ניל סיימון פותח פרק ב'

ההפקה המחודשת של תיאטרון הקאמרי למחזהו האוטוביוגרפי של ניל סיימון, "פרק ב'", עלתה השבוע על הבמה, ומציעה לקהל שעתיים ורבע של שנינויות מהירות, עקיצות ולא מעט משפטי מחץ שתשמחו להלאים לשימוש עצמי. את המחזה ביים אלון אופיר ("מר גרין", "עוץ לי גוץ לי") ומשתתפים בו שמואל וילוז'ני, לימור גולדשטיין, יפתח קליין ואסי לוי-קופמן.
ג'ורג' שניידר (וילוז'ני) הוא אלמן טרי וסופר, שאחיו ליאו (קליין) מנסה למצוא עבורו שידוך הולם שיחזיר אותו למסלול חיים נורמאלי, ממנו ירד לאחר מות אשתו. אחרי סדרה של דייטים כושלים, ליאו מוצא שחקנית צעירה בשם ג'ני מלון (גולדשטיין) - חברתה הקרובה של המאהבת שלו (לוי-קופמן) - שהתגרשה לאחרונה. השניים מנהלים שיחת טלפון ראשונית ומשעשעת וקובעים להיפגש.
בהפקה הנוכחית כמו גם בהפקה הקודמת שעלתה בתיאטרון הקאמרי, מחולקת הבמה לשתיים והקהל צופה במקביל במה שמתרחש בביתה של ג'ני ובביתו של ג'ורג', הצמודים זה לזה. גם במחזה זה של סיימון בא לידי ביטוי כשרונו יוצא הדופן לכתיבת דיאלוגים מבריקים, שמציגים דמויות סרקסטיות במיוחד. וילוז'ני, בתפקיד מאד שונה מתפקידים אחרים שלו בתיאטרון ("יהודי בחושך", "משרתם של שני אדונים"), מצליח להעביר את הקונפליקט בין מחויבותו של ג'ורג' לאשתו המנוחה מצד אחד ורגשותיו העזים לאישה החדשה מצד שני. צוות השחקנים נפלא, ולמרות שהדמויות במחזה של סיימון עלולות להכתיב סוג מסוים של שטיקים סטריאוטיפיים, בהפקה הנוכחית נמנעו מלהתרסק לתוכם.

יופי של נישואים

כשההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרון אימפריאל בניו-יורק, סיימון נחשב כבר למחזאי מצליח עם עבר עשיר ועתיד מזהיר. ההצגה הצליחה, אבל בפרספקטיבה של הזמן נחשב המחזה לאחד מהפחות מוצלחים שלו, בין היתר בשל ניסיון היתר להצחיק והשנינות המאולצת, כך לדברי המבקרים. למרות הביקורת, "פרק ב'" מחדיר חמצן לתוך המציאות הישראלית החונקת, ומאפשר להתרפק בהנאה על צרותיהם (הלא פוליטיות!!!) של אחרים. סיימון מצליח לשעשע אך במקביל גם לגעת בלב, ובעיקר ליהנות מתחילתו ועד סופו של המחזה.
"פרק ב'" מבוסס כאמור על סיפורו האוטוביוגרפי של המחזאי: רעיתו של סיימון, ג'ואן, נפטרה אחרי 20 שנות נישואין ממחלת הסרטן בשנת 1973, וזמן קצר לאחר פטירתה נשא לאישה את מרשה מייסון, שחקנית צעירה וגרושה טרייה. כאן גם נמצא סוד כוחו של סיימון, שבונה קומדיות מתוך חומרים אישיים דרמטיים כמו נטישת בית ("תקע בצופר"), תחילתם של נישואין ראשונים ("יחפים בפארק") ותחילת נישואין שניים על כל הקשיים והצלקות שבהם. הוא כותב על מה שהוא מכיר ומה שהכי קרוב לו, אך אינו לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. "זוהי הצדעה אישית שלי לאהבה במסגרת הנישואים", אמר סיימון בראיון לעיתון "Record" על המחזה והוסיף, "'פרק ב'' מדבר על הפליאה והיופי שבה". צודק.