לייצב את קצבת הילדים

אלינור רוזוולט, רעייתו של נשיא ארה"ב בעת מלחמת העולם השנייה, אמרה שחייל אמריקני נלחם כדי שכל ילד אמריקני יקבל כוס חלב מדי יום. בישראל משמשת להגשמת רעיון זה קצבת הילדים, שהונהגה בשנת 1959, כתוספת דלת ערך להכנסתן של משפחות מרובות ילדים. במהלך השנים הלכה קצבת הילדים ותפחה, וכבר שנים רבות – כמו גם בימים אלה - היא קורצת לפקידי האוצר, המנסים לקצץ בה כמעט מדי שנה.
פעמים אחדות, בעת שהועלתה הצעה לקצץ בקצבת הילדים, נטיתי להתייחס אליה בביטול, משום שראיתי בה הצעת סרק, שנועדה להסיח את תשומת הלב של הלובי החברתי מהקיצוצים האחרים שעלו לדיון. הפעם, הרושם הוא שהאוצר מתכוון ברצינות רבה לקצץ בקצבת הילדים. יש לכך סיבות רבות, ובהן המצוקה התקציבית הקשה שבה שרויה הממשלה והגובה הלא סביר שאליה הגיעה קצבת הילדים.
כשהכנסת עוסקת בקצבת הילדים היא צריכה לשאוף בעיקר לדבר אחד: הגעה למצב של יציבות בקצבה: מצב שניתן לחיות אתו לאורך זמן, בלא שייערך דיון מחודש בגורל הקצבה מדי שנה ואולי אפילו פעמים אחדות בשנה (כפי שקרה ב-2002). ואולם, כפי שניתן ללמוד מתולדותיה של קצבת הילדים, היעד הזה אינו עומד לנגד עיניה של הכנסת.

שיקולים לאומיים במקום קואליציוניים

במסגרת הדיון הנוכחי בקיצוץ קצבת הילדים, דומני שהגיע הזמן לתת עדיפות ליעד זה, ולנסות להגיע לקונצנזוס בעניין הגובה הנאות לקצבת הילדים. קונצנזוס זה, יבסס את גובה קצבת הילדים על שיקולים לאומיים ולא על שיקולים קואליציוניים.
הצעה שהועלתה באחרונה, להטיל מס הכנסה על קצבאות הילדים ולבצע את הניכוי באמצעות המוסד לביטוח לאומי, היא דוגמה לקיצוץ בלתי יציב. בצעד זה יש סרבול בירוקרטי גדול, שיגרום לטעויות רבות. למעשה כמות הטעויות שינבעו ממנו תגיע לכמות כזאת, שתכריח נסיגה ממנו. טכניקות דומות של קיצוץ כבר נכשלו בעבר, ואף שהפעם מדובר בניואנס חדש, כישלונו מובטח - גם אם באוצר חושבים אחרת. על ניואנס זה נאמר: "מבדיקה שנעשתה לפני מספר שנים מתברר כי שיעורי המס שנקבעים בדרך זו נכונים בכ-90% מהמקרים" (ynet, 6.3.03).
זה הזמן לבצע חישוב פשוט: קרוב למיליון משפחות נהנות מקצבת הילדים, כך ש-10% מהמקרים שבהם השיטה תיכשל פירושן קרוב למאה אלף משפחות נפגעות.
הפגיעה הקשה ביותר ביציבות הקצבה נעשתה ב-1 בנובמבר 2000, כאשר הכנסת אישרה את הגדלת הקצבה למשפחות מרובות ילדים (משפחות בנות חמישה ילדים ויותר, המהוות רק 8% מכלל המשפחות המקבלות קצבת ילדים). שינוי זה הביא לכך שהקצבה עבור הילד הרביעי גדולה פי ארבע מזו הניתנת עבור כל אחד משני הילדים הראשונים, והקצבה בעד כל ילד מהחמישי ואילך גדולה פי חמישה מזו הניתנת בעד כל אחד משני הילדים הראשונים. השינוי נעשה בתקופת דמדומי כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה, ועבר בכנסת חרף התנגדות הממשלה.

לרכוש את כל הפרה

במצב הקיצוני הזה, חשים רבים כאילו הקצבה מאפשרת למשפחות מרובות ילדים לא רק לתת כוס חלב לילד, אלא גם לרכוש את כל הפרה. כתגובת נגד למצב זה עולה ההצעה, לקבוע גובה אחיד לקצבה המשולמת בגין כל ילד, ללא תלות במספר הילדים במשפחה. הרעיון של "One size fits all" הוא רעיון נפלא כאשר מדובר בשיווק חולצות, אבל כשמדובר ברווחתן של משפחות עניות הוא הופך לסוג של "מיטת סדום", שתרחיק ילדים רבים מכוס החלב היומית שהם ראויים לה. לפיכך, גם הצעה זו היא הצעה בלתי יציבה, שתיפול ברגע שיתבררו ממדי פגיעתה במשפחות העניות.
במשך שנים רבות, עד נובמבר 2000, התקיימה העדפה של משפחות מרובות ילדים בקביעת גובה הקיצבה, אך דובר בהעדפה סבירה שלא גרמה לציבור להתקומם כנגדה. החזרה לאותו המצב, מבטיחה קיצוץ שיהיה מקובל על רוב הציבור. רק לאחר צעד זה ניתן לשקול קיצוץ משלים, בגבולות שיבטיחו יציבות של קצבת הילדים והפניית מאמצי האוצר והכנסת לאפיקים מועילים יותר.

דוד שי מכהן כראש מוקד פיתוח יישומים בחברת חילן טק, המתמחה בפיתוח מגוון חבילות תוכנה לניהול משאבי אנוש ושכר. שי הוא מחבר הספר, "שכר: תכנון, ניהול, חשבות".