובלת וידה ולוטפי משעור. היא דמות ידועה במגזר בשל עברה כמראיינת טלוויזיה, וכן היותה משוררת ועיתונאית נודעת, והוא איש עסקים ותקשורת ידוע במגזר הערבי. שתי הקבוצות כבר נערכות זמן רב. JCS היתה שותפה פעילה בצוות ההקמה של הערוץ הישראלי בשפה הרוסית, ובאחרונה חתמה עם חברות הכבלים על הסכם להפקת 7 מהדורות חדשות יומיות ואחת בערבית.

מדובר אמנם בפרויקט עיסקי, אבל יותר מכך - עבור המשתתפים מדובר בסוג של חלום. כמו כל דבר שקשור לדיון הערבי-ישראלי, גם כאן שזורים יחד כסף, אידיאלים וחלומות. "האזרחים הערבים בישראל חשופים למאות ערוצי רדיו וטלוויזיה בערבית, אולם אין להם אף מדיום אלקטרוני משלהם, ערבי-ישראלי", אמר משעור בעת ההכרזה על ההתמודדות. לדבריו, "הדבר אינו מאפשר לערביי ישראל לפתח חיי תרבות, כלכלה וחברה בריאים ולדון בסוגיות יומיומיות". משעור העריך, כי "ערוץ כזה יסייע לציבור הערבי בישראל, וגם יתרום רבות לאווירה במדינה, לדו-שיח, לדו-הקיום ולחיים בכלל".

גם בשיחה עם אנשי הקבוצה המתחרה קשה להשתחרר מהתחושה שהם רואים עצמם גם כסוג של שליחים. רק רז רון מסולומון שוקי הון, המלווה את קבוצת "סאלם שידורי טלוויזיה בערבית", מזכיר לכל הנוכחים שוב ושוב כי השורה התחתונה בעסק היא המספרים.

שתי הקבוצות מעניינות מבחינת הרכבן, ומבחינת הערך המוסף שהן מביאות איתן למכרז. עצם קיום המכרז מהווה הזדמנות, שבימים אלה הפכה נדירה, לשיתוף פעולה אמיתי בין יהודים לערבים. הרכב כל קבוצה כולל גם יהודים, וכך גם לגבי המשקיעים שגויסו.

וידה-תקשורת, בשליטת וידה ולוטפי משעור, היא חברה לרדיו אזורי וטלוויזיה, המשתייכת לקבוצת נצרת תקשורת המונים הנמצאת בבעלות משפחת משעור. הקבוצה מפעילה שורה של חברות בתחומי המדיה והפרסום, בכללן חברת הפרסום נצרת, והעיתון המוביל "אל סינארה", לצד שורה של ירחונים ופעילויות נוספות.

ליפקין-שחק מגייס

בקבוצת סאלם, יכהן מג'אלי כמנכ"ל ועורך ראשי. מג'אלי הוא מבכירי העיתונאים במגזר הערבי ובעל טור יומי בעיתון הבינלאומי הנפוץ "שארק אל אווסט", העיתון הערבי הנקרא בעולם. עד 99' היה העורך הראשי של העיתון היומי "אל איתיחאד" במשך 7 שנים, לאחר 20 שנה כעיתונאי וחבר מערכת.

מייגנרס, שיכהן כמפיק ראשי, הוא מפיק ובמאי טלוויזיה ותיק, בעל חברת ההפקות וידאה. הקבוצה חברה לבית-ההשקעות סלומון שוקי הון המעניק את הליווי הפיננסי לפרויקט. עוד חבר בקבוצה הוא הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק. תפקידו בכוח מתמצה בעיקר בגיוס המשקיעים, והוא אינו מתכוון להיות פעיל בערוץ, אם וכשיוקם. מנגד הוא מצהיר שהוא מתכוון לעזור לערוץ לקום ולעמוד על הרגליים, וכן, גם להשפיע במידה מסוימת על תכני הערוץ. "היתה פנייה אלי וזה נראה לי מעניין", הוא אומר, "אני מאמין שלערוץ איכותי, שאינו ממשלתי ושידבר לכל ערביי ישראל, יש סיכוי טוב".

עוד סבור ליפקין-שחק, כי "ערוץ כזה יכול לתרום הרבה מאוד לא רק למערכת היחסים בין ערבים ליהודים בישראל, אלא גם בעל סיכוי להפוך לכלי שיביא אינפורמציה מהימנה, ולא מטעם, על מדינת ישראל לערבים בכל מקום". בנוסף מתנהל מו"מ עם שוקי לוי, שותפו לשעבר של חיים סבן ובעל חברת הפקות הוליוודית, על השקעה בפרויקט.

החיבור בין מייגנרס ומג'אלי הוליד את הרעיון להקמת הקבוצה. השניים התיידדו לפני מספר שנים, בעקבות סרט שביים מייגנרס. "מאז הפכנו חברים טובים, גם המשפחות", אומר מייגנרס. "אין היבט פוליטי ביחסים בינינו. אני לא איש פוליטי". 10 שנים הם חברים ו-3 שנים הם עובדים יחד על הפרויקט. "מדובר בחברות ששרדה את שלל המצבים הבלתי אפשריים שמציגה ישראל. כשיש פיגוע במרכז, אני מתקשר אליו ושואל לשלום משפחתו, והוא מתקשר אלי כשיש פיגוע בצפון", אומר מג'אלי. שנינו נגד אלימות.

