האשה שאיתם

יצפאן: דינה חממי

"דינה חממי היא אשה חסרת גבולות וחסרת בושה", אומר אלי יצפאן. "המרחק בין המוח לפה נמדד אצלה במילימטרים בודדים. אשה דוחה ומקסימה כאחד, אשה שאומרת כל מה שאפילו אני לא מעז להגיד. הייתי מתחתן איתה מחר, אבל גלית, אשתי, לא תכניס אותה אלינו הביתה. שיהיה לעם ישראל חג פורים שמח ושקט".

אבי קושניר: ז'ניה

לפני 12 שנה הגיחה ז'ניה הפולנייה לאוויר העולם במסגרת שידורי "זהו זה" ומאז הפכה לפולנייה האולטימטיבית. היום היא מקפצת על טרמפולינה לגבהים היסטריים בזכות כמה ויטמינים. "עשיתי דמות, נקודה. אין מאחורי ז'ניה שום דבר. היא עוד דמות מאלף דמויות ואני שחקן", אומר אבי קושניר. "מי שמספר לך סיפור על דמות, מרמה אותך... לפני 12 שנה היתה הפעם הראשונה ועכשיו, בפרסומת, זו הפעם האחרונה".

- ובכל זאת, יש לך משהו להגיד עליה?

"המשהו הזה לא קיים".

- למה אתה מתחפש בפורים?

"לא יודע אם אני מתחפש. אני מתחפש כל יום פחות או יותר".

אדיר מילר: סיוון

"כשאני כותב את סיוון, אני חייב לדבר כמו סיוון", מודה אדיר מילר, ואם תהיתם באיזו השראה נוצרה סיוון הנעלבת, הוא אומר: "סיוון היא שילוב של כל התכונות של החברות שהיו לי במשך השנים. היא מגלמת בתוכה את התכונה הנשית הכי בולטת, ההיעלבות. כל גבר מכיר את זה. אתה נוסע עם חברה שלך באוטו. הכל בסדר. הכל סבבה. בשלב מסוים בשיחה נפלטת מילה ששינתה את האווירה באוטו. אתה לא מודע למילה הזאת, אבל פתאום אתה רואה את החברה שלך עם פרצוף. אתה אומר לה: 'מה קרה'? והיא דופקת את המשפט הכי מפחיד שגברים מפחדים לשמוע 'נדבר על זה בבית'. ואז אתה מתחיל תחקיר עם עצמך 'מה אמרתי?? בצומת קסטינה... לא, זה לא היה שם. בצומת יקנעם דיברתי על החתול. זה לא היה שם'. אם אתה מנסה לברר איתה, זה יוצא עוד יותר גרוע. אתה אומר לה: 'מה קרה?', והיא אומרת לך: 'אל תשחק אותה שאתה לא יודע'. אתה אומר לה: 'אני באמת לא יודע', ואז היא אומרת לך: 'אם אתה לא יודע, זה הרבה יותר חמור'. זו התמצית של סיוון - להיעלב, להיפגע ולהתקיף. היא בחורה שעושה סרטים על כלום. אם אתה אומר לה 'שנייה, אני בממתינה', היא אומרת, 'מה, זה יותר חשוב ממני?'".

- איך אתה מרגיש בבגדי אשה?

"מבחינתי סיוון היא דמות כמו רפי גינת או נאסר הערבי. אני לא מרגיש שאני אשה. אני מרגיש שאני סיוון. כשאני עושה אותה, אני מתחיל לקבל את הגינונים הנשיים שלה. בעונה הקודמת, כשסיוון השתתפה בתצוגת אופנה, ממש קיבלתי גינונים של דוגמנית, אבל עדיין כשהייתי הולך לשירותים, הייתי חוזר למציאות. בואי נגיד ככה, סיוון השתינה בעמידה".

- למה אהבת להתחפש כשהיית ילד?

"הייתי מהילדים האלה שדופקים תחפושת שאף אחד לא מבין מה היא. יום אחד התחפשתי לאיש בלי תחפושת. אני זוכר שתמיד הייתי ילד עם ראש של סטנדאפיסט. היה אז את הסרט 'רוקי 4', והתחפשתי למתאגרף הישראלי 'חזי 4', עם פאה מתולתלת מגעילה, משקפיים של חנאן ושיניים בולטות. תמיד קינאתי בקולים האלה שדפקו לעצמם כוכב ואמרו 'אני פאנקיסט'".

