רעמת הארי, מיקרוגל, פירות חתוכים, זמר מנפץ

אריה בלי רעמה הוא כמו ישראלי בלי מסכת גז. כשחיה טורפת רוצה להרוג את ארוחת הערב או להכניע מתחרה, כדאי לה נשוך אותו בצוואר. לכן ככל שהרעמה של האריה עבותה יותר, כך הוא מוגן טוב יותר מטורפים אחרים, וגם מבני מינו המנסים להשתלט על הטריטוריה שלו.

הצורה בה אריות קובעים את ההיררכיה ביניהם היא על-ידי מאבק אלים ונושכני. אם איזה כפיר רואה שלאריה שמולו יש רעמה גדולה יותר, יש סיכוי שהוא יוותר מראש על הניסיון לתקוף אותו.

כך גם במאבקים על מזון עם צבועים. צבוע הוא יריב כמעט שקול ללביאה, ועדר צבועים בהחלט יכול לתקוף עדר לביאות כדי לגזול את מזונן. אבל אריה בודד יכול לגבור על כמה וכמה צבועים, כי אין להם דרך לתקוף את צווארו הממוגן היטב.

למה אסור להכניס כלי מתכת לתוך מיקרוגל?

המיקרוגל פועל על גלים בתדר שנבלע במולקולות של מים, סוכר ושומן. הגלים שנספגים הופכים מיד לתנועה של מולקולות. ככל שהמולקולות נעות מהר יותר אנחנו חשים שהמזון חם יותר. מתכת אינה סופגת את הגלים האלה, אלא מחזירה את הקרינה. כך, אם נכניס למיקרוגל אוכל בתוך סיר מתכת, ההחזרה הזו תמנע מהקרניים להגיע למזון שבתוכו. בנוסף, ההחזרה של הקרניים גורמת לתופעה דמויית ברקים בתוך המיקרוגל.

מבחינה טכנולוגית ניתן היה להמציא את המיקרוגל כבר אחרי מלחמת העולם השניה, משום שהוא פועל בדומה לרדאר, אלא שבאותה תקופה אף אחד לא חשב שזה כדאי, כי הנשים ממילא היו במטבח ולא היה צריך לחמם אוכל מהמקרר.

למה פירות חתוכים הופכים לחומים?

ברקמות של פירות רבים יש תרכובות כימיות מסוג פנול (phenol). כשהן באות במגע עם חמצן, הן... מתחמצנות. רבים מהתוצרים של פירות מחומצנים הם בעלי צבע חום. לכן, כל עוד הפרי שלם, הוא שומר על צבעו. אבל ברגע שהקליפה נחתכת או נפתחת ותאי הפרי נפצעים, החלקים הגלויים שלו נחשפים לחימצון, ולחימחום.

בשלנים מומחים יודעים שיש דרך למנוע את התופעה. כשהם חותכים פירות וירקות הנוטים להתחמצן זמן רב לפני ההגשה, הם מטפטפים עליהם מי לימון. הסיבה לכך היא שחומצת לימון מתחמצנת בקלות רבה במיוחד, וניתן להשתמש בה כדי "לשאוב" אליה את מולקולות החמצן, ולשמור על הפירות החתוכים בצבעם המקורי לאורך זמן רב יותר.

האם באמת ניתן לנפץ זכוכית באמצעות שירה?

בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, כוסות זכוכית אינן מתנפצות בגלל איכותה הגרועה של השירה, אלא בגלל תכונה פיזיקלית של חומרים. כמעט לכל החומרים יש את היכולת לרטוט. אבל לכל חומר יש תדירות גל פנימית משלו, שמרטיטה אותו. ניסוי טוב להדגים את התופעה הוא להעביר אצבע מעט רטובה על השפה של כוס קריסטל, ולשמוע אותה מתחילה "לשיר".

אם מושמע ליד חפץ צליל, בתדירות שמרטיטה את החומר ממנו הוא עשוי, נוצרת תהודה, והחפץ רוטט יחד עם הצליל. אם תצליחו לשיר צליל, שתדירותו זהה לתדירות הטבעית של חלון זכוכית, הזכוכית עשויה לרטוט בעוצמה כה חזקה עד שהיא תישבר.

התופעה באה לידי ביטוי גם במקרה הידוע של קבוצת חיילים שצעדה על גשר, בצעדים מתואמים, שמאל ימין שמאל. מאחר ותדירות צעדיהם תאמה את התדירות הפנימית שלו, הגשר התחיל לרטוט. התהודה הגבירה את עוצמת הויברציה, שוב ושוב, עד שהגשר נע בעוצמה כזאת שהוא התמוטט! לתופעה הזאת שמו לב כבר מזמן, אחרי שבכמה מצעדים צבאיים התמוטטו גשרים מגל ההלם שיצרו הצעדים המתואמים של החיילים. לאור הנזקים יש הוראה לחיילים לא לצעוד בצורה מתואמת על גשרים, למורת רוחו של הרס"ר.

רק שתדעו, שלא הכל רע בתכונה הזאת של החומר – למעשה גם ניפוץ של אבני כליה בבתי חולים נעשה על סמך אותו עיקרון.