"העמים המשוגעים האלה צריכים לחיות בשותפות ובשלום. הם הכי קרובים מבין העמים מבחינת שפה, קדושה למקום, רקע היסטורי. לא מבין למה הם משתגעים ככה. אנחנו מאמינים שהערוץ יהיה צעד בכיוון הנכון. תרומה מסוימת לשינוי פני הדברים".

מג'אלי עושה רושם של איש שיחה מרתק. שנותיו הרבות לצד איש הרוח אמיל חביבי והניסיון הרב הופכים אותו למוערך בקרב חוגים רבים, גם אם הם לא תמיד מסכימים לדעותיו. הוא התגלגל לתקשורת במקרה. בשנת 73' עבד בהתקנת תריסים, קיבל מכה ביד וחיפש משהו אחר. הוא הלך ללמוד עיתונות והגיע לחביבי. כיום הוא אחד מהפרשנים המבוקשים בעולם בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי.

החיבור לסולומון שוקי הון קצת חריג. בית-ההשקעות אינו מלווה את הפרויקט במובן המקובל, אלא נמנה על השותפים בקבוצה. "עשינו כאן משהו חריג כי זיהינו שיש פה פוטנציאל עצום של אוכלוסייה עם צרכים וללא צינור להגיע אליה", אומר רון.

בלי הכבלים ויס

את שתי הקבוצות מובילים אנשים שפעלו זמן רב כדי שהמכרז יקרום עור וגידים. משעור פעל עם הרשויות שנים רבות כדי לאפשר את המכרז. מג'אלי ומייגנרס פעלו גם הם בכיוון והיוו גורם פעיל בשינויי חקיקה שבוצעו בסוף 2001. הם יזמו מהלך לתיקון של חוק הבזק, שיאפשר לערוץ הערבי להיות משודר באופן לא מקודד - כלומר כל מי שיש לו צלחת רגילה יוכל לקלוט את שידורי הערוץ. בהתחשב בכך שפחות מ-50% מהתושבים הערבים של ישראל מנויים בחברות הכבלים או ביס, ברור שמהלך מסוג זה היה הכרחי. בנוסף, צורת שידור זו תאפשר גם לערבים ממדינות המזרח התיכון, צפון אפריקה ואף מערב אירופה לקלוט את שידורי הערוץ.

איש העסקים יוסי מימן, הבעלים של ערוץ מסחרי חדש אחר - ערוץ 10 - שופך בימים אלה מיליוני דולרים מדי חודש כדי לנסות ולהחיות את הערוץ. הבעלים הפוטנציאליים של הערוץ הערבי הייעודי לא נראים מוטרדים מאפשרות שכזו. "אנחנו מדברים על סדרי גודל אחרים לחלוטין", אומר רון. הוא אינו מוכן לחשוף את התקציב המתוכנן, אלא לומר שקבוצת המשקיעים תשקיע השקעה ראשונית של כ-8-6 מיליון דולר. ההערכה של הקבוצה היא כי העסק ייצר הכנסות מהיום הראשון, שבשנה השנייה כבר יעברו לרווחיות ושהחזר ההשקעה למשקיעים יגיע כבר בשנה השלישית. אופטימי למדי.

מייסדי הקבוצה נראים בטוחים בהערכות שבידיהם. גם כשהם שומעים שערוץ ייעודי אחר, הערוץ הרוסי, לא משגשג בלשון המעטה, הם לא נבהלים: "הערוץ הרוסי מתחרה בשני ערוצים רוסיים אחרים. אנחנו נכנסים לנישה בתולית לחלוטין", הם אומרים. הם רואים עצמם מגיעים לכל האוכלוסייה הערבית בארץ, והרחק מעבר לגבולות המדינה.

המפרסמים נוטים לקבל את ההערכות של הקבוצות השונות, בלי להתייחס למספרים. ישנה הסכמה גורפת על כך שמדובר בנישה עם פוטנציאל גדול. אלא שהערוץ יצטרך תחילה להוכיח את עצמו, ולא יהיה קל לבחון את הרייטינג שלו באמצעים המקובלים עתה.

אריאלי סבור, כי ערוץ איכותי, שלא יהיה ערוץ מטעם, יכול להצליח. בימים רגישים אלו נשאלת שאלת התכנים - הנגיעה בנושאי אקטואליה והתערבות אפשרית של גורמים ממשלתיים. מג'אלי ממהר להבהיר: "אם לא היה מדובר בערוץ עצמאי, לא הייתי פה". הוא ממהר להוסיף כי "בישראל יש חוק, ואנחנו מחויבים לחוק הישראלי". מג'אלי אומר, כי לערביי ישראל מגיעה טלוויזיה חופשית, עצמאית, מגוונת. נושא השלום והדו-קיום, הוא אומר, הם חלק מהאג'נדה במדינה. רון ממהר לחסום את כיוון השיחה, ולחזור ולהסביר: "מדובר בעסק. המוטיבציות של השותפים הן עיסקיות. אסור לשכוח את זה".