- יש דמות נשית של הקולגות שאהובה עליך?

"מאשה של רועי בר נתן. מאשה היא סיוון בעוד 500 שנה. היא מתעצבנת מכל דבר וכל דבר מרגיז אותה. היא נהיית אגרסיבית יותר ויותר".

- צפויות לנו עוד דמויות נשיות?

"יש דמות שאני עובד עליה, והיא הקונטרה לסיוון. בקרוב!".

- בלי תחפושת, מי האשה האידיאלית מבחינתך?

"חברה שלי, שתומכת ומפרגנת. האשה האידיאלית מבחינתי היא אשה שלא תיפגע כמו סיוון. גם אם אנחנו, הגברים, מתעצבנים, אתן רק נותנות נשיקה וזה עובר לנו. רוב הנשים, גם אם תבוא אליהן עם נשיקה, זה לא יעבור להן. מאז שאני עושה את סיוון, לחברה שלי יש לפעמים תסמונות קטנות. כשהיא מתעצבנת עלי, היא מסתכלת על עצמה ואומרת 'אני לא מאמינה, אני סיוון'. בלי ספק, זה עזר לי בזוגיות, כי כל פעם אני אומר לה, 'סיוון, די!'".

רועי בר נתן: פריצי, מאשה

"פריצי זו הכלאה בין טוסטוס לחתול, ואין שום קשר לנשיות, גם לא במקרה של מאשה. הן גם לא מאופרות. אין אודם. אין עיניים. אין ציפורניים. אני לא מתייחס אליהן כנשים". ובכל זאת רועי בר נתן לא יכול להעלות על דעתו שמישהו יעז להגיד לפריצי, הילדה המאנפפת שלו, "סתמי" (המילה שהפכה לסמל המסחרי שלה). "נראה לי שאף אחד לא ירצה לקחת את הסיכון. אני חושב שתהיה פה מלחמת עולם מטורפת".

- ואם היו אומרים לה בכל זאת "סתמי"?

"קודם כל היא היתה אומרת 'סתמי' ואחר כך 'בתור מי את אומרת את זה, בתור שרה? בתור חברת כנסת? בתור מה?'".

- מה יש בה שאתה אוהב?

"לפריצי אין עדה. היא עדה משל עצמה. היא משק אוטוקרטי. מצד אחד היא הזויה ומצד שני היא כל כך ישראלית. נהג מונית אחד אמר לי שהוא כל כך אוהב את פריצי, ושהיא ממלאת לו את היום. בגלל זה הארכנו את הנסיעה. הייתי צריך לנסוע מרמת השרון להרצליה, אז נסענו מרמת השרון לתל אביב וחזרה להרצליה רק כדי להמשיך לדבר על פריצי. היה נורא משעשע. אני מאוד אוהב אותה. אני חושב שהיא קצת ילדה פגיעה, ילדה שאף אחד לא נתן לה מספיק תשומת לב".

- ומאוד אגרסיבית.

"היא מאוד אנושית וחמה, אבל זה יוצא לה תמיד באגרסיות, כי זו הדרך שלה להתמודד עם החיים. היא מנסה להגשים את עצמה ואף פעם לא הולך לה. היא מתוקה וטובת לב בניגוד למאשה".

- תגדיר את מאשה.

"במאשה יש קורטוב של פולניות מרושעת. בגילגול הראשון שלה היא היתה עולה חדשה, אבל ככל שהיא גדלה הרזומה שלה השתנה".

- מה המקום הכי רחוק שהיית לוקח את פריצי?

"הדבר הכי הזוי שעשיתי איתה, זה שהיא מצאה עבודה כמתורגמנית לכבדי שמיעה במבזקים של ערוץ 2. זה התסריט הכי אימתני שיכול להיות לתושבי ישראל ולאנשי החדשות - שפריצי תהיה אחראית על הדיווחים השוטפים של מה שקורה פה. זה הרבה יותר מפחיד ממה שהולך לקרות עם המלחמה. אני גם מתכנן לה עבודה כסלקטורית של 'אל על', שהיא תחליט מי יעלה למטוס ומי לא. מי שנשבע באלוהים ובאמא שלו שאין לו כלום במזוודה, יכול לעבור מבחינתה. לא צריך שיקוף, לא צריך כלום... בסופו של דבר פריצי היא תא טרור מהלך".

- אתה יכול לדמיין את מאשה במיטה עם גבר שרמנטי?

