רוק בבית האבות

ג'טרו טאל בהופעה. 10.11, הסינרמה, תל-אביב


ב-1968 השיק צעיר בריטי בשם איאן אנדרסון חברה בע"מ בשם "ג'טרו טאל". בקו המוצרים של החברה בולטים מאוד האלבומים שנעשו בין 1970 ל-1980 וכל מה שנעשה מאז הרבה הרבה פחות חשוב ומעניין. האפיל שקבע אנדרסון לחברה החדשה היה מקורי: צעירים שנראים כמו זקנים. העיסוק של אנדרסון בזיקנה מלווה את היצירה הג'טרו טאלית מרגע היווסדה: שם האלבום הראשון היה This Was; שניים מגדולי הלהיטים של ג'טרו היו "חי בעבר" ו"זקן מדי לרוק'נ'רול – צעיד מדי מכדי למות"; על עטיפות התקליטים ובהופעות הקפידו אנדרסון וחבריו על לבוש גריאטרי, רעמות מדובללות וזקני עבות. באופן אירוני, כאשר צילמה ג'טרו את הוידאו ל"זקן מדי לרוק'נ'רול…" כבר עמדו חברי הלהקה בשערי גיל העמידה – דבר שחייב את אנדרסון עצמו לחבוש פאה בסצינות בהן הוא מוצג כצעיר.

הרהורים על זמן

הליכה, אם כן, להופעה של ג'טרו בתל אביב, בנובמבר 2000, אינה יכולה שלא לגרור עימה מחשבות נוקבות על הנושא בכלל, ועל הרלבנטיות של תופעה כמו ג'טרו טאל בפרט. כמי שהאלבומים הגדולים של ג'טרו היוו את פס הקול הרשמי של התבגרותו – הח"מ לא יכול היה שלא למפות לעצמו את הגיל הכללי באולם. כצפוי, בשעה שמועדוני תל אביב הכילו אלפי פליטי "מצעד האהבה" על אקסטזי – היו רבים מאורחי הסינרמה על בייביסיטר.
את ההופעה של ג'טרו טאל אי אפשר לשפוט לפי אמות מידה של אמן "עכשווי". אנדרסון מצהיר רשמית כי ג'טרו "מעולם לא התפרקה והנושא אינו עומד כלל על הפרק". בכך הוא מוציא את עצמו מקהל ה"להקות הגדולות" (כאלו שהתפרקו לפני הנפילה) ומצטרף בהכרה לתופעות כמו בארי מנילו ו"סטאטוס קוו" השייכות לתחום הבידור. אבל הדרך שבה אנדרסון מנהל את מפעל החיים שלו מחייבת אותנו להתייחס אליו בכבוד – גריאטריה או לא. הרי לאיש הזה יש מספיק כסף בבנק. הוא מופיע בישראל ובחורים אחרים כי הוא נהנה מזה. נקודה.
זהות רוב השירים בהופעה ידועה מראש: 90 אחוז להיטי כל הזמנים (פירוט בהמשך) ועוד מספר מינימלי אך הכרחי של חומרים אחרים, דהיינו – תוצרי 20 השנים האחרונות. אנדרסון ושות' אינם מנסים אפילו להעמיד פנים שהם מעוניינים לקדם את מכירות אלבומם האחרון (הנושא את השם דוט.קום, במין נסיון אחרון להיתלות בשולי ה"עכשוויות"). הופעה של ג'טרו היא ממש לא כמו קופסת ממתקי שוקולד: אתה יודע בדיוק מה אתה הולך לקבל.

ג'אגר - איאן מאחוריך

החלק העצוב בהופעה היה העובדה שלא היה לה כל שיא. לכאורה, הממתקים המובטחים הגיעו בזמן ("חי בעבר", "בור'ה" עפ"י באך, "נשימת הקטר", "שירים מהיער", "עבה כלבנה", "מיי גוד" ושמץ מ"אקוואלנג" הבלתי נמנע בסדרת ההדרנים הקצרה…), אבל הגיל – שוב הגיל – עושה את שלו.
אנדרסון מוכיח שמיק ג'אגר אינו היחיד במחזור ששומר על כושר: הוא מתרוצץ על הבמה מצד לצד, מדלג כעז וקופץ כשדון וכמובן – מדי דקה נעמד בתנוחת הפלמינגו, שהפכה לסמל המסחרי שלו (כבר לפני רבע מאה, כמובן). אבל שאר העובדים בחברה אינם מתנהגים כפי שמצופה מלהקת רוק'נ'רול להיראות על במה. גם העובד הוותיק מרטין בר (בעמדת הגיטרה כבר 30 שנה, היחיד ששרד חוץ מהבוס), המתהדר בשיער ארוך העוטף קרחת נכבדה, גם הוא כבר לא עושה לנו את זה. הבסיסט התורן של ג'טרו, ג'ונתן נויס, הוא אמנם רך בשנים, אך בעל הבעה כעוסה למדי. בימי הזוהר של ג'טרו איישו את העמדות שסביב אנדרסון שמות כמו קלייב באנקר, ג'פרי האמונד-האמונד, גלן קרוניק וג'ון אוואנס הגבולי. הפאן הג'טרו טאלי המפורסם נשאר בין דפי ההסטוריה עם השמות ההם.
ונחזור לאנדרסון: דאבתי עד מאוד לגלות כי שירתו של איאן נכנעה גם נכנעה לשיני הזמן: השינויים הטבעיים בגרון מזדקן מחייבים את אנדרסון להגביל את קולו עד לנקודה בה הוא עלול לזייף. אז הוא לא זייף, תודה לאל, אבל הוא ממש התאמץ וזה לא נשמע טוב. לאנדרסון מעולם לא היה "קול גדול" ובנושא הזה הוא באמת עומד עכשיו על הקצה. בכל הקשור לאינסטורמנט השני – החליל – הוא נשאר גדול חלילני הרוק (טוב, כמה היו חוץ ממנו ומטיס ואן ליר?) ומקצוען נפלא בכל קנה מידה. השטיקים של ההימהום והגירגור תוך כדי נגינה לא איבדו מקסמם.

המצפון מייסר

כתיבת שורות אלו עולות לח"מ בדמים של ממש. ב-1986 (מתי זה היה?) ביקרה כאן ג'טרו לראשונה ואמות הסיפים רעדו חודשיים מראש. בלילות דימיינתי אילו שירים יבוצעו וכיצד ובימים אגרתי מזון לקראת השהייה לפני שערי פארק הירקון. הסמיכות לתום הבגרויות הפכה את ההופעה לנשף הסיום של נערותי. הערב – מרחק שלושה ומשהו מטרים מאליל נעורי, נאלצתי להודות באמת – לכל דבר יש סוף. למעט בדל התרגשות נוכח ביצוע "אתמול היה יום חדש", לא נרשמה עלייה משמעותית במפלס האדרנלין.
אבל אל תטעו: האלבומים הטובים של ג'טרו יישארו על הפליי ליסט שלי. העושר והעומק המוזיקלי הטמון בהם (ובמיוחד "עמוד" ו"מחזה התשוקה") אינם מאפשרים להסירם משם. לסיכום: המוצרים הראשונים של חברת ג'טרו טאל בע"מ הם נהדרים, התמיכה השוטפת של החברה בעשורים האחרונים היא לא משהו.