אפדרין צרפתי. על הממריץ של אלופת אירופה

בשבוע הקודם זכיתי להיות בשלוש מסיבות עיתונאים שערך מאמן נבחרת צרפת, ז'ק סנטיני. על הפרק עמד המשחק בין אלופת אירופה למלטה, יריבה שהמילה "קיקיונית" קצת גדולה עליה. העיתונאים הצרפתים ניסו להוציא מהמאמן שלהם הצהרה על המשך הדרך, על הפרש שערים, על הצעירים שהוא חושב לשלב או על השחקנים שהוא רוצה לשמור למשחק מול ישראל בפאלרמו. סנטיני נותר קפוא. "המטרה שלנו היא לנצח. אנחנו נותנים כבוד לכל יריבה, גם אם על הנייר היא נחשבת נחותה", חזר על המנטרה שוב ושוב. כשניסיתי לשאול אותו משהו על נבחרת ישראל, קיבלתי את התשובה הרגילה. "על הנבחרת הישראלית נחשוב רק אחרי שננצח את מלטה. בכל מקרה, אנחנו נותנים כבוד לכל יריבה". במסיבת העיתונאים השלישית הוא כבר פנה אלי באופן אישי עם הסלוגן הקבוע: "כמו שאמרתי לך בפעם הקודמת, המטרה שלנו היא לנצח. אנחנו נותנים כבוד... וכו' וכו'".

בפיו של כל מאמן אחר הגישה הזאת הייתה יכולה לעלות על העצבים, אבל אצל סנטיני זו לא פוזה. מדובר בדרך חיים. "המאמן שלנו רואה את הדברים כך: אם אתה יכול לנצח יריבה מסוימת 10:0, אתה חייב לנצח אותה 10:0. זו לא השפלה, אלא להפך, הדרך להראות שהתייחסת אליה במלוא הרצינות", הסביר עיתונאי מקומי. אולי בשל כך, התקשורת הצרפתית רוכשת כל כך הרבה כבוד למאמן הנבחרת שלה, ואפילו ההפסד לצ'כיה בחודש שעבר לא הביא לאותם מאמרים ארסיים שהיו מנת חלקם של המאמנים הקודמים, רוז'ה לאמה ואיימה ז'אקה. מצד שני, זה היה בסך הכל משחק ידידות. המבחן האמיתי של הנבחרת הצרפתית יהיה ב-2004, כשתנסה להגן על תואר אלופת אירופה.

זוכר את רביבו

ז'ק סנטיני הוא טיפוס מיוחד בכדורגל הצרפתי. הוא אינו שחקן עבר מהולל כמו פלטיני (לזכותו עומדים שני זימונים לנבחרת, שאותם בילה על הספסל), וגם לא דמות אקסצנטרית כמו שני המאמנים הקודמים של הנבחרת, ז'אקה ולאמה. עד למינויו, הגיעו מאמני הנבחרת מה"ההנהלה הטכנית העליונה", הגוף האחראי על ניהול וחינוך כל נבחרות צרפת השונות, וייתכן שהוא לעולם לא היה מגיע לנבחרת אלמלא הכישלון הצורב באסיה בקיץ החולף. לאחר האסון במזרח הרגיש קלוד סימונה, יו"ר ההתאחדות הצרפתית, שהנבחרת זקוקה לניעור. לאמה נשלח הביתה לקול תרועות העיתון "ל'קיפ" ויתר שונאיו בתקשורת, ולאחר שבועיים של ספקולציות נקרא סנטיני לדגל.

עד לאותו רגע שימש כמאמנה של אולימפיק ליון, שצמחה תחתיו למעמד של אימפריה בכדורגל הצרפתי. ב-2001 היא לקחה את הגביע, ב-2002 את האליפות, ובדרך גם רשמה שתי הופעות מכובדות בליגות האלופות. ביחד עם ליון זכה סנטיני גם לפגוש את חיים רביבו, כשזה שיחק עוד בפנרבחצ'ה. "זה שחקן שבהחלט יכול לגרום לנו הרבה נזק. יש לו רגל שמאל חזקה מאוד, בעיטות חופשיות מסוכנות, והוא יכול ליצור לנו בעיה", נזכר בו לפני חודש, במסגרת ראיון ל"שם המשחק".

כיום, תשעה חודשים לאחר מינויו של סנטיני, יכול יו"ר ההתאחדות הצרפתית להיות מרוצה. המאמן החדש השיג את האפקט הרצוי, והנבחרת הצרפתית חזרה לחיים. מחבורת אינדיבידואליסטים שעסוקה בעיקר בכיכוב בפרסומות, טוק-שואוז ותשדירי חסות, הפכה צרפת בחזרה לתלכיד מנצח.

עד כמה הוא מנותק מחשבונאות אפשר היה ללמוד מאפיזודה אחת מהחודש האחרון: לקפטן הנבחרת הצרפתית מאז שנת 2000, מרסל דסאי, חסרה הופעה אחת בדיוק כדי לשבור את שיא הזימונים שקבע הקפטן הקודם, דדיה דשאמפ (103). אלא שדסאי חזר לאחרונה מפציעה, ולא זכה לדקות משחק בצ'לסי. אז למרות שהיריבה הקרובה היא כולה מלטה, דסאי הוותיק והמוערך נשאר בבית, לא לפני שסנטיני התקשר אליו להסביר לו באריכות את החלטתו. אגב, בניגוד ליחסיו הקפואים משהו עם התקשורת, באולימפיק ליון העידו שמדובר באדם חם, שבנה מערכת יחסים מיוחדת במינה עם שחקניו.

על הכוונת: ישראל

מול איצטדיון מלא בעיר לאנס, עלתה הנבחרת הצרפתית לדשא במוצאי שבת בסערה. ההתלהבות הייתה כל כך לא פרופורציונאלית למעמד וליריבה, שתוך דקה קיבל בארטז כרטיס צהוב על עבירה פראית מחוץ לרחבה. גם כשהתוצאה עמדה על 0:5, דרש סנטיני משחקניו ללחוץ, קרא למקללה וחילק לו עוד כמה הוראות טקטיות. רוחו שרתה על כל השחקנים בכחול. טיירי הנרי, שכבש במשחק צמד ובישל עוד שער לטרזגה, רץ במחצית הראשונה שישים מטר כדי לחלץ כדור מבוגדנוביץ' ליד דגל הקרן. בסוף זה נגמר 0:6, בעיקר בגלל שהשוער המלטזי היה מהמצטיינים במגרש.

ב-93' ישב ז'ק סנטיני ביציע הפארק דה פרינס וראה את נבחרת צרפת של ז'ראר הויה מפסידה 2:3 ומתרחקת מהמונדיאל בארצות הברית. במוצאי שבת, עם הירידה מהמגרש, הוא מיהר לשאול את כתב הטלוויזיה הצרפתית, בשידור חי, אם המשחק בקפריסין באמת נגמר בתיקו; מעתה, הוא הבהיר, יש רק פרויקט אחד על הכוונת שלו – להוציא שלוש נקודות בפאלרמו, מול נבחרת ישראל.