"יא, מאשה במיטה?? מי ראוי לקבל את מאשה במיטה?? זה באמת עונש. זה עונש מירבי אחרי מאסר עולם לבלות לילה איתה במיטה. ברגע הראשון שהיא היתה לוקחת לו את השמיכה, היא היתה בועטת אותו מהמיטה. מבחינתה היא אלמנה שהבעלים שלה מתו מצער בזמן שהיא היתה בחיים. כולם נעלמו באופן מיסתורי וסיבת מותם לא ידועה עד היום".

- למה אהבת להתחפש כילד?

"התחפשתי לאיש 'חבורת הזבל', מעין גירסה מוקדמת של פריצי. הייתי כולי מלא במדבקות של 'חבורת הזבל'. מוזר, בימים האחרונים אני שומע שיש המון תחפושות של פריצי ומאשה ואני חושב שזה נהדר. אני כבר מסוקרן לראות את הפרשנות של האנשים לדמויות. מבקשים ממני לשתף פעולה, אבל אני חושב שלדמויות האלה יש חיים משלהן. הן לא זקוקות לי".

שי ודרור: רותי וקרציאלה

"רותי וקרציאלה של שי ודרור הן זקנות חביבות", אומר דני בר שי, המלביש של הצמד. "אני בהחלט אוהב אותן. קודם כל, הן מאוד 'קוטור'. הן מתלבשות יפה ומאוד מוקפדות. יש להן טעם טוב ובדרך כלל הן מתלבשות בהתאמה".

- סליחה??

"אם לא שמת לב, יש קשר בצבעוניות שלהן. הן תמיד באיזשהו סוג של סרביס, ועל אף הקו הנקי בלבוש שלהן, הן אוהבות להעמיס. את יודעת, שלא ישעמם, תמיד יש קצת קישוטים".

- אם אני לא טועה, השיא היה בלבוש הנמר של דרור והשטיח האדום הכבד של שי.

"למה? הדובים הוורודים על שי לא היו יפים?".

- מה הכיף הכי גדול בלהלביש אותם?

"זה בניגוד לכל המוסכמות. כשאני מלביש לפרסומות ולסדרות, הכל צריך להיות בסדר. כשפעם אחת מתאפשר לי לא להיות בסדר, יש בזה מחדוות היצירה".

- איזו אסוציאציה נשית הן מעלות בך?

"שי היא אשה גדולה ואני לא אתחיל לפרט לך את מיטב דודותי, והיו לי הרבה דודות כי גדלתי עם אמא פולנייה, ודרור הוא ה-petit (אשה קטנה קוקטית)".

טל פרידמן: שמחה וששון

הדמויות שמגלם טל פרידמן כבר שנים מעלות לא פעם חיוך מטורף על פנינו. בעונה החדשה של "נבחרת החלומות (בהקיציס)" משתתפות דמויות נשיות מפורסמות שהוא מגלם, כמו שלי יחימוביץ', שרה'לה שרון ומינה צמח, אבל הגדולה מכולן היא המראיינת הדגולה שמחה וששון.

- המון אנשים תוהים אם דמותה לא מושפעת משושנה דמארי.

"הדמות של שמחה קיימת אצלי כבר שנים, עוד מ'עלילות משה'. עכשיו הבאנו אותה שוב, עם סיפור שנחשף מעט ממנו בכל תוכנית. זה לא קשור לשושנה דמארי, אלא לדיבור בעברית נכונה, בחי"ת ועי"ן. היא תמיד אומרת את מה שלא צריך. חוסר טקט הוא הקו המנחה שלה".

- איך גבר מתחבר לדמות נשית?

"אני מגלם מבחר דמויות, גם של נשים וגם של גברים. זה לא שאני קם בבוקר ואומר בתוכנית של השבוע יהיו ארבע דמויות נשיות ושתיים גבריות. אני וצוות התסריטאים שלי, רן דברת, דוד ליפשיץ, שגיב פרידמן, אור ישראלי וגם איל קיציס, כותבים יחד מה שמצחיק אותנו. לפעמים אני מגיע לישיבות מערכת ומתחיל למלמל משהו, ואז מישהו בצוות אומר 'יש לנו דמות' ומסדר אותה. העבודה על אשה באה מנקודת מבט של מישהו מבחוץ, גבר. נשים מדליקות אותי ומצחיקות אותי. אני אוהב נשים חזקות כמו שלי יחימוביץ', שהדמות שלה תהיה תמיד של שורפת חזייה, שחושבת ששלג זה קונספירציה. גם שרה'לה שרון היא דמות חזקה ואנרגטית, ששרה את 'גולני שלי' עם פלשתינים במוקטעה. אבל גילמתי גם דמויות לא חזקות, כמו מינה צמח, שאחרי הבחירות היה בה משהו פגיע. במקרה שלה הלכתי על דמות של אשה במשבר. אפילו התייחסתי למייקל ג'קסון כאל אשה - קונה כל דבר ואוהב ילדים קטנים".

