הציונות האמיתית
המאבק על נשמתה של ישראל
בימים אלה ראה אור בארצות-הברית ספרו של יורם חזוני, "מדינת היהודים: המאבק על נשמתה של ישראל". בינתיים הספר יצא רק באנגלית, והוא עושה כאן רעש לא קטן. כותבים עליו בכל מקום, מה"וויקלי סטנדרט" השמרני ועד למוסף הספרים הכל יכול של ה"ניו יורק טיימס". עבורנו, זאת הזדמנות מעניינת לבדוק איך אנחנו נראים מרחוק, או באיזה חומרים האמריקנים משתמשים כדי להבין אותנו.
חזוני הוא ראש "מרכז שלם", העורף האינטלקטואלי שנתניהו בנה מכספי איל הקוסמטיקה רון לאודר, כדי להילחם ב"אליטה השמאלנית" המבוצרת. הדרך שבה מבקש ספרו של חזוני להילחם בה היא לעורר את דעת הקהל באמריקה כדי שיבינו כאן סופסוף שישראל מתפרקת במהירות מן הציונות, שהיא על סף איבוד עצמה לדעת כמדינה יהודית, ושעוד מעט קט לא יהיה ליהודים בגולה מקלט. חזוני מתעד לעייפה, אם גם באופן סלקטיבי ומטעה, איך האליטות בישראל מוציאות את הציונות מתוכנית הלימודים, את היהדות מהגדרתה החוקתית של ישראל, ואת אהבת המולדת והעם מהאמנות, הספרות והעיתונות. התלונה מוכרת. אלא שמהצד השני של האוקיינוס זה נראה כמו קונספירציה של אינטלקטואלים שעומדת לבתק את חבל ההצלה של חוק השבות.
מעניין שהקוסמטיקה שכספי רון לאודר עושים כאן להיסטוריה הציונית, היא בדיוק אותה קוסמטיקה שעושה לה הפוסט-ציונות. שניהם כותבים מחדש את ההיסטוריה של ישראל כך שהמונח ציונות פירושו "זכותו הבלעדית של עם ישראל על ארץ ישראל". הפוסט-ציונות הימנית של חזוני והפוסט-ציונות השמאלית של ברוך קימרלינג או של אילן פפה מניחים כמובן מאליו שההתנחלות היא-היא הציונות עצמה. הציונות היא, בעיני שני הצדדים, גאולת אדמות ולא שחרור בני אדם. אבל לא זו הציונות המדינית שהקימה את ישראל.
הזרם המרכזי של הציונות עיגן את טיעוניו המוסריים בזכות האוניברסלית של כל העמים להגדרה עצמית. לכן המתנחלים הצליחו אומנם לכפות מדיניות, אבל נשארו מיעוט. עם כל האלימות האיומה שישראל הפעילה כנגד הפלסטינים, היא מעולם לא הצליחה ליצור הצדקה ציונית משכנעת לכיבוש - מפני ששלטון צבאי על עם אחר הוא לא המשך של הציונות, אלא שלילתה. הכיבוש שומט מתחת רגלינו את ההצדקה לקיומנו.
חלק ממה שחזוני מתאר ליהדות ארצות-הברית הוא נכון. האינטליגנציה הישראלית מאסה בלאומיות הישראלית. אבל כשמנסים לעקוב אחרי התהליך הזה, לראות למה כל זה קרה לנו, מוצאים לא קונספירציה אינטלקטואלית של תלמידי מרטין בובר, כפי שחזוני טוען, אלא את חזוני עצמו. מה שהמאיס עלינו את עצמנו הוא המתנחלים. האופן שבו הפכה הציונות משחרורם של יהודים לשחרורן של אדמות, כלומר שלטון צבאי על פלסטינים שאין להם זכות הצבעה. במילה אחת, אפרטהייד. ועד שלא ניפטר מהאפרטהייד של חזוני לא נוכל להגן מוסרית על המדינה היהודית, ולא חשוב כמה כסף ישלם רון לאודר.
גדי טאוב, סופר ועורך, שוהה כיום בארצות-הברית ללימודים
