שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נקיק נחבא בהר הנגב
    נחל בלי שם מתחיל את חייו על מדרונו המזרחי של הר החלק בנגב וחורץ בו נקיק שהולך ומעמיק עם רדתו אל העמק הגדול של נחל צין. על מפלונים, גבים וצוקים מרהיבים

    האנגלים הבינו ערבית בערך כמו שהבינו סינית, ומשום שלא שתו ליבם לקטנות כמו מהי דרך ההיגוי הנכונה של מקומות בפי 'הילידים', הוציאו מתחת לידם הגסה כמה המצאות מעניינות, אם כי חלקן הפך כבר לנחלת רבים. למשל, בייג'ינג הוחדרה למערב כ'פקין', אלע'רדקה שבמצרים כונתה 'הורגדה', מומבאי היא 'בומביי' ועוד כהנה וכהנה. גם המפה שלנו סורסה לא אחת, ולא שאני מתגולל על גזה-עזה, ג'אפה-יפו, אייקר-עכו - נאמר שבאלה החטא אינו בשל גסות לב וחוסר הבנה, אלא סתם בשל חוסר יכולתם לבטא משהו שאינו באנגלית - אבל לגבי מקומות אחרים אוזניים תצילנה.
    הלכו האנגלים שמיפו את הארץ, בררו שמות ערביים, שמעו משהו 'על יד' וכתבו במפה. כך יצא ג'בל אלאחלאק שבנגב - 'מאונט אחליכום'. אלא שכאן לא תמה סאת ההבל. משבאו מגיירי המפה ואבירי הלשון העברית, ומצאו את 'אחליכום', נזכרו שבתנ"ך כתוב "ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב... מן ההר החלק העולה שעיר" (יהושע י"א, 16-17). הר שעיר לא פה, ההר החלק הוא אניגמטי לחלוטין, אבל 'אחליכום' נשמע להם כאילו הוא צאצא של החלק, ומיד קיבעו אותו אל השגיאה הבריטית.
    זה שג'בל אחלאק המקורי הוא 'הר הערוצים והקניונים' - ואכן אין שם נאה להר ולאופיו הנקיקי משם זה - אפילו לא עניין את מכובדינו, שהחליקו אותו לתמיד. חבל.

    כיכרות לחם בהר הנגב

    הר החלק אם כן, וגם המשכו הדרומי, הר רכב, שייך לקבוצת הרכסים בלב הנגב, שאין בעיני דימוי טוב יותר עבורם מאשר כיכרות לחם. הם צרים וארוכים, חרטומיהם יורדים מזה ומזה אל המישורים שסביבם, צידם האחד אומנם תלול יותר מן האחר אך מותר לשגות בדמיון כאילו מי שצר את צורתם אהב לחם פחוס מצידו האחד. הכיכרות האלה מונחות על מפתו של הר הנגב לפי סדר מופתי, כולן פונות באלכסון מימין למעלה אל שמאל ולמטה, כלומר מצפון-מזרח לדרום-מערב. הן מקבילות זו לזו, ושמותיהן הר צבוע והר רחמה והר בוקר, חתירה וחצרה ועוד ועוד.
    בחלק מכיכרות-רכסים אלה פעורים מכתשים - הקטן שהוא חצרה והגדול שהוא חתירה - והצד התלול של כולם הוא הימני, כלומר המזרחי. לא רק שהצד תלול, אלא אף דופן ההר המצופה בשכבות גיר אדירות, עשויה - מסיבות של בלייה - בתבנית של משולשי ענק, הנראים למרחוק כקשקשים על גוף דרקון חום וגדול, או לחילופין כמפרשים עצומי ממדים, שמישהו הניח מלוא גודלם לייבוש בשמש המדבר.
    בין הקשקשים המשוננים האלה נחבאים נקיקים, שאף אם תרצו לא תוכלו לראותם, אלא אם תיכנסו אליהם ממש. אחד מהם, נטול שם אך נאה ומרהיב במפלוניו, בגביו ובצוקים העוטרים אותו, מתחיל את חייו על מדרונו המזרחי של הר החלק, ממש מתחת לאנטנות המזדקרות מפסגתו. הנחל חורץ בגוף ההר נקיק, שהולך ומתעמק ככל שהוא צובר את תאוצת ירידתו אל העמק הגדול של נחל צין, בואכה הור-ההר.
    בראשיתו הוא דחוק בין קירות ומפלים גבוהים, חום לבן וחגיגי, ואחר כך הוא מתגנב אל נקיק לבן, שקירותיו עמוסים במאובנים כמו עיטור תחרה עדין. גבים קטנים של חורף ברוך עדיין מוריקים בתוך מחבוא הצל שהוא יוצר, ושיחי המדבר הנוקשים, שכל השנה הם קוצניים וקמצנים ביופים, אפורים ואשונים, דומה שעכשיו הם נחים מעט מזעפם הספרטני ומחייכים בירוק עסיסי ונדיר. מהם אף משתוללים בפריחתם קצרת הימים: שלח וטוריים, בן שלח ומוריקנדיה, סילון ופגוניה, זוגן ורכפתן. כולם מגוונים את החריץ הזה באגפו הימני של הרכס כמו גינה קטנה שבעליה התבלבל ומגן סלעים ניסה להפוך אותה לערוגת נוי פורחת.
    הנחל ללא השם הזה נפתח בבת אחת אל עמק נחל צין, שהוא הגדול בנחלי הר הנגב, מרהיב בפיתוליו ובצורות המתחלפות של נופיו. הוא גווע, הנקיק הזה, אל מכרות הפוספטים למרגלות הור-ההר, קרוב מאוד אצל שדה הבולבוסים, שהם סיפור אחר.

