הכנסה צדדית: עובדים מועלים במקומות העבודה

עובדים בחברות ובארגונים מתחלקים לשלושה סוגים, קובע מחקר שנערך בבריטניה: 25% מהעובדים הם כאלה שגונבים ממקום העבודה כל הזמן כל מה שהם יכולים, 50% נוספים הם כאלה שגונבים כשיש להם הזדמנות, ורק 25% הם אנשים שלא יעזו להניח ידם על חפץ שלא שייך להם. הנתונים האלה נראים אולי מפתיעים ומעוררי תמיהה, אבל הם דווקא מסתדרים יפה עם התופעה של התגברות המעילות וההונאות במקומות עבודה שניכרת בארץ בשנים האחרונות.

הציבור כבר מתקשה לעקוב. כמעט מדי יום נחשפים בכלי התקשורת סיפורים של מעילות והונאות, המבוצעות על-ידי עובדים, מנהלי חברות, עורכי-דין ורואי-חשבון שלא עמדו בפיתוי. לפעמים מדובר בסכומים נמוכים יחסית, לפעמים במיליונים.

אחת התוצאות היא התפתחותו של ענף חדש יחסית בראיית-החשבון - ביקורת חקירתית, שמטרתו מניעה, איתור וכימות נזקים הנגרמים לחברות כתוצאה ממעילות והונאות. המשרד המוביל בתחום הוא משרדו של רו"ח יהודה ברלב, שמעורב, מזווית זו, ברבות מפרשיות ההונאה הגדולות שהתרחשו במשק הישראלי בשנים האחרונות. ביניהן: פרשת הבנק למסחר, שבה משמש ברלב כאחד המנהלים המיוחדים של הבנק וכחוקר, התמוטטות תשלובת שטיחי כרמל, איתור עשרות-אלפי חברי אגודת הקו-אופ הזכאים לכספים מהאגודה, חקירות עבור מרכז ההשקעות של משרד התמ"ס, איתור ובדיקת חשבונות של קורבנות שואה, וכינוס הנכסים של מניות בזק שהיו בשליטת איש העסקים גד זאבי.

ברלב שותף במשרד עם רואי-החשבון יום טוב בילו, יניב בוכניק, צבי איציק, בועז יפעת ואהרן מיכאלי. המשרד מעסיק כ-40 רואי-חשבון בארבעה סניפים: תל-אביב, חיפה, ירושלים ולונדון.

מדו"ח ההונאות והמעילות לשנת 2002 שפרסם לאחרונה המשרד עולה, כי הנזק הישיר שנגרם בשנה זו לארגונים, חברות ולקוחות כתוצאה ממעשי הונאה עולה על 340 מיליון דולר. זוהי עלייה משמעותית של 50% בהשוואה לנזק ב-2001. עובדים בארגונים ובחברות נמצאים בראש רשימת המועלים, כשאחריהם מדורגים הבעלים. מעילות של עובדים תפסו בשנת 2002 42% מסך המעילות, לעומת 33% בשנת 2001.

מעילה תוך כדי עבודות שירות

רו"ח בוכניק, שמסר לנו את נתוני המחקר הבריטי, אומר כי בדרך-כלל מבחני מכוני מיון ובדיקות פוליגרף מצליחים לסנן את הגנבים המועדים, אבל לא תמיד. לאחרונה, למשל, נחשפה מעילת ענק באחת מחברות ההיי-טק המובילות בישראל, שבה חשוד מנהל הכספים של החברה כי גנב כעשרה מיליון שקל. על-פי החשד, בכסף שלקח רכש לעצמו נדל"ן בארץ ובחו"ל.

מתברר כי שמונה שנים לפני שהתקבל האיש לעבודה הוא שלח קורות חיים פיקטיביים, והציע עצמו לתפקיד החשב. בקורות החיים טען כי הוא רואה-חשבון, למרות שמעולם לא הוסמך לראיית-חשבון. הוא התמנה לחשב ומנהל כספים. תוך כדי עבודתו בחברה גזר עליו בית-משפט שישה חודשי עבודות שירות על עבירות קודמות שביצע. כסיפור כיסוי לעבודות השירות הוא סיפר למנהליו, כי חברו ליחידה המובחרת שבה הוא משרת במילואים נהרג בתאונה, ועליו למלא את מקומו.

במשך ששת החודשים של עבודות השירות המשיך החשב לקבל משכורות מהחברה, על סמך ההנחה שמשרד הביטחון יחזיר לחברה את הכסף.

