הפצצות החושבות של תע"ש

זהו ודאי חלומו של כל טנקיסט אמריקני בעיראק: פגז חכם שיודע במי הוא עומד לפגוע. כאשר המטרה היא טנק אוייב או בונקר מבוצר, הוא הופך לחודר שיריון; כאשר המטרה היא חוליית מחבלים, הפגז הופך לקטלני כלפי אדם. טכנולוגיית תקשורת מתקדמת שמפותחת בתעשייה הצבאית של ישראל (תע"ש) תהפוך את החלום למציאות.

פגזי הטנק המסורתיים יודעים לעמוד בטווח משימות מוגבל, שנע בין השמדת טנקים של האוייב לבין פגיעה במטרות קשיחות אחרות. אולם השימוש שנעשה בטנקים גם בקרבות מסוג אחר, למשל במרדף אחר חוליות מחבלים, יצר צורך בפגז רב-תכליתי. פגז שיחדור שריון אבל יידע לטפל גם בחיילי האוייב, המצוידים כיום בטילים יעילים מאוד נגד טנקים. הביקוש בעולם לסוג הזה של פגזים עולה בשנים האחרונות, אומר יוסי אבירם, הסמנכל לפיתוח עיסקי של קבוצת התחמושת הכבדה בתע"ש.

כתוצאה ממאמץ הפיתוח הזה נוצר הפגז הרב-תכליתי, המכונה רקפת. וכך זה עובד: התותחן מזהה את המטרה ובוחר איזה ייעוד הוא מכין לפגז - לפצח בונקר או טנק, או לפגוע בקבוצת חיילים? התותחן מזין את נתוני המטרה למחשב הירי של הטנק ופרוטוקול תקשורת מיוחד מאפשר לו לחלק עבודה בין הפגזים. על-פי חלוקת העבודה הזו, יידע המרעום המתוחכם של הפגז כיצד והיכן להתפוצץ.

אם מדובר במטרת-טנק, יתפוצץ הפגז רק לאחר שחדר את השיריון. אם המטרה היא קבוצת אנשים, יטוס הפגז לעברם - וברגע שיחלוף מעליהם יתפוצץ ויפזר רסס שיפגע בכל מי שנמצא על הקרקע. "המחשבים של הטנקים בעצם ידברו עם התחמושת", אומר אורי אגמון, מנהל קבוצת התחמושת הכבדה.

לשכלל את הארטילריה

עקרון הפעולה של התחמושת לא השתנה כבר יותר מ-150 שנה: אבק שריפה או חומר הודף אחר, מוצת בתוך קנה של רובה או תותח, ויוצר לחץ המשגר את הקליע למרחקים. על העקרון הזה מלבישה התעשיה הצבאית פיתוחים מתקדמים ביותר. למשל, חרב פלדה, רעיון שמחכה למימון שיאפשר את השלמת פיתוחו. מדובר בפגז טנק בעל יכולת תקיפה עילית, שיוכל להתביית על המטרה.

וכך זה יעבוד: הפגז ישוגר מתותח הטנק כמו פגז רגיל, ובגובה מסויים ייפתח ממנו מעין זנב, שיאט מעט את מעופו. בשלב הזה יופעל רכיב מסוים שיאתר את המטרה - ויכוון את הפגז כך שיפגע בה מלמעלה. ניסויי הירי הראשונים בפגז אמורים להתבצע עוד השנה.

מומחי תע"ש חשבו גם על דרכים לשיפור הטווח והדיוק של הפגזים. אחד הפתרונות שפותחו הוא פגז אווירודינמי בעל צורה מיוחדת, המאפשרת לו להגיע לטווח של 40 ק"מ. כדי להגדיל עוד יותר את הטווח בוחנים בתעש אפשרות להוסיף מעין מנוע רקטי לפגז הרגיל. כך, הפגז ישוגר מקנה התותח בעזרת החומר ההודף הרגיל - אבל יקבל מייד תאוצה נוספת ממנוע רקטי מיוחד. מומחי החברה מקווים שיצליחו להגדיל את טווח הפגז אפילו עד 80 ק"מ.

