מסע רב מפלסי

לעמוד על סיפונה של ספינת ענק בשם "Grandeur of the Sea" (תפארת הימים) ולצפות בשמונה קטרי דיזל הגוררים אותה לתוך אחד מששת ה"לוקרים" של תעלת פנמה זו חוויה שאין שניה לה. הלוקרים האלה הם תאי ציפה ענקיים, אליהם נכנסות האוניות, במטרה להעלות ולהוריד אותן למפלס המים התואם את המשך השיט בין האוקיינוס השקט לאטלנטי.

המוני נוסעים צופים במחזה במהלך שיט שאורך יום תמים, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות אחר הצהריים המאוחרות. עליתי על אוניית הקרוזים בסן דייגו, בדרכי לניו אורלינס.

"תפארת הימים" שוקלת 74,000 אלף טון, וגודלה הוא 300 מטרים על 50 מטרים. היא כמעט ולא מותירה מרחב עודף בינה לבין תאי הציפה. אחרי שתא הציפה מתמלא מים או מתרוקן (בהתאם לכיוון ההפלגה) נפתח שער המתכת העצום והאוניה ממשיכה בדרכה אל מפלס המים החדש שממתין לה בהמשך התעלה.

מפעל הנדסי מתוחכם

תעלת פנמה מלאה במי גשם שמצטברים באגם מלאכותי ענקי. מדובר באגם המלאכותי השני בגודלו בעולם, אחרי אגם מיד בנוודה, שנוצר בעקבות בנייתו של הסכר הובר. המים המתוקים מונעים היווצרות נזקים לגוף האוניה. האנרגיה הדרושה למילוי הלוקרים, לצורך המעבר בין מפלס גובה של תא ציפה אחד לאחר, נוצרת על ידי ניצול כוח המשיכה, שממלא תא ציפה אחד ומרוקן את משנהו, ללא הזדקקות למשאבות חשמליות צורכות אנרגיה.

משקלו של השער הגדול ביותר של תא הציפה, בכניסה הדרומית של התעלה מכיוון האוקיינוס השקט, הוא 730 טון. השער מתרומם לגובה של 25 מטרים. אחת לעשר שנים בערך מפרקים את השערים ובסיוע מנופי ענק, לוקחים אותם לשיפוצים.

המסע בתעלה משאיר את המפליגים פעורי פה לנוכח המפעל ההנדסי המופלא, שאוטוטו ימלאו לו מאה שנה. לא פחות 159 טון עפר נחפרו והוזזו ממקומם לצורך חפירת התעלה. אם היו מניחים את הכמות הזאת כתשתית למסילת ברזל, אפשר היה להקיף באמצעותה את כדור הארץ כמה וכמה פעמים.

בזמן בניית התעלה מתו לא פחות מאשר 22 אלף עובדים, חלקם מאסונות ואחרים ממחלות טרופיות. תחילת העבודה על תעלת פנמה בוצעה על ידי המנדס פרנדיננד לספס, שברזומה שלו היתה רשומה חפירת תעלת סואץ. הבנקים הצרפתיים שמימנו אותו פשטו את הרגל, אחרי שהתברר שהרעיון המקורי של לספס הוביל אותו לחפירת תעלה עמוקה שמתעלמת מהפרשי הגבהים ברכס ההררי שמפריד את פנמה לאורכה. החברה הצרפתית שפעלה באיזור ומימנה את הפרויקט הגרנדיוזי החל מ- 1881, הרימה את ידיה סופית שלוש שנים אחר כך.

הנשיא תיאודור רוזוולט הבין כי מדובר בנכס אסטרטגי למעצמה העולה. והחל מ- 1904 נכנסו האמריקאים לתמונה. אז גם הוחלט על הקמת תאי הציפה הענקיים, שיעלו ויורידו את האוניות בהתאם למבנה הטופוגרפי של האיזור. הפרויקט הושלם על ידי החברה האמריקנית Isthmian Canal Commission. התעלה נחנכה רשמית ב-7 בינואר 1914, אך רק באוגוסט של אותה שנה התבצעה בה ההפלגה הראשונה. החל מ- 1963 עוברות בתעלה אוניות בכל שעות היממה.

דברי הימים

ב- 1970, בתום 16 שנות עבודה ארוכות, הושלם פרויקט הרחבת והעמקת התעלה למימדי האוניות ששטות בה כיום. ב- 1977, לאחר תסיסה פוליטית באיזור, הועברה השליטה בתעלה לידי הממשלה המקומית. שנתיים לאחר מכן נחתם הסכם עם ארה"ב, שהעבירה את האחריות על ניהול התעלה לפנמים. ארה"ב עדיין מופקדת על ההגנה על המתקנים ועל אבטחת השיט בתעלה לאוניות מארצות בעולם.

המעבר בתעלה אינו זול. הקפטן היווני מיכאל לאכטארידיס סיפר שעלות המעבר ל"תפארת הימים" היא 44 אלף דולר, כשהמחיר נקבע בהתאם למשקל האוניה. האוניה ששילמה את הסכום הגבוה ביותר עד כה לחציית התעלה היא "קווין מרי"

92 אלף דולר. ההפלגה הזולה ביותר עלתה 36 סנט, סכום ששולם על ידי שחיין שצלח בתחילת המאה העשרים את התעלה לכל אורך 80 הקילומטרים שלה.