המעילות מושפעות מאוד גם מהמצב הכלכלי. גנב מועד תמיד ימצא דרך לגנוב, ואיש ישר לעולם לא יעשה זאת, אבל עובד מתנדנד, שגבולותיו המוסריים לא לגמרי מוצקים, עלול להיות מושפע מגורמים חיצוניים. במשרד ברלב מטופלים, למשל, מספר תיקים של עובדים שמעלו לאחר שלקחו הלוואות בשוק האפור כיוון שנקלעו לקשיים כלכליים, ולא הצליחו להחזיר אותן.

במקרה אחד לקחה מנהלת חשבונות באחת מסוכנויות ביטוח מהמובילות בארץ צ'קים בסכום של כ-2.5 מיליון שקל - שהתקבלו מלקוחות הסוכנות ולא יועדו למוטב בלבד - והפקידה אותם בחשבון הפרטי שלה. חלק מהכסף היא העבירה למלווים בשוק האפור, מהם לוותה כספים.

מקרה חמור אחר הוא סיפורו של סגן אלוף בצה"ל, בתפקיד רגיש ביותר, שהתרגל לרמת חיים גבוהה ובעקבות הידרדרות מצבו הכלכלי החליט לקחת הלוואה בשוק האפור, כדי לשמור על רמת החיים אליה היה מורגל. הוא לווה 12 אלף שקל, ואחרי שנה בריבית רצחנית הגיע החוב לכ-300 אלף שקל. הקצין החל ללוות כספים מפקודיו, ואחר-כך לגנוב כספים מקופת היחידה, ואפילו גנב את פדיון קנטינת השקם כדי להחזיר את הכספים שהוא חייב.

מי מועל יותר - נשים או גברים? סקר שערכה לשכת מבקרי המעילות בארה"ב מראה שקיים שוויון, אבל הנזקים של מעילות הגברים גבוהים פי-שלושה מהנזקים של מעילות נשים. הסיבה: גברים מחזיקים בתפקידים ניהוליים בכירים יותר, המאפשרים להם לבצע מעילות בהיקף רחב יותר.

למרות כל הסיפורים והנתונים האלה, ולמרות שמחקרים עולמיים מצביעים על כך שב-95% מהארגונים מבוצעות מעילות, מנהלים ישראלים נוטים להאמין שאצלם בארגון לא יכולה להתבצע מעילה. לדברי רו"ח בוכניק, מנהלים בחברות ציבוריות המעסיקות אלפי עובדים מודעים לנושא. לעומת זאת, 99% מהמנהלים בחברות פרטיות יגידו: אצלי אין סיכוי".

גם מנהלים מועלים

אבל לא רק עובדים מועלים, אלא גם מנהלים. במקרים רבים נכנס משרד ברלב לתמונה לאחר שבחברה מתעורר חשד, בעקבות כך שהיא אינה מרוויחה על אף שהיא אמורה להרוויח. במקרים רבים מתגלה כי דווקא המנהל, או בעל תפקיד בכיר אחר, הוא הגנב.

כך, למשל, בעלים של חברה פרטית, שלא היה מעורב בניהולה השוטף, פנה למשרד כדי להבין איך ייתכן שהוא נדרש להזרים כסף לחברה, למרות שהיא אמורה להיות רווחית. המשרד בדק וגילה שבתפקיד בכיר בחברה מכהן איש אמון של הבעלים, אדם שגדל אצלו כבן-בית. הוא היה מנהל המחסן הראשי ואחראי על ספירת המלאי. במשך השנים הצליח אותו בן-בית, בחסות האמון שזכה לו, לגנוב מהחברה כ-3 מיליון שקל. הוא נהג לקחת סחורה מהמחסן ולמכור אותה באופן פרטי. החקירה העלתה כי האיש משתכר 10,000 שקל בחודש אבל חי כמלך. הוא רכש מכונית מפוארת, ולא היתה לו משכנתא על הבית.

לאחרונה טיפל משרדו של ברלב במקרה אחר, שבו מנהל חברה נהג לקחת לעצמו מדי חודש, חוץ מהמשכורת המגיעה לו, עוד 10,000 שקל מהחברה. במוסד כספי גדול אחר עשו המנכ"ל וסגניו בכספי קופת התאגיד ככל העולה על רוחם. במשך מספר שנים הם מימנו לעצמם, למקורביהם ולארגונים הקשורים אליהם הוצאות אירוח, כנסים והוצאות אחרות בהיקפים של מיליוני שקלים.

רו"ח איציק מגלה, כי בארבעה תיקים שבהם הוא משמש כמפרק, תיקים של חברות גדולות שנכנסו להליכי פירוק, הוא עומד להגיש בקרוב תביעות אישיות כנגד בעלי השליטה ומנהלי הארגון על מעשי תרמית. כולם חשבו שהקשיים שאליהם נקלעו החברות הם ביש מזל שעלול לפקוד כל עסק, אולם חקירה שביצע איציק העלתה כי בעלי השליטה הבריחו נכסים ורוקנו את קופת החברות. החברות חייבות עשרות מיליוני שקלים לנושיהן.