פיצוץ תחת בקרה

אחד הפיתוחים המעניינים ביותר, שהפך לסמלה המסחרי של תע"ש, הוא פצצונת עם מנגנון השמדה העצמי. בכל העולם משתמשים כבר שנים רבות בפצצות מצרר. מדובר במיכל, שבתוכו נדחסות כמה עשרות או מאות פצצונות קטנות וקטלניות. לאחר שמטילים אותו ממטוס, נפתח המיכל בגובה מסויים מעל למטרה - הפצצונות מתפזרות על שטח גדול וגורמות להרס ולנפגעים רבים. הבעיה היא, שחלקן אינו מתפוצץ, והשטח נזרע בנפלים שקשה לאתרם. בקרבות רבים שאירעו בשנים האחרונות הפכו הנפלים הללו למלכודות קטלניות, שפגעו בכוחות הקרקעיים.

מומחי תע"ש פיתחו מנגנון המוצמד לכל פצצונת שכזו. אם היא מתפוצצת כמתוכנן, המנגנון נשאר ללא תעסוקה. אבל אם היא פוגעת בקרקע ולא מתפוצצת, המנגנון מפעיל אותה בתוך מספר שניות. אם הפיצוץ עדיין מתעכב, מבין המנגנון שמשהו אינו כשורה ומנטרל את הפצצונת לחלוטין כדי שלא תפגע במי שיגיעו לשטח.

בעולם מודעים כבר מספר שנים לסכנה שבפצצות מצרר המכילות פצצונות ללא מנגנוני השמדה עצמית. מדינות אירופה וארה"ב אינן מוכנות עוד להחזיק ברשותן פצצות מצרר ללא מנגנוני בקרה שכאלו, שאותם מספק רק מפעל תעש ברמת-השרון. עד כה ייצרה החברה כ-100 מיליון פצצונות כאלה. לפי מנהל הכספים צבי בר-און, רק רבע מרווחי קבוצת התחמושת הכבדה בתע"ש צפוי להגיע מצה"ל.

תע"ש פיתחה ומייצרת גם פצצה חדישה מן הסוג המוזכר באחרונה בדיווחים על המלחמה בעיראק, המיועדת לחדור בונקרים. הפצצה, המכונה PB-500, קלה יחסית: רק 500 ק"ג, משקל קטן יחסית בהשוואה לפצצות חדירה אחרות מתוצרת ארהב. למרות המשקל הנמוך PB-500 מסוגלת לחדור בטון מזויין בעובי שני מטרים וחצי.

לסוגיית המשקל, אגב, יש משמעות עצומה. מטוס קרב הממריא מנושאת מטוסים כשהוא עמוס בפצצות כבדות נאלץ להשליך אותן לים אם לא איתר את המטרה. כאשר מדובר בפצצה קלה כמו PB-500 המטוס יוכל לשוב ולנחות עמה על סיפונה של נושאת המטוסים.

קל והרסני

ומה שלום רובה הסער תבור, שפותח בתע"ש עבור חיל הרגלים של צהל ונחשב לאחד המתקדמים בעולם? צה"ל, מתברר, עדיין לא הצטייד ברובה, אבל כבר מפתחים עבורו רימון נגד טנקים (ררנ"ט) שיונחה למטרה בעזרת הכוונת. איך זה יעבוד? "הכוונת של רובה 'תבור' תשדר לרימון הנורה פקודה מתי להתפוצץ", מסביר אורי אגמון. "אם כיום הררנ"ט משמש בעיקר כנגד נגמשים וכלי רכב, הרי שההתקן המיוחד יאפשר להשתמש בו גם נגד אדם".

מד טווח הלייזר המותקן על הרובה ימדוד את הטווח למטרה, ובאמצעות הכוונת ומיקרו-פרוססור המותקנים ברובה - ישודר המידע הזה לרימון. הטווח יתורגם למספר השניות המדוייק שנותר עד לפיצוץ הרימון. המשמעות: רובה הסער יהפוך בכך לנשק ממוחשב, שיוכל לבצע שורה של משימות שבעבר לא נתפסו כחלק מתפקידיו.

במקביל נמשך פיתוחה של תחמושת אל-הרג, המיועדת בעיקר לפיזור מפגינים. כך, למשל, נעשה בתע"ש ניסיון לפתח כדורים שכל אחד מהם הוא למעשה כמו שוקר חשמלי קטן - בדומה לזה שבו מצטיידות נשים רבות כדי להבריח מטרידים. פגיעה של כדור כזה תגרום להלם חשמלי לנפגע, אבל לא תסכן את חייו. פתרון כזה עשוי לחסוך חיי-אדם רבים.