- יש שוני בין גילום דמות נשית לגברית?

"מבחינתי אין שום הבדל. בכל דמות אני משקיע אותה אנרגיה".

- חוץ מאור ישראלי, צוות התסריטאים מורכב מגברים. זה מקל על יצירת דמות נשית?

"לא הייתי מסתכל על העניין בצורה של כתיבה גברית. במקרה של שלי יחימוביץ', למשל, לא הצלחתי לבטא את הדמות שלה בכתיבה, ואז אור ישראלי כתבה קטע שהיה כל כך מתאים, שהיא פשוט הצליחה לפצח אותה. יש לי עורכת בשם ליאת פלדמן, שגם היא נותנת פידבקים מנקודת המבט הנשית, כך שהכל עבודת צוות".

- אתה מתכוון להתחפש בפורים?

"היום אני כבר לא מתחפש, אבל כילד אבא שלי היה תופר לי במשך חודשים תחפושות מיוחדות: מלאך עם כנפי ענק, דייג, נהג מכוניות מירוץ משנות ה-20...".

יפעת יעקובסון

ישראל קטורזה: "דודתו של צ'ארלי"

דקה לפני שהוא עולה לבמה בתפקיד "הדודה של צ'ארלי", אומר ישראל קטורזה: "אני מרגיש מעולה. אני יודע שעוד רגע אני הולך להיות אשה. עכשיו אני מעריך את אשתי, כי את דברים שהיא עושה כל בוקר לבד, אני צריך ששלושה אנשים יעזרו לי לעשות: להתאפר, להתלבש, לנעול נעליים. אני מעדיף חזה גדול. אני מרגיש שיש לי כוח פתאום, שזה נותן עוצמה. עכשיו אני מבין למה כולן היום עושות ניתוחים. אצלי זה ספוג".

- בהופעה שלך אתה יורד על נשים.

"מה זה יורד? אני מספר דברים מנקודת המבט שלי. במופע אני מתייחס לאשתי, ולכן כל מה שאני אומר אמיתי. למשל, שלאשתי יש ארון מפוצץ בנעליים, והייתי צריך להביא את הארון ליד הדלת, כדי שאם גנבים ייכנסו, הם יחשבו שיש מלא אנשים בבית".

- יש משהו שבו אתה מקנא אצל נשים?

"כן, באפשרות הזו למשוך גברים, שניתנה לכן על ידי כל מיני גינונים קטנים. אנחנו לא יכולים לגרום לכן לרצות אותנו על ידי הליכה, צורת דיבור ואיפור, ואצלכן זה פתאום קורה...".

נדב אבקסיס: סולטנה

"כפרה על ג'ורג' בוש", אומר לי נדב אבוקסיס בקולה של סולטנה, עם מבטא מרוקאי כבד. "ב-17 לחודש נהיה עם מסכות, אם תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה".

- בת כמה סולטנה?

"בת 73, נכנסת ל-74, סוגרת 75, בקיצור 90".

- שמעתי שהיית בתאילנד וחזרת לפני שבוע.

"הייתי בתאילנד אצל הבן שלי וחזרתי משמה. הוא, כפרה עליו, דאגתי שהוא יאכל שמה טוב, כי הוא היה מפונק. מה שאני הייתי מכינה לו פה ולא אכל, שמה הוא אוכל בלי בעיות".

- מה זה?

"שמה הוא אוכל פטריות. פה הוא לא נגע בזה".

- למה את מתחפשת הפורים?

"אני לא מתחפשת, כפרה עלייך. הקמטים שלי זה כמו שלוש מסכות. אני מוכרת מזה יש לי משכורת לארבעה חודשים".

- את אוהבת אוזני המן?

"בואי תראי את האוזניים של בעלי מסעוד, מותק. יותר גרוע מאוזניים של המן".