המפסידים הגדולים: לקוחות הבנקים

הנפגעים הגדולים מביצוע ההונאות הם הציבור ולקוחות הארגונים. הדוגמה הטובה ביותר הן המעילות בבנקים, שהסבו נזק עצום ללקוחות, שגם אם לבסוף פוצו, נאלצו להמתין זמן רב עד שראו את הכסף. מנתונים שפורסמו לאחרונה על-ידי המחלקה לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל עולה, כי מדי שנה מתבצעות בממוצע 60 מעילות משמעותיות בחשבונות של לקוחות בנקים. עם זאת, אם מדברים על מעילות ענק, כאלה נחשפו רק שמונה ב-40 השנים האחרונות.

שנת 2002 היתה השנה הפורייה של פקידי ומנהלי הסניפים בבנקים. רשימה חלקית: מנהלת לשעבר בסניף בנק דיסקונט בתל-אביב חשודה בגניבת כ-700 אלף שקל. על-פי החשד, היא פתחה בסניף חשבון פיקטיבי על שם אמה וסיווגה אותו כחשבון של לקוח מועדף, במטרה לקבל אשראי גבוה למשיכת כספים. אחר-כך הנפיקה כרטיס אשראי "ויזה זהב", ובאמצעותו משכה את הכספים מהחשבון. המעילה התגלתה על-ידי הבנק, וזה פיטר את העובדת.

פקידה בבנק לאומי בחדרה חשודה בגניבת 6 מיליון שקל מכספי הבנק ולקוחותיו. היא הודתה כי העבירה את הכסף לצורך גמילה מסמים של אחיה. פקידה ותיקה בסניף בנק הפועלים ברמת-גן מעלה ב-1.5 מיליון שקל, כשהעבירה כספים מחשבונות של לקוחות לחשבונות מקורביה. את בנק המזרחי הסעירה מעילת רובין הוד הגדולה בסניף בני-ברק, שבה על-פי החשד העביר מנהל מחלקת ההשקעות 28 מיליון שקל מחשבונות של לקוחות אמידים לחשבונות של לקוחות שהפסידו כסף.

את גולת הכותרת סיפקה כמובן פרשת מעילת הענק בבנק למסחר, שבה גנבה אתי אלון כ-250 מיליון שקל מחשבונות של לקוחות. עד היום ממתינים חלק מהלקוחות לקבל את כספם. לדברי רו"ח ברלב, "מאז חשיפת אירועי הבנק למסחר לא ננקטו פעולות מעשיות על-ידי בנק ישראל והבנקים להפקת לקחים ויישומם בבנקים המסחריים".

רו"ח איציק, העומד בראש צוות החקירה של אירועי הבנק למסחר, מוסיף כי בימים אלה הוא מכין טיוטה ראשונית של ממצאי החקירה שנאספו עד היום בקשר לבנק. "בשלב זה לא ניתן לפרסם את ממצאי החקירה מטעמי חיסיון, הוא אומר, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שכל מי שיקרא את הממצאים ויבין איך הבנק הזה התנהל, שערותיו יסמרו".

צחוק הגורל, מספר איציק, הוא שדווקא הוא, שנכח במשטרה בעת שאתי אלון הגיעה כדי להודות בהונאה, לא האמין בתחילה. עזרתי למשטרה באיזה תיק, הוא מספר, ופתאום הגיע מפקד יחידת ההונאה ואמר לחוקר שישבתי איתו: תעשה הפסקה, יש פה מישהי שרוצה להודות שהיא גנבה מהבנק למסחר 250 מיליון שקל. אמרתי לחוקר: בוא קודם נגמור את העבודה שלנו, כי זה נראה לי סיפורי מעשיות. במיוחד לאור העובדה שההון העצמי של הבנק עמד על כ-50 מיליון שקל. אלון חיכתה עד שסיימנו. כשיצאתי מהמשטרה הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי שזה לא נראה לי סיפור אמיתי, ושכחתי מהסיפור. למחרת מתקשר אלי יהודה ברלב ואומר לי: שמעת? הבנק למסחר נפל.

אגב, ברלב אומר שבנקים נוטים שלא לפטר מיד עובדים שנתפסו במעילה, אלא להעביר אותם לתפקיד אחר למספר שנים, ורק אחר-כך לפטרם, בניסיון להימנע מתביעות של לקוחות.

