צרכנות: מה ששני אפסים יכולים לעשות

עוד לא נרגענו ממסעות הפרסום שליוו את תהליך ה"שיוך" לשלוש חברות הטלפון הבינלאומיות, וכבר מתחדש במלוא עוזו מסע פרסום חדש של בזק בינלאומי. דפנה הנצחית מגיעה אמנם רק בסוף התשדיר, אבל לפני כן מקפץ לנגד עינינו אותו אומלל, שכל חייו היה 00 וכך גם חייג לחו"ל – כי ככה הוא רגיל וככה הוא אוהב. ופתאום הוא מחייג 00 ושומע מענה קולי, המודיע כי "חיוג 00 לחו"ל חסום". שוד ושבר!

האם באמת חסמו לו את החיוג לחו"ל?

לא. אם גיבורנו ירצה לחייג לחו"ל והוא טרם "שייך" את קו הטלפון שלו לאחת משלוש החברות הבינלאומיות, יהיה עליו להשתמש באחת הקידומות: 012, 013 או 014. ה-00 הוא עכשיו נחלת מנויי כל שלוש החברות: כל מנוי, בכל חברה, כאשר יחייג 00 - מערכת המחשב תראה זאת כאילו חייג 012 (אם הוא מנוי של קווי זהב), 013 (ברק) או 014 (בזק בינלאומי). במילים אחרות, זהו סוג של חיוג מקוצר.

השאלה הגדולה היא: האם נוכח מורכבות החיוג לחו"ל, גם הצרכנים יבינו כי בעצם כעת מנסה בזק בינלאומי לשכנע אותם להצטרף אליה כמנויים?

האם לא קיים חשש כי יהיו מי שיבינו, כי העובדה שאינם יכולים לחייג כרגע לחו"ל באמצעות קידומת 00 אין פירושה שהם אינם יכולים לחייג כלל לחו"ל, אלא אך ורק שיצטרכו לחייג קידומת אחרת, וכי הם אינם חייבים להצטרף כמנויים לאף אחת מהחברות?

התשובה לשאלה האחרונה היא כנראה חיובית.

קיים חשש, לכאורה, כי נוסח הפרסומות של בזק בינלאומי עלול לגרום לצרכנים לחשוב כי באין יכולת לחייג 00, נחסם כליל החיוג לחו"ל. חשש זה נסמך הן על הרגלים בני שנים של ציבור הצרכנים והן על בורות מסוימת.

זאת ועוד: משך רוב השנים שקדמו למתן הזכיונות לשתי חברות נוספות להפעיל שירות שיחות בינ"ל, היתה חברת בזק הספקית הבלעדית לשירות זה, כשה-00 היה חלק בלתי נפרד מהתהליך לקבלתו (ממש כמו 155 לשעון הדובר או 166 לתיקונים).

שנים אחדות לפני תחילת תהליך ה"שיוך" הועברה פעילותה זו לחברה-הבת בזק בינלאומי וזו עדיין נהנתה מהקידומת 00. גם עובדה זו, וגם העובדה כי המלה "בזק" מופיעה בשמה של בזק בינלאומי, עלולות לגרום לכך שצרכן יחשוב כי בעצם לא השתנה דבר, וכי בזק ובזק בינלאומי הן אותה חברה. ולפיכך, אם אין 00 – המקושר אסוציאטיבית לבזק, גם אין חיוג לחו"ל.

על אסוציאציה זו בונה, ככל הנראה, הפנייה בפרסומות, הקובעת: "כל החיים התקשרת 00 לחו"ל, ככה אתה רגיל, ככה אתה אוהב".

נראה כי לכאורה, הפרסומות בנוסחן זה עלולות לגרור אי הבנה, בלשון המעטה. חוק הגנת הצרכן קובע: "לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה". מי שנוהג בניגוד להוראה זו - עבר עבירה.

החוק אינו דורש שהטעייה אכן תתבצע. די להוכיח כי הפרסום עלול להטעות. בעבר נקבע (בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בחיפה), כי איסור ההטעיה יוצר אחריות מוחלטת, וכי עוסק שעושה את המעשה המטעה אשם בעבירה גם אם אין לו מחשבה פלילית.

לפני חודשים אחדים, בעיצומו של תהליך ה"שיוך", פירסמה בזק בינלאומי מודעות המעלות חשש להטעיית הצרכנים, כיוון שאפשר היה להבין מנוסחן כי מי שלא ישתייך לחברה בינלאומית ייחסם לחיוג לחו"ל. בהתערבות הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה והמסחר ומשרד התקשורת, הורדו שלטי חוצות ענקיים, ועקב הוראת הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה הופסקו תשדירי הפרסום בערוץ השני.

אולי יש לשוב ולבקש את התערבותם של אותם גופים ואולי של נוספים גם במקרה זה. ציבור גדול למדי לא "שייך" עדיין את קווי הטלפון שלו לאף חברה בינלאומית, וזו כמובן זכותו. לא סביר להרשות להציג מסע פרסום שעלול לטעת בלבו של צרכן את החשש כי לא יוכל לחייג לחו"ל, ועקב כך לגרום לו להתקשר בעסקה עם חברה כלשהי, כלומר לקבל שירות שאינו נחוץ לו.

ועד שגופים אלו יתארגנו ויגיבו, אם בכלל, בכל הנוגע לפעולות ישנות יותר של בזק ובזק בינלאומי, השוק כבר הגיב.

באוגוסט 99' אישר שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, משה טלגם, הגשת תובענה ייצוגית נגד בזק ובזק בינלאומי עקב גביית מחירים לא סבירים מהלקוחות בעת שהחברה-הבת נהנתה עדיין ממעמד של מונופול בתחום השיחות הבינלאומיות. התובעים נתלים בתביעתם באילן גבוה – קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים, כי בזק בינלאומי ניצלה לרעה את מעמדה בשוק וניהלה מדיניות של הטעיה וזריית בלבול בקרב הציבור בקשר למחירי השיחות. סכום התביעה הועמד על 800 מיליון שקל.

ולסיכום רק נותר לומר, כי תחום השיחות הבינלאומיות צפוי להמשיך ולספק תעסוקה רבה וכותרות. יהיה מעניין.

מבזק בינלאומי נמסר כי החברה אינה מעונינת להגיב על הדברים.