רק מיכליות ענק או נושאות מטוסים מסוג ה"נימיץ", שממש עכשיו עושות את דרכן לעיראק, אינן יכולות ליהנות מהמעבר בתעלה. אוניה שמשקלה עולה על 75 אלף טון, צריכה להקיף את דרום אמריקה בדרכה מאוקיינוס לאוקיינוס.

מדי שנה מוציאה החברה המנהלת את התעלה סכום של 150 מיליון דולר כדי לתחזק את גדות התעלה ולשמור על מפלס המים הנדרש. התעלה שוכנת באחד האיזורים הגעשיים הפעילים ביותר על כדור הארץ. פעילות זו גורמת להתמוטטות של גדות התעלה מדי פעם. בנוסף, פוקדים את האיזור שטפונות טרופיים וסופות הוריקאן.

מרשים בכל המובנים

קשה למצוא פרויקט דומה ששינה לחלוטין את התעבורה הבינלאומית כמו תעלת פנמה, שקיצרה את המסע בין האוקיינוסים באלפי מיילים ימיים.

במהלך השיט באגם נחשפים הנוסעים למראות מרשימים של האיים מכוסים בצמחיה טרופית עשירה. בתום חציית האגם מורדות האוניות בשלושה תאי ציפה נוספים לעבר מפלס המים של האוקיינוס שבצד השני. כל מילוי או הרקה של תא ציפה שכזה גורם לכמות מדהימה של 197 מיליון ליטר מים מתוקים להישפך למי האוקיינוסים. הגשמים הטרופיים שבאיזור מפצים בקלות על החסר.

מחוץ לתעלה

2.7 מיליון תושבי פנמה מייצגים ממגוון רחב של קבוצות אוכלוסיה. ה"מסטיצ'ו", בני תערובת, צאצאי האינדיאנים והספרדים ששלטו באיזור, הם קבוצת האוכלוסיה הגדולה ביותר, אבל מלבדם יש גם שחורים, סינים, הודים, יהודים וערבים. תושבי הארץ הקטנה ידידותיים ומאירי פנים לתיירים. אחר הכל, ענף הכלכלה הראשי כאן הוא תיירות.

האקלים בפנמה הוא טרופי ולכן עדיף לבקר בה בעונה היבשה, שנמשכת מינואר ועד מאי. פנמה סיטי, הבירה, נראית כמו וריאציה על ניו יורק סיטי, עם גורדי שחקים ושדרות רחבות. מומלץ מאוד לקחת את הסיור העירוני שמכסה את האתרים ההיסטוריים של העיר, רובם מהמאה ה- 16.

בעיר הקולוניאלית, ה- Casco Viejo אפשר לבקר בכנסיה עם מזבח זהב, לראות מקרוב את אורח החיים של התושבים במאה ה- 17 ולבדוק את צינוק הנידונים למוות, שסייע, מן הסתם, לספרדים לשמור על השקט במקום. גם האנדרטה לזכר 22 אלף הקורבנות שמתו בזמן בניית התעלה שווה ביקור.

אלה שהגיעו לפנמה על גבי אוניית קרוזים יכולים לוותר על הסיור המודרך לתעלה. כדי להתרשם מנוף גורדי השחקים בפנמה סיטי, ניתן לשכור אופניים תמורת 2 דולר לשעה ולדווש לעבר Amador Causeway, טיילת שמגשרת בין ארבעה איים קטנים במקום. באיזור יש ריכוז של מסעדות ומקומות בילוי מוצלחים. הנוף שנשקף מהטיילת יפהפה, ולבריזה אין מתחרים. אוכל טוב במחיר סביר יש במסעדה בשם TGIF's. תוך כדי הארוחה צופים בתעלת פנמה ובאוניות הממתינות לכניסה.

טבע במיטבו

במעלה הדרך ל- Ancon ההר הקרוי על שמה של האוניה הראשונה שחצתה את התעלה, יש שביל שמוביל את המבקרים בין עצים טרופיים, לקול ציוץ ציפורים, אל נקודת תצפית שממנה נשקף מראה מקסים של העיר מצד אחד ופיתחה של התעלה מהצד האחר. בתחילת העלייה יש שלושה כפרים מיניאטוריים המייצגים את שלוש התרבויות של פנמה: הספרדית, האינדיאנית המקורית והאינדיאנית המערבית.

יעד אחד השווה ביקור, אך מחייב יציאה אל מחוץ לעיר הוא ה- Taboga, "אי הפרחים". בתום הפלגה בת כשעה מגיעים לאי שהפך לאתר תיירות מבוקש. כאן נמצאת הכנסיה השנייה בעתיקותה בעולם החדש. היא נבנתה עוד ב- 1550.

לחובבי טבע מומלץ לצאת עם מדריך אל ה- Pipeline Road, תצפית ציפורים מרשימה במרחק של שעה מפנמה סיטי. המלצה נוספת היא מסע בג'ונגל הטרופי המקומי, Gamboa Rainforest. אל תפספסו את המסעדה Los Lagratos, שמתמחה במאכלים טרופיים ומציעה לסועדים תצפית על שתי האטרקציות המופלאות: תעלת פנמה על האוניות המפליגות בה, והג'ונגל שגדל פרא ממול.

כל אלה מצדיקים ביקור בפנמה המופלאה, ארץ שלא מעט פנסיונרים אמריקאים הפכו אותה למקום פרישה. באלף דולר לחודש אפשר לנהל במקום אורח חיים של אציל ספרדי.