הקלק ערך אהבה

אחרי שנים אחדות של התנסות בספר אלקטרוני במחשב האישי, על גבי תקליטור ובאמצעות האינטרנט, אפשר לקבוע בביטחון שגם אם הוא יחליף פעם את הספר המודפס ויסלק אותו מן העולם, זה לא יקרה בקרוב. כל עוד הספר האלקטרוני לא השתחרר מן המכשיר המגושם שבתוכו הוא שוכן, המחשב האישי, נמשיך לחכות למכשיר קל, זול, קריא בתנאי תאורה משתנים, כזה שאפשר לקחת למיטה, לים, לכל מקום בעצם. עם זאת, כאשר מדובר בסוג מסוים של ספרים – הלקסיקון והאנציקלופדיה – נראה האיום על הספר המודפס גדול כבר עכשיו.

הגלגול הראשון: מהנייר לתקליטור

כאשר המחשב הפך לאחד ממכשירי הבית הנפוצים והמקובלים, החלו אנציקלופדיות ותיקות להימכר גם בגירסת תקליטור, במקביל לגירסה המודפסת. הראשונה שיצאה בצורה כזאת היתה אנציקלופדיית גרוילר (Grolier) האמריקאית, בשנת 1985. קומפטון (Compton), הפונה לנוער, יצאה בגירסת תקליטור ארבע שנים מאוחר יותר.
אחר כך החלו אנציקלופדיות חדשות לצאת ישירות בגירסת תקליטור, בלי להקדים לו גירסה מודפסת. הבולטת מהן בהצלחתה המסחרית היא "אנקרטה" (Encarta) של מייקרוסופט, שיצאה לאור בשנת 1993, ומאז זכתה לתפוצה רחבה ולמהדורה חדשה מדי שנה, תוך שהיא משתפרת ממהדורה למהדורה.
בהתחשב בכך ששלושים ושניים הכרכים של "אנציקלופדיה בריטניקה" הנודעת תופסים רוחב של יותר ממטר על המדף, אפשר להבין את הצורך של הקוראים בגירסת התקליטור. העובדה שהאנציקלופדיה הזאת אינה רק מאגר עצום של ידע אלא גם רהיט סלוני משובח, המעיד על רוחב האופקים של בעליו, עשויה להסביר מדוע השתהה המו"ל בהוצאת גירסת תקליטור עד לשנת 1993, לאחר שכבר יצאה לאור הגירסה הראשונה של תקליטור "אנקרטה".
יתרונו המובהק של התקליטור על הספר המודפס אינו בנפחו, אלא בקלות הגישה למידע שבו - הקורא ניגש ישירות - דרך האינדקס – אל הערך המעניין אותו.

לקסיקון עם עלילה

צורת השימוש המקובלת בלקסיקון היא עיון אסוציאטיבי, אבל זאת אינה הצורה היחידה. "מילון פונטנה למחשבה מודרנית" הוא דוגמה ללקסיקון שנועד במידה לא מבוטלת גם לקריאה סדרתית.
כשמדובר בקריאה מסוג זה, הספר המודפס עדיין נוח יותר לקריאה מהספר האלקטרוני. בניסיון לצמצם את ההבדל בין הספר האלקטרוני לספר המודפס, הופיעו באחרונה תוכנות המחקות במידה רבה את הספר המודפס מבחינת פורמט ההצגה, היכולת לסמן קטעים מיוחדים, להניח סימנייה ועוד.
שתי דרכי הגישה למידע יצרו דילמה לעורכי אנציקלופדיות מודפסות: האם לסדר את הערכים בסדר אלפביתי – המתאים לגישה ישירה, או לפי נושאים – בצורה המותאמת לגישה סדרתית. התקליטור מאפשר מוצא קל: אינדקס כפול, גישה לערכים בשתי הדרכים.
לתקליטור ולמחשב האישי, הסביבה החדשה של האנציקלופדיות, נורמות משלהם, שהצריכו הסתגלות. המובהקת ביניהן היא המולטימדיה: לא רק טקסט (ובמידה זו או אחרת גם תמונה), אלא גם היכולת להעביר מידע בצליל, באנימציה, בווידאו וברכיבים אינטראקטיביים. כמה מהיכולות האלה אימצה לעצמה האנציקלופדיה במעבר מהספר למחשב?

