שריד מחדד. זה מה שנשאר

חייבים להודות ששרית חדד היתה פעם הרבה יותר מגניבה. אי שם בלייט ניינטיז, שרית חדד היתה קאטינג אדג'. קובבה מוכשרת מחדרה שפרצה לתודעה הציבורית אחרי קריירה מפוארת במגזר המוזיקה המזרחית. לזמזמם את שיריה, על הטקסטים שלהם, היה סממן חברתי מוביל. סמל סטטוס להייפ, לאותנטיות שכאילו אינה מתנשאת, להכרה ממסדית במנגל ובנפנוף. ממש כמו לאכול קוסקוס בפרדס כץ ולפאר את הבית בחפצים מרוקאיים מופקעי מחיר מחנויות בוטיק תל אביביות. אלא שתופעת שרית חדד פשטה הרבה מעבר לזה. שרית חדד נהייתה איקון. בלי שהיא שמה לב, שרית חדד נהייתה זמרת הפופ מספר אחת בארץ. סלין דיון ממלמלת בצרפתית, ג'יי לו לוחשת בפורטוריקנית ושרית חדד מסלסלת בעברית. אותה גברת, אזרחות אחרת.

היום, כששרית חדד משיקה את אלבומה החדש, "רק אהבה תביא אהבה", אם בא לכם לספר בדיחה בחדר ולהפיל את יושביו מצחוק, תגידו להם ששרית חדד היא קאטינג אדג'. זה כל כך מופרך, שזה חייב להיות מצחיק. כשגברים מצליחים הם מתחזרים, משמינים ומתקרחים. כשנשים מצליחות, לעומת זאת, הן בדרך כלל מצטמקות לממדים בלתי נראים. שרית, שדעת הכלל היא דבר שהיא לעולם לא תעז לחלוק עליו, בחרה בדרך זו וזכתה בה להצלחה מסחררת. גרסת הקובבה מחדרה, זו שהיתה כה משכנעת פעם, הוחלפה לאיטה בגרסת הפרחה שעברה מנתניה לעיר הגדולה, וכעת יש זהות מוחלטת בינה לבין מרכז השעשועים הצעקני של קסטרו במרכז העיר: היא ממלצרת בבית הקפה שלו, היא מסתפרת במספרה התלויה בקומת הביניים שלו והיא עוטה על עצמו בגדים שאי אפשר לטעות בזיהויים. אלא שבמקרה שרית עשתה קופה נאה מתדמית הקובבה ההיא ושידרגה את חשבון הבנק שלה, מה שלא ממש שינה משהו - היא עדיין אותה מלצרית מנתניה, אלא שעכשיו היא יכולה להרשות לעצמה את מה שבת דמותה המרוששת מקסטרו רק חולמת עליו. עכשיו היא מסתפרת אצל שוקי או ז'קלין או איתן או קולי, לובשת גלית או פנינה ויש לה גבר חזק מאחוריה שמטפל בה. הטעם הרע בעינו נשאר. המחיר שלו עלה.

אתם חיייבים למות עלי

שרית חדד היא עדיין זמרת מעולה. העובדה שהיא הפכה את עצמה לקריקטורה של עקרת בית שהתחתנה עם מיליונר לא תהרוס את זה. אם יש דבר אחד שהיא לא תהרוס, זה את הכשרון הבלתי מנוצח שלה. קול יש לה משמיים. רק חבל שאת הסטייל היא הביאה מג'נין ושבדרכה אל המשקל החדש היא נעזרה באלי מקביל כהשראה. שריד חדד, אולי כך ראוי לקרוא לה היום.

כמה חיננית היתה שרית חדד בגרסתה השמנמנה. כמה חיננית היתה שרית חדד בגרסתה פרה אתר האינטנרט מקרו-מדייה 6 בארבע שפות שונות. כמה חיננית היתה שרית חדד לפני שהיא התאמצה להיות הזמרת שכל ההורים בישראל היו רוצים שתהיה הבת שלהם ושכל טינאייג'רית היתה מתה שתהיה בת דודה שלה. כי בעצם, זאת הבעיה המרכזית עם שרית חדד 2003 – היא ישראליות בהתגלמות הכי קיצונית שלה. היא גם פרחה וגם צפונית, היא גם נורא מגנה טרור וגם נורא בעד שלום, היא נורא אוהבת יקר אבל יש לה טעם זול. היא תשיר טקסטים שהם אשכרה מפדחים, אבל כל הקהל ידע אותם בעל-פה. היא תעשה חתונות בבאר שבע והיא תעשה הפילהרמונית בג'ינס. העיקר שכולם ימותו על שרית ובתמורה, גואטה לא ירד מאלפיים דולר (ניחוש פרוע ולא מבוסס) לשלושה שירים.

מה רע במאמא אמיתית?

שרית חדד היתה יכולה להיות פה מאמא אמיתית. כמו ארית'ה, כמו צ'אקה, כמו בט. להשתמש אך ורק בקול שלה כדי לגדול ולפרוח ולשיר דברים מדהימים. כדי להיות זמרת נשמה אמיתית. אבל במסלול הקריירה שחדד הולכת בו, נדמה שהיא קרובה הרבה יותר לגמור כמו ויטני יוסטון. אולי עוד עשר שנים נראה אותה מתפרקת אצל קובי מידן כדי למכור עוד אלבום. גם ויטני שרה פעם את ההמנון האמריקאי ב-NFL וגם היא, בשנותיה היפות, מכרה ללא הכר, שלטה ברדיו ביד רמה וחיוכה צחור השיניים (דבר אחד ששרית עוד לא למדה זה ללכת לשיננית) המיס כל ציניקן ביבשת

שלא יובן לא נכון. אני מעדיפה את שרית חדד בכל זמן נתון על פני כל אחת מנערות הרוק הישראלי, על מסדר ההריונות ושמלות הטובהל'ס שלהן. עדיף ששרית תשיר לעדר "אתה תותח", מאשר שדנה תשיר לעדר "לזוז תוך כדי תנועה". עדיפות ארבע הברות על פני טקסט חלול ומתיימר. לפחות קל לשיר את זה. אבל כמי שמוכרת לקהל שלה "אתם חייבים למות עלי" מכוסה במעטה של עגילי חישוק מוזהבים בקוטר של צמיג ממוצע וריטושי פוטושופ שעורכי GQ וקייט וינסלט לא היו מתביישים בהם, שרית לא שמה לב שכבר יש מי שאימץ את האג'נדה הזאת בגלוי ואינו מתבייש בה, והן נושפות בעורפה בכל הכוח. חמסה מאחורייך, מאמי. הגיע הזמן שתתחילי לרוץ.