תופעה חדשה: מעילות של זקיפי החוק

תופעה חדשה שעליה מצביעים במשרד ברלב היא פניות שמגיעות למשרד בעקבות חשדות על מעילות של עורכי-דין ורואי-חשבון, אלה שאמורים להיות זקיפי החוק. מדובר בעוד אחת מתוצאות המיתון: רואי-החשבון נמצאים בין הפטיש לסדן בכל הנוגע לאופן הצגת עסקיו של לקוח בקשיים. מצד אחד, הם עלולים לגרום לו נזק אם יציגו את עסקיו באופן בעייתי. מצד שני, הם חשופים לתביעות אם יציגו את מצבו באופן שיתברר לאחר מכן כלא נכון.

חל גידול גם במספר החקירות נגד משרדי עורכי-דין על רשלנות מקצועית ואי-עמידה בחובות הנאמנות והזהירות. בשבוע שעבר פורסמו נתונים על-ידי לשכת עורכי-הדין, שלפיהם בשנת 2002 הוגשו כנגד עורכי-דין 1,519 תלונות על עבירות אתיות. חלק מהתלונות הוגשו על-ידי לקוחות. כך, למשל, טען אדם כי נפגע בתאונת דרכים וחברת הביטוח העבירה לו באמצעות עורך-דינו פיצוי של עשרות אלפי שקלים, אך עורך-הדין לא מסר לו כי התשלום הגיע מחברת הביטוח. לאחר שחלף זמן רב והלקוח החל לחשוד, העביר לו עורך-הדין 5% מהסכום וטען כי זה הסכום שחברת הביטוח העבירה.

אריק אינשטיין מבקש לבדוק

תחום נפוץ נוסף שבו עוסק משרד ברלב הוא תיקי גירושים של המאיון העליון. היכן שיש הרבה כסף, תמיד יש אופציה להונאה מצד אחד מבני הזוג, בדרך-כלל כאשר הוא חש שהנישואים קרובים לקיצם. רבים מתחילים להבריח נכסים וכספים ולהסתיר אותם בדרכים שונות. במשרד ברלב מנסים לאתר את הנכסים ולהעריך אותם, כדי שניתן יהיה לחלקם בין בני הזוג.

אחד המקרים הוא של בני זוג שהיו בעלים של חברת מזון גדולה ומוכרת. האשה שלטה בחברה וניהלה אותה מבחינה כספית. היא החליטה שהיא מעוניינת לסיים את הנישואים, ואז דאגה להוציא כספים מהחברה ולהעבירם לחשבון הפרטי שלה.

במקרה אחר איש עסקים מכובד, שניהל חברה מובילה, החליט להתגרש מאשתו, שהיתה עקרת בית ולא היתה מעורבת בעסקים. כדי להימנע מהצורך להתחלק בחברה עם אשתו, הוא ביצע עיסקאות רבות מחוץ לספרי החשבונות של החברה והעביר רכוש לחברה אחרת, שלא תחת שמו.

למשרד ברלב מגיעים גם סכסוכים עסקיים בין אמנים לסוכניהם. רק לפני ימים ספורים קיבל משרד ברלב את הטיפול בתביעה שהגיש הזמר אריק אינשטיין כנגד המפיק מיכאל תפוח. אינשטיין טען כי תפוח גזל ממנו כספים. תפוח הכחיש בכל תוקף. אינשטיין שכר את שירותיו של משרד ברלב כדי לבדוק את המסמכים החשבונאיים ולהגיש חוות דעת מומחה, שתתמוך בתביעתו.

משפט הסיכום שאומרים לנו במשרד רו"ח ברלב: לא כולם גנבים, אבל כמעט לכולם יש פוטנציאל להיות כאלה.

לא מגישים תלונה

במשרד רו"ח ברלב אומרים כי מרבית המעילות מתגלות לאחר כשנה וחצי בממוצע. אולם גם כאשר נחשפת מעילה בארגון, בעלי החברה לא תמיד פונים מיד למשטרה. דו"ח משרד ברלב מראה, כי ב-28% מהמקרים, ארגונים שסבלו מהונאות העדיפו "לשבת על הגדר" ולא לנקוט צעדיים משפטיים. ארגונים רבים מעדיפים להגיע לפשרה כספית עם מבצעי ההונאה ולהשיב חלק גדול מהכספים שאבדו להם, מאשר לנהל הליך תביעה או להגיש תלונה. לעתים חברות נמנעות מלהגיש תביעה מחשש לפגיעה במוניטין שלהן.

מקרה מעניין הוא של מנכ"ל חברה מובילה בארץ, שגילה מעילה, הגיע עם העובד המועל להסדר תשלומים, ואף סיפק לו מכתב המלצה למעסיק הבא שאצלו יעבוד. המניע: המנכ"ל רצה להבטיח שהמועל ימשיך לעבוד, כדי שיוכל להמשיך להחזיר לחברה את הכספים שגנב.