אנציקלופדיה בריטניקה כמשל

שורשיה העמוקים של ה"אנציקלופדיה בריטניקה", ביותר ממאתיים שנה של גירסה מודפסת, עלולים לאכזב את מי שמחפש יצירת מולטימדיה: גם בגירסת התקליטור, המרכיבים העיקריים הם הטקסט והתמונה. על 85,000 הערכים שבאנציקלופדיה, יש 12,100 איורים ורק 131 קטעי וידאו וקול ו-105 קטעים של אנימציה ואינטראקטיביות. "אנקרטה" כוללת 61,000 ערכים, ואיתם 19,200 איורים, 2,500 קטעי קול ו-185 קטעי וידאו ואנימציה. גם היא מתבססת בעיקר על טקסט ותמונה.
"אנציקלופדיה בריטניקה" נמכרת בשתי גירסאות השקולות זו לזו מבחינת התוכן, אבל שונות מאוד במחיר: 1,395 דולר לגירסה המודפסת, לעומת 50 דולר בלבד לתקליטור. ההפקה הזולה של התקליטור (בהשוואה להדפסת 32 כרכים) וההוצאות הקטנות בהרבה על אחסון והובלה אינן מסבירות את כל הפער העצום במחיר. הוא לא היה קיים בגירסת התקליטור הראשונה של "אנציקלופדיה בריטניקה", שנמכרה במאות דולרים. התחרות היא שעשתה את ההבדל. "אנקרטה" הלכה ונגסה בנתח השוק, ו"בריטניקה" לא יכלה לשמור על רמת המחיר הגבוהה של גירסת התקליטור. לגירסה המודפסת אין תחרות דומה, ולכן שם נשמר המחיר הגבוה.

מחכים לתקליטור של האנציקלופדיה העברית

לפני שנים אחדות פירסם המו"ל של "האנציקלופדיה העברית" מכרז להוצאת גירסת תקליטור, אבל זו עדיין לא יצאה. במקרה זה – של אנציקלופדיה שנוצרה קודם לעידן הדפוס הממוחשב – קיים מכשול כבד, והוא הצורך להעביר לפורמט ממוחשב את הטקסטים והתמונות הממלאים את עשרות אלפי הדפים; מלבד זאת, כל רוכשיה הפוטנציאליים של "האנציקלופדיה העברית" הם יודעי ספר, אבל לא בהכרח כולם יודעי מחשב, שהרי רבים מהם נולדו לפני עידן המחשב. שני מכשולים אלה אינם עומדים בפני המו"לים של אנציקלופדיות שיצאו לאור בשנים האחרונות ופונות לבני הנעורים; מדוע לא זכינו לגירסאות תקליטור עבריות שלהן?
ארבעת כרכי "האנציקלופדיה הישראלית הכללית" (הוצאת "כתר") יצאו לאור גם בתקליטור. כדי לשמר בו אחת מתכונות הנייר, ניתנה למעיין היכולת להוסיף הערות משלו לטקסט. ההערות האלה נשמרות על הדיסק הקשיח, ומוצגות בזמן עיון חוזר באותו ערך.

