יגואר XJR - רכבת אקספרס

מהשקתה החגיגית של היגואר XJ החדשה נותר לנו עוד חוב קטן, אך חביב - הגרסה הכוחנית מכולן, XJR. עד כמה כוחנית, ובכן, מאז הוצגה ה-XJR הראשונה ב-94', הפכה מכונית זו לאחת המסקרנות בהיצע הבריטי, ולמעשה הזניקה לשווקים גרסאות R ספורטיביות לדגמים שונים. למעט ה-X אגב.

ומה הפעם? במהדורת 2003 זוהי המכונית המהירה ביותר שיגואר מייצרת כיום, וכנראה בכל ההיסטוריה הארוכה שלה, אם נוציא כמובן מהרשימה את ה-XJ220 שאינה יכולה להקרא סידרתית. ולא קשה לה לעשות זאת, בהתחשב במנוע המייצר 400 כ"ס, אותה יחידה מוכרת שנחשפה זה מכבר בסדרה S המחודשת.

כמה מהר?

חשבו על זה לרגע, 5.3 שניות ל-100 קמ"ש. זהו נתון האצה טוב ממה שמציעות מכוניות ספורטיביות דוגמת פורשה 911, או פרארי 456 - שתיהן אוטומטיות. וזהו נתון שבתחילת העשור הקודם רק מכוניות אקזוטיות דמיוניות יכלו להציע. ויתכן שזה לא מה שהיית מצפה מאריסטוקרטית בריטית.

אבל אותי לפחות הפתיעה הדרך בה עובר הכוח הרב והמומנט העצום (55.2 קג"מ) לצמיגים האחוריים. ה-R הזו יוצאת לדרכה ברגיעה, אינה מסגירה את סודה. אם ישנה להקה אדירה כל-כך של חתולי טרף בחרטום, הם ודאי אולפו היטב על ידי מערך מתלים ובקרת אחיזה סופר-אפקטיביים.

הדבר היחיד שמסגיר את סודה של הגבירה השרירית, מלבד כמה רמזים חיצוניים כמו חישוקי "19, סבכת מצנן מרושתת, לוגו בגווני ירוק-אדום ומושבי כמו-מירוץ, הוא רעש המנוע. ושימו במקרה זה טוב לב לביטוי "רעש". ה-R, ללא ספק תודות למגדש העל, מייצרת טרטור לא חזק, אך מעט מטריד, בוודאי פחות אלגנטי מנהמת ה-V8 החרישית בדגמים רגילים.

ואם בכל זאת אינך מבין מדוע שותפיך הספרדיים מביטים בך בעצבנות מהולה ביראה, או צופרים קלות בהפתעה, כדאי שתציץ לשניה במד המהירות. כי ה-R היא רמאית גדולה כאשר מדובר בקצב שאיבת פיסות אספלט. היא עושה זאת כל-כך מהר, ועם זמינות כוח כה ליניארית, עד שכמעט בכל ישורת על כביש צדדי או אוטוסטרדה, ניתן לחלוף בקלות על-פני הספרות 200. ואם אתה מעוניין בדיסקרטיות, שהרי מדובר כמובן - גם במקרה שלך - בג'נטלמן אנגלי מסורתי, יעזור מד המהירות השקוע בלוח-המחוונים להסתיר את המהירות הגבוהה משותפיך לנסיעה.

אילוף הסוררת

כאשר הופיעה ה-R המקורית, היה זה מקרה ברור של מנוע "גדול על השלדה". בתוך תוכה שכן תמיד שדון פרוע שעבור רבים היה גם סוד הקסם שלה. אלא שבדגם החדש העסק שונה לחלוטין, ולמכונית - שהינה כנראה המתקדמת בתולדות יגואר - אין בעיה לשלוט בעדר הסוסים.

למעשה, עם כיול נוקשה יותר למתלים לעומת הגרסאות המבוייתות, מראה ה-R ריסון עדיף לתנודות הגוף, בעיקר בכביש גלי, וגם ההגה מתקשר יותר, ובעל משקל עדיף. הניהוג בטוח למדי, עם נטייה לא מוגזמת של החרטום להרחיב קו שמקוזזת יותר או פחות עם המצערת.

ביגואר מסבירים שמערכת ה-CATS יודעת לשנות את כיוון הבולמים במדורג בין קדמיים לאחוריים, כדי ליצור פחות תת-היגוי במהירות איטית ויותר במהירות גבוהה. יגואר מתגאה במערכת בלמים מיוחדת שפותחה עם ברמבו עבור גרסה זו, אך דווקא כאן נכונה לנו אכזבה. הבלמים לא ממש עמדו בעומס הגדול שמייצר שילוב בין כוח ה-R ומשאיות ספרדיות איטיות להחריד. ה-R פשוט החלה לשדר רעידות חזקות במיוחד ומאוד לא סימפטיות בכל האטה (וזה קרה ביותר ממכונית אחת).

פאר מהיר

סיכום קצר יסביר שה-R אינה ממש מכונית ספורט. למרות מראה קליל ותחושה אינטימית מאחורי ההגה, היא אינה תכליתית כמו M5 למשל. זו בסך הכל מכונית פאר מאוד מהירה ונעימה עם יכולת גבוהה. מעין סוויטה מלכותית בתוך רכבת אקספרס. אני כלל לא בטוח שהיא טובה מגרסת ה-4.2 ליטר הרגילה והנינוחה יותר, בהתחשב בפער המחיר הצפוי של כעשרים אחוזים. אבל בהחלט העדפתי את כיול המתלים הספורטיבי אשר ניתן להזמנה בגרסה הרגילה. עם זאת ברור שיהיו לא מעט לקוחות שיאהבו את תוספת הכוח.