    איך מגיעים

    מפת הטיולים וסימון השבילים 'צפון הערבה ומזרח הנגב' (מס' 14). הדרך לראש המסלול היא בדרך עפר (עבירה לכל רכב, אבל בזהירות) מסומנת בצבע שחור. היא מסתעפת מן הכביש המחבר את מפעל הפוספטים באורון עם מפעל הפוסטפטים בצין. כחמישה ק"מ אחרי הכניסה לאורון מגיעים לדרך העפר, ואיתה (בנוף הכי משעמם כמעט בארץ) נוסעים עד אנטנות וסייסמוגרף על פסגת הר החלק. ליד הסייסמוגרף מסומן שביל אדום שגולש אל תוך הנחל נטול השם.

    עוד בסביבה

    תצפית נהדרת מפסגת הר החלק, ליד האנטנות, על הרי הנגב, על עמק הנחלים גולחן וזרחן, על נחל צין, על הערבה ועל הרי אדום; הר צין הוא הור-ההר - שולחן טופוגרפי מרשים. שווה טיפוס; שדה הבולבוסים למרגלות ההר הנ"ל. יופי.

    טריוויה

    במקומות שונים בארץ עולים עכשיו על פני האדמה המוריקה כתמים מדהימים של תורמוס הרים, שהוא כחול לוהט. שפתי הפרח הבתולי לבנות וטהורות, ומשהופרה עם חדירתו של חרק תאב צוף ואבקה, מאדימות השפתיים ומאותתות לחרק הבא, אני כבר לא פרח בתול אלא פרחה.
    מכל מקום, מורדות הגולן, מורדות רמת כורזים אל הירדן, נחל תבור, שולי כבישים במזרח הגליל התחתון ושולי כביש ואדי מילק, עמק האלה ועוד, מפוצצים עכשיו בתורמוסים, שעל כל נפלאותיהם הרפואיות מצאנו אצל אסף הרופא (לא פחות) את הסופרלטיב הבא:
    "...לחבוש על הכבד ויסיר הכאב. אם לחבוש הבטן יסיר הקדחת. יועיל לשחין העולה לצוואר, לחבוש השחין מלמעלה יירפא. אף יפיל כל מיני שרץ שבמעיים: להשקות כתות בחומץ ולחבוש על הבטן בלול במררת פר... ורפואתו אמת כי נבחן הוא ומנוסה, וגם הוא מייבש ליחת השחין ויטהר חולי הכבד והטחול.... ויוריד נידת הנשים ויפיל ילדיהן ממעיהן...". וכו' וכו'.
    נו, מה דעת ההסתדרות הרפואית ואיגודי הרוקחים?

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דפנה טלמון
    כל הכיכרות פונות באלכסון מימין למעלה אל שמאל ולמטה
    צילום: דפנה טלמון
    מומלצים