שתף קטע נבחר

"הבועה התפוצצה" כתבו תלמידי הריאלי לזכר חבריהם

בחיפה התאבלו בשקט. מאות תלמידים באו לראות את המקום שבו נרצחו חבריהם, מבית הספר הריאלי, עירוני ה' ואורט חנה סנש. הם סיפרו על מי שהכינה את טקס הסיום - ולא תזכה להשתתף בו, על הפחד לנסוע באוטובוסים ועל העתיד

"אחרי כמעט שנה של שקט, זה חוזר. ועוד לאן? לכרמל, בשדרות מוריה, המקום שחשבנו שאליו הטרור והשכול לא יגיעו. אבל בשניות הבועה התפוצצה, וגם אלינו, לחיפה, לכרמל, זה הגיע. מאותה שניה הכל השתנה, ולא יחזור להיות כמו שהיה".
מכתב מצמרר זה תלו הבוקר (יום ה') תלמידים מבית הספר "הריאלי" על בריסטול שחור, סמוך למקום הפיגוע שהיה אתמול בחיפה. מעל המכתב תלו חבריהם של הנרצחים את תמונותיהם בשחור לבן, תמונות מחייכות, שובבות, של פנים צעירות. כעדות אילמת לקיומם בקרבם, תלו חבריהם של הנרצחים גם את תעודות התלמיד שלהם, תעודות פלסטיק מגנטיות.
מאות צעירים ותלמידים מבתי ספר בחיפה הגיעו הבוקר וממשיכים לזרום למקום הפיגוע, בוכים והמומים עדיין מהמכה שניחתה עליהם. "קשה להאמין שהם היו בגילנו", לחשה תלמידה לתלמיד והשניים התחבקו.
התנועה ברחוב מוריה זוחלת לאיטה. הנהגים עוברים ליד מאות הצעירים המתגודדים ומדליקים נרות נשמה, מעיפים מבט קצר וממשיכים בדרכם. הבוקר לא נשמעו בחיפה צעקות, גם לא זעקות שבר. התלמידים והחברים שבאו לזכור את החברים שנרצחו אתמול בפיגוע העדיפו להיזכר בחבריהם בשקט, באינטימיות.
"קשה לי לעכל שאירוע קשה כזה קרה כאן אתמול, במקום שבו אני עומדת עכשיו", אמרה אלינה גולדברג, תלמידת כיתה י"ב בבית הספר עירוני ה', חברתה של טל קרמן, שנהרגה בפיגוע. "אנחנו הגענו לכאן חצי שעה אחרי הפיצוץ, ורק הבוקר שמעתי שטל נהרגה. היא זו שארגנה את כל חגיגות טקס הסיום. היא הייתה אמורה לערוך את ספר המחזור". וכך, הילדה שארגנה את טקס הסיום - לא תזכה להשתתף בו.
גשם וברד החל לרדת על הכרמל. הוא כיבה את הנרות הפזורים על המדרכה, אבל לא פיזר את התלמידים. לא היום. רבקה שץ, מנהלת בית הספר אורט חנה סנש, שאיבד שני תלמידים בפיגוע, סיפרה ל-ynet כי התלמידים ביקשו לנסוע בצורה מאורגנת אל מקום הפיגוע - ובית הספר נענה.
משהו השתנה בחיפה ביממה האחרונה. "ההורים שלנו", סיפרו כמה תלמידים, "לא מרשים לנו יותר לנסוע באוטובוסים וגם לא במוניות". ואכן, עשרות מכוניות פרטיות עצרו ליד מקום הפיגוע, ומהן יצאו בזה אחר זה מאות תלמידים שהוריהם, החוששים לגורלם, עזבו מקומות עבודה ועיסוקים אחרים והתפנו להסיע אותם. הבועה התפוצצה, כתבו תלמידי "הריאלי", והתכוונו לבועת השקט, בועת הנורמליות, שבה חיינו כולנו במשך חודשיים.

"דיברתי עם התלמידים עד שבכיתי"

בעיניים דומעות עמדו היום תלמידי בית הספר הריאלי בכניסה לבית ספרם. עמדו חבוקים ומיאנו להאמין שהמציאות הישראלית המטורפת נגעה גם בהם: "לא האמנו שהפיגועים יגיעו למרכז הכרמל. אנו רגילים לבלות כאן. עכשיו נגיע לפה לבכות", אמרה יו"ר מועצת התלמידים של בתי הספר הריאלי בחיפה, אורטל חיים.
יום הלימודים, שהוקדש כולו לאובדן הקשה, נפתח הבוקר בטקס בו הורד הדגל לחצי התורן. "דיברתי אל התלמידים עד שפרצתי בבכי", סיפר המנהל, ד"ר צביקה רייטר והוסיף כי היום חרג ממנהגו וחיבק את תלמידיו. "אני איש של צ'אפחות, אך היום כולנו היינו זקוקים למגע וחום אנושי".
בית הספר הריאלי, הפרוש על פני שישה סניפים בעיר, הוא מוסד ותיק ומוכר בחיפה. כחלק מתוכנית הלימוד הייחודית, נטלו יובל מנדלביץ' ואביגייל לייטל ז"ל, ככלל תלמידי כיתות ח' חלק בתוכנית ימ"י: ילדים מלמדים ילדים. מדובר בתוכנית המחנכת לדו-קיום והידברות, במהלכה נפגשו עם תלמידים מבתי ספר ערביים ברחבי הארץ.
היום שלח מנהל בית הספר בטייבה, חוסיין ג'בארנה, פקס לבית הספר ובו כתב: "אני מקווה שדם, באשר הוא יהודי וערבי כאחד, לא יישפך יותר". התלמידים קראו את המכתב, עמדו במשך שעות מול פינות הזיכרון שהוקמו בבית הספר, ומאוחר יותר, רגע לפני שהלכו ללוויות חבריהם, אביגייל לייטל, יובל מנדלביץ' ודניאל הרוש, עצרו להתייחד במשך שעה ארוכה עם זכרם.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
פרצופי החברים בעיתון. אחרי הפיגוע
צילום: איי פי
צילום: איי פי
מתחבקים בזירת הפיגוע
צילום: איי פי
צילום: רפרדוקציה
סמדר פירסטטר
צילום: רפרדוקציה
צילום: רפרודוקציה
טל קרמן
צילום: רפרודוקציה
מומלצים