כי מציון תצא בירוקרטיה

בכנס של לשכת מנתחי מערכות המידע, שנערך בחודש שעבר, העלה שר המדע והטכנולוגיה רעיון נפלא. "טכנולוגיות המפותחות עבור פרוייקטים של מחשוב ממשלתי ימכרו לחו"ל ויכניסו מטבע זר לישראל". מעניין לדעת כמה מדינות בעולם רוצות ללמוד תורה מהבירוקרטיה הישראלית, שכידוע שואבת את השראתה מפקידי הברון ומפרנסי הקהילה בארצות הקיר"ה.

ישראל אינה המדינה הבירוקרטית ביותר בעולם, אבל לה יש הכי פחות תירוצים למצב. בארצות מתפתחות המנגנון הממשלתי משמש לספיגת כל עודפי הבוגרים של מערכת החינוך ולכן הגדרת המטרות שלו לא כוללת רכישת טכנולוגיות ישראליות.

בארצות פוסט-תעשייתיות מנגנון ממשלתי עצום עסוק בריפוד הקיום האנושי עם תעודות אחריות ממשלתית "מהעריסה עד המצבה". עבורם המודל הבירוקרטי הישראלי נראה כעלבון למושג "משרתי הציבור". אז מי בדיוק יקנה את הטכנולוגיות הישראליות, שנועדו למסד סוג מאוד מיוחד של חוסר יעילות פולשני?

רשימת תקועים ארוכה

רשימת הפרוייקטים הממשלתיים התקועים שמנה השר ארוכה ומרשימה - ויעדיה מוצדקים מכל שיקול עסקי - אם המנגנון הממשלתי היה באמת מנוהל כגוף עסקי. נניח שפרוייקט מהרשימה יוצא לפועל וכתוצאה מכך אלף משרות ממשלתיות הופכות למיותרות. האם התוצאה הבלתי נמנעת היא שמצבת כוח האדם הממשלתית תרד באלף, במאה, בעשר משרות? ואם מומחה למנהל ציבורי יוכיח כי אין צורך בשר מיוחד למדע וטכנולוגיה, האם מודי זנדברג צריך להתחיל לדאוג מאין תבוא פרנסתו?

מה בדיוק מונע מהממשלה מלאחד את מנגנון הגביה של מס הכנסה ושל הביטוח הלאומי - אי השלמת פרוייקט מחשוב מורכב במיוחד או אי השלמה עם הרעיון שאפשר להקטין את מספר העובדים כפי שקרה אחרי שקופות החולים "שוחררו" מגביית "מס חבר"? כל מי שטורח לחשוב יותר מדקה על נפלאות הבירוקרטיה הישראלית ימצא עשרות דוגמאות להליכים מיותרים בתכלית, שלא משרתים שום מטרה ולא קיימת כל מניעה טכנולוגית לבטל אותם מהעולם בלי "פרוייקטים" מיוחדים.

דוגמה מקרית לחלוטין, שרק נועדה להמחיש את הטענה, מדוע צהל מספק לחייל מילואים משתחרר "לוקש" ארוך, כדי להציגו במקום העבודה, שישלח אותו בצירוף טופס אחר לביטוח לאומי, שיעביר את התשלום אחרי חודשיים לחשבון הבנק של המעסיק, שיתחשבן בצורה זו או אחרת עם העובד? מדוע שהמחשב הצה"לי, שיודע הכל על חייל המילואים, לא יעביר "לוקש אלקטרוני" ישירות למחשב של ביטוח לאומי, שיקלוט את הדיווח ללא מעורבות של חצי תריסר פקידים בדרך ויבצע את התשלום עוד באותו חודש?

אוקיינוס של דוגמאות

פתרון כזה לא דורש "מוניטין עולמי כמעצמה טכנולוגית במחשוב ותקשוב", כדבר השר. גם לא השקעה בתשתיות חומרה חדשות. כל תוכניתן קובול מזדקן יכול לגמור את הפרוייקט תוך שבועיים ולהקטין את עומס העבודה הנורא, שפקידי הביטוח הלאומי כורעים תחתיו ונאלצים לשבות מעבודת הקודש לה הם הקדישו את חייהם.

יש אינספור דוגמאות נוספות בכל מקום שתגרדו מקצת את קליפת "הממשל התקין" מעל הקרביים הפרקינסוניים של המנגנון הממשלתי. למה רשות השידור צריכה לגבות מס רגרסיבי בכוחות עצמה במקום לקבל את חלקה מגבייה פרוגרסיבית? למה משרד התחבורה צריך להחזיק מנגנון רישוי ש"כאילו" מסדיר את הבעלות על רכב ומבטיח את תקינותו, בזמן שהפרטים המעודכנים באמת נשמרים (או צריכים להישמר) אצל בעלות האינטרס העסקי - חברות הביטוח? ולמה לשלם אגרת רכב שנתית וביטוח חובה בנפרד?

בעצם, למה לא להטמיע את שני התשלומים האלה במס על דלק - שהוא קנה-מידה הוגן יותר לצריכת תשתיות התחבורה ולחשיפה הביטוחית מאשר עצם הבעלות על הרכב - וגבייתו מרוכזת ואוטומטית? טוב, נסחפתי לנושאים שוליים, אבל הנקודה ברורה: מה שהופך את הבירוקרטיה הישראלית לספחת על הכלכלה היא תפיסת עולם מעוותת ומיושנת. הפרוייקטים הממשלתיים הגדולים מונחים על ידי אותה תפיסה ולכן הם בסך הכל מחליפים את המדיום (מנייר לקובץ טקסט) אבל לא את המסר. ייעול הפעילות הממשלתית, אותו ציין השר כאחת המטרות לטווח הבינוני, הוא עלה תאנה שכולם מתעלמים משקיפותו.

הצטיין או הכחד

"שחרור הפרוייקטים והיוזמות התקועות", מוטיב אחר של מודי זנדברג, "יביא לגיוסם של אלפי אנשי הי-טק מובטלים, אשר יעסקו בהטמעת מערכות המחשוב החדשות במשרדי הממשלה". מי שקורא את הטור הזה כסדרו יודע שאני לא מזלזל בצורך החיוני לשמור על גחלת ההיי-טק הישראלי עד יעבור זעם.

אבל להשתמש במוטיב הזה כדי לנפח עוד יותר את המנגנון הממשלתי - או את המשאבים העומדים לרשותו כדי לרכוש שירותי חוץ - זה אבסורד או ציניות. אם יש לממשלה כסף לעידוד התעסוקה בהי-טק, לא חסרות "יוזמות תקועות" בשוק הפרטי היכולות להראות פוטנציאל יצוא טוב יותר מכל מערכת ממשלתית. הכלכלים יכולים להתווכח על המחיר הנכון של כסף בתקופה בה סטגנציה ואינפלציה פועלות כפטיש וסדן למדיניות המוניטרית, אבל אף אחד עוד לא טען שהשקעה במנגנון בירוקרטי ממשלתי הוא מנוף לצמיחה.

רעיונות מוזרים כאלה יכולים לצמוח רק באקולוגיה שאינה מאוימת יומיומית על ידי הציווי הדרוויניסטי הקטגורי "הצטיין או הכחד". האם אנו ניוושע מכך שפליטי כלכלת ההי-טק יחשפו לאקולוגיה הזאת? או שמודי זנדברג באמת מתכוון לפתיחת תחרות חופשית על כל משרה ממשלתית על בסיס מצוינות בלבד? כשזה יקרה יבואו מכל העולם ללמוד מציון מה זו בירוקרטיה יעילה.