הגלגול השני: מהתקליטור לאינטרנט

עם הגידול העצום בפופולריות של האינטרנט, עלו לרשת בסוף שנות ה-90 גם כמה מאנציקלופדיות התקליטור. ובדומה למעבר מהספר המודפס לתקליטור, גם הפעם היה צורך בהתאמה לנורמות של הסביבה החדשה. המאפיין הבולט ביותר של המידע באינטרנט הוא הקישוריות בין האתרים השונים. תכונה זו נוספה לאנציקלופדיות עוד לפני עלייתן לרשת, כבר בגירסת התקליטור. ה"בריטניקה" כוללת יותר מ-300,000 קישורים, "אנקרטה" מסתפקת בפחות מ-27,000 קישורים.
נורמה ייחודית לאינטרנט היא מתן מידע רב בחינם, גם באתרים בעלי נטייה עסקית, בניסיון ללכוד את תשומת ליבם של גולשים רבים ככל האפשר. לפעמים זה מצליח מעל למשוער: כדי למשוך בני נוער לאתר, הוצגה בו תמונת העגיל בטבורה של בריטני ספירס - לא בערך "ספירס, בריטני" וגם לא בערך "פירסינג", אלא בערך העוסק במשמעותו המשתנה של הטבור בהקשר התרבותי. 17 מיליון גולשים נהרו לערך הזה והביאו לקריסת האתר.
התהפוכות שעברה ה"בריטניקה" בנושא חינמיות המידע משקפות את הקושי של חברות "הכלכלה הישנה" להסתגל לעולם של "הכלכלה החדשה". עם עלייתה של ה"בריטניקה" לרשת, בשנת 1994, נדרש הגולש לשלם דמי מנוי בסך 85 דולר לשנה תמורת הזכות להשתמש באתר. בסוף 1999 השתנתה המדיניות, והוא נפתח לציבור ללא תשלום.
במדיניותה הנוכחית, פיצלה "אנציקלופדיה בריטניקה" את המידע לשניים: מה שמקורו בגירסה המודפסת, ניתן באינטרנט רק למנויים, המשלמים 60 דולר לשנה. מידע שנוצר במיוחד לגירסת האינטרנט (ומופיע גם בתקליטור), וכולל בעיקר קישורים לאתרים אחרים, ניתן לכל גולש. השיטה הזאת אינה מתיישבת עם מה שרוב הגולשים הורגלו בו - לקבל את כל המידע בחינם; מצד שני, יהיה זה הוגן לומר כי דמי המנוי נראים כהוצאה סבירה למי שמעוניין במידע העדכני ביותר שמציעה ה"בריטניקה".

האינטרנט מול הדפוס

באתר של "אנקרטה", המתחרה החריפה ביותר של ה"בריטניקה" (לפחות בהיקף המכירות), אפשר לקבל חלק ניכר מהטקסטים של גירסת התקליטור בלי דמי מנוי, במחיר של חשיפה לכמות לא מבוטלת של פרסומת. מי שרכש את התקליטור מקבל גישה לטקסט המלא גם באתר, לתקופה של שנה.
יתרונו הבולט של אתר האינטרנט על פני התקליטור הוא העדכניות. התקליטור אמנם מתעדכן לעיתים תכופות יותר מאשר אנציקלופדיה מודפסת, אבל מהותית, מבחינה זו, אין שוני ביניהם: אי אפשר לעדכן אותם אלא באמצעות הפצת מהדורה חדשה. האינטרנט, לעומתם, מאפשר עדכון מיידי של המידע. מי שמעיין באנציקלופדיה אולי אינו מצפה לרמת עדכון של אתר חדשות, ועם זאת, מאורעות רבים אכן מתבטאים בסופו של דבר בעדכון האנציקלופדיה; ומדוע לא לקבל את העדכון מוקדם ככל האפשר?
הנה דוגמה: חודש וחצי לאחר התקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001, הערך Terrorism ב"אנקרטה" הכיל גם פיסקה העוסקת בנושא זה, והגישה אליו אינה מוגבלת. הערך Bin Laden עודכן גם הוא, אבל פתוח למנויים בלבד. גם אתר ה"בריטניקה" מתייחס למתקפת הטרור הזאת, בערך World Trade Center, אבל עדיין לא עידכן את הערך Bin Laden. הרושם הכללי הוא שאתר "אנקרטה" זריז בדרך כלל יותר מאתר ה"בריטניקה".
אחרי שהמעבר מהנייר לתקליטור נשא את האנציקלופדיה אל עולם המולטימדיה, במעבר לאינטרנט נעשה צעד מסוים לאחור. רוחב הפס המוגבל מחייב יחס זהיר לקטעי מולטימדיה. באתר של "אנקרטה" מוצג תחילה רק הטקסט של כל ערך, עם קישור לדף שבו רשימת פריטי המולטימדיה הנלווים, כולל גודלו של כל פריט. הגולש יכול להחליט אם יש לו עניין בהורדת סרט וידאו שגודלו 5MB, למשל. בעיה זו נפתרת והולכת עם המעבר של גולשים רבים לתקשורת בפס רחב.