אשה אשה

"אין לי בעיה עם פרובוקציה, אם היא במקום. המיניות היא חלק ממני, חלק מהצורה שלי. אני הרי אשה", מצהירה ענת שטיינברג, שחקנית, רקדנית, כותבת.
שטיינברג, בת 30, שבחרה להצטלם גם לכתבה בגרבי רשת, אוהבת סיטואציות מתגרות. היא מתגאה בנשיותה, מבליטה את הייחוד, הדמיון והנועזות שלה, בדיוק כמו שכתבה על עצמה בשיר: "אם היתה עוד אחת כמוני, בנפרד ממני, הייתי יכולה סוף סוף להתעסק בעצמי כל היום, וזה לא היה נחשב לי אגו" (מתוך השיר "ELBUOD", שכתבה למופע "פעמיים קפה", שרץ כעת בתיאטרון "תמונע").
צופי הטלוויזיה הישראלית נהנים ממנה כל ערב בסידרה היומית "8 דקות ביום" (הערוץ הראשון, מדי יום ב-20.45). שטייינברג מחליפה שם דמויות צבעוניות, במסגרת ההזויה שכותב ומביים עוזי וייל, בהשראת "השער האחורי" של עיתון "העיר".
שטיינברג: "אני מגלמת את דוקי, מנחה בערוץ הילדים, את ציפי, מוכרת פרחים מחיפה ואחת שנקראת 'הרכלנית', שעובדת באיזה משרד ומדברת עם החברה הלסבית שלה, שמאוהבת בה. קראתי את הספרים של עוזי וייל, 'אושר' ו'ביום שבו ירו בראש הממשלה', הרבה לפני האודישן ואהבתי את הכתיבה שלו. בארוחות שישי בערב הייתי מצטטת למשפחה שלי מ'השער האחורי'. ואז פתאום נקראתי לאודישן וישר היה בינינו חיבור".

- זו לא ממש סאטירה.

"זו יותר סאטירה סוריאליסטית, שמובאת באופן עדין ומופנם, עם דמויות הזויות".
לצד שטיינברג עושים במלאכה השחקנים אורי גוטליב ("הוא קורע מצחוק, אחלה בן אדם"), יובל סמו, יואב מיכאלי ועלמה זק. בימים אלה הם סיימו לצלם עונה שלמה, 50 תוכניות בסך הכל, שמורכבות מקטעים קומיים קצרצרים, כשכל תוכנית מסתיימת בווידאו-קליפ קצר, שנעשה לשירים של שארל אזנאבור, מרלן דיטריך, "טינדרסטיקס", זונדהיים, "בל אנד סבסטיאן" ויוסי בבליקי, סולן להקת "פונץ'", שגם אחראי למוסיקה בסידרה כולה.
"כל יום אנחנו מצלמים המון חומרים", אומרת שטיינברג, "ומתוך זה עורכים שמונה דקות מתומצתות. זה כיף אדיר בשבילי, כי אני גם נהנית וגם מרוויחה מזה כסף. תענוג לעבוד עם עוזי וייל ועם שאר האנשים בהפקה".

- וזה לא מפריע לך לעשות דברים אחרים.

"לא. אני עושה עוד אלף דברים אחרים. בעיקר אני מתעניינת בתפר שבין האמנויות - ריקוד, משחק וכתיבה. לאחרונה השתתפתי בפסטיבל 'הרמת מסך' בסוזן דלל, יחד עם הכוריאוגרפית אילנית תדמור. זה ריקוד עם מילים, הדרך המופשטת שלי להביע את עצמי".

- את גם רוקדת ריקודי בטן. יש בזה סוג של מיניות?

"אני עובדת עם הרקדנית אורלי פורטל, אשה מדהימה שמנסה לבטא את השיחרור שבתנועה, אבל נכון שגם המיניות יוצאת החוצה. אין מה לעשות. יש בגוף הנשי, כשהוא זז, המון חן ועוצמה מינית".
שטיינברג נולדה בתל אביב וגדלה ברמת גן ("עיר בלי אופי, אז קשה לי לזכור משהו ספציפי ממנה"). היא בת בכורה במשפחה, אחות לאתי (29) ותומר (28) ושתי אחיות למחצה, צעירות יותר, מאביה ואשתו השנייה. הוריה התגרשו כשהיתה בת שש ואביה נפטר לפני 14 שנה. "אני יתומת צה"ל", אומרת שטיינברג.

- באמת?

"לא, לא... אבא שלי מת צעיר מדום לב, רק בן 41 הוא היה, אבל בגלל המוות שלו הפכתי להיות נורא סרקסטית. תמיד אומרים שאם כבר להיות יתומה במדינה הזאת, אז כדאי להיות יתומת צה"ל, כי מישהו לפחות דואג לך.
"בגלל האובדן הזה אני בקשר נורא חזק עם הסבתות שלי. אמא של אמא שלי, סבתא שרה בת ה-93, היא אשה מדהימה, ליידי, ואני מעריצה אותה. אמא של אבא שלי, סימה, קצת יותר צעירה ואני לומדת מהן המון על החיים. זה קצת כמו להסתכל על הים, לראות עד כמה הוא גדול ולקבל פרופורציות.
"כשאני מדברת איתן, הבעיות שלי נראות כל כך קטנות ודביליות. אני מספרת להן מה קורה לי. יצאתי, לא יצאתי, לא הולך לי - והן מסתכלות עלי ואומרות לי: 'נתי, הכל עובר'".

- מדכא, לא?

"לא. כשאני בדיכאון, דווקא נעים לי לשמוע מהן שיש תקווה. זה נותן לי באלאנס ומרגיע אותי. הן נותנות לי פרספקטיבה שונה על החיים".
היא בוגרת תיכון "תלמה ילין" ושירתה בצבא בדובר צה"ל, כפקידת דיווח. במלחמת המפרץ עבדה עם הכתב הצבאי עמנואל רוזן ועם שיחרורה נסעה לחצי שנה לניו יורק, "ואפשר לומר שלא יצאתי ממנהטן".
כשחזרה לארץ התחילה ללמוד קולנוע, תיאטרון והיסטוריה של אפריקה באוניברסיטת תל אביב. אחרי שנתיים נמאס לה, היא עזבה את הלימודים האקדמיים והצטרפה לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. "מאז אני מבינה יותר ויותר את הכיוון שלי בחיים. אני מתפרסת על הרבה תחומים באמנות, וכל אחד מהם הוא איזשהו צד באישיות שלי. זה מאפשר לי להיות הרבה בני אדם, ורק ככה מעניין לי ואני מאושרת".

- את אוהבת לעבוד קשה?

"כן, מאוד. קשה לי נורא להירגע, להתרווח ולהשתעמם בכיף. תמיד תמיד יש לי דברים לעשות. התחלתי עכשיו לכתוב סיפור קצר, אז אני קמה נורא מוקדם בבוקר. חוץ מזה אני קוראת וכותבת פילוסופיה".

- את אשה של אהבות גדולות ודרמטיות?

"חופשי! אני גם טיפוס של צרחות ובכי, אשה שנשאבת פנימה לתוך האהבה. עכשיו אני לא כל כך מרשה לעצמי את זה, כי אין לי זמן. אני גם רגשנית מאוד, אוהבת גברים, אבל גם מפחדת מהם וכמובן